שנת הלימודים בפתח ואיתה אלפי השקלים שהצוות החינוכי מוציא מכיסו הפרטי בשביל לממן מדבקות, פרסים והדפסות מיוחדות שמעטרות את כיתות תלמידי ישראל. בריאיון מיוחד לוואלה! NEWS מתארות המורות את העלויות הגבוהות שהן סופגות בתחילת השנה, וחושפות את התסכול שעולה לאחר שלא מקבלות החזרים מהמערכת.
"אתה במצב של פחד כשאתה מורה חדש, אתה חייב להוכיח את עצמך. אתה לא יכול להדפיס בשחור לבן, כי בוחנים אותך על זה. כדי לעבור את הסטאז' אתה נבחן על דברים, ואם הכיתה הייתה יפה זה חלק ממה שאתה נבחן עליו", כך סיפרה ד', מורה צעירה מאזור השפלה, שמתחילה שנה שנייה במקצוע כמחנכת כיתה ג'. בשנה שעברה חינכה כיתה א', והוציאה מכיסה במהלכה 2,895 שקלים.
ברוב בתי הספר אין למורים תקציב הוצאות עבור הכיתה והם נאלצים לקנות מכספם את הקישוטים, חומרי העזר והפרסים לילדים ולעתים אפילו את ספרי הלימוד, שלא מסופקים להם. מי שסובלות יותר מכולן אלו המורות בכיתות הנמוכות, שם נדרשים יותר אביזרי העשרה, קישוטים ופרסים. מורות ששוחחו עם וואלה! NEWS מתארות שאפילו את פינת הלאום שבכיתה, סמלי המדינה, תמונות ראשיה ופלקט עם ההמנון הלאומי הן נאלצו לקנות על חשבונן. התסכול העמוק של המורים, ששכרם גם כך זעום במיוחד, יצא בשבוע שעבר על קיר הפייסבוק של שר החינוך נפתלי בנט, שבינתיים לא הגיב לדברים ולמכתב שנשלח אליו בעניין.
"רכשתי לעצמי כיסא לאחר 20 שנה"
"שר החינוך, מר נפתלי בנט, ערב פתיחת שנת הלימודים, האם אתה יודע?", כתבה אלינור לב, מורה מתל אביב בת 29, בפוסט שזכה למאות שיתופים ותגובות בקרב מורות. "האם אתה יודע שיש מורות שקונות את וילונות הכיתה מכספן הפרטי? האם אתה יודע שיש מורות שקונות קישוטים לקירות הכיתה מכספן הפרטי? האם אתה יודע שמורות שרוצות שתהיה בכיתתן פינת לאום, קונות אותה מכספן בחנויות שמיועדות למורות שהמערכת לא מספקת להן ציוד מינימלי? האם אתה יודע שערב שנת הלימודים, למורות רבות אין כלל את הספרים שהן יעבדו איתם במשך השנה, שלא לדבר על המדריכים למורה?".
"האם אתה יודע שחלק מהן ישאילו את הספרים במהלך השנה מתלמידים, כדי שיוכלו לדעת מה ללמד?", הוסיפה. "האם אתה יודע שאם מורה רוצה להכין משחק לימודי וחינוכי, היא נאלצת פעמים רבות ללכת לחנות מתמחה ולקנות על חשבונה קלפים, קוביות ומה לא כי בתי הספר לא מחזיקים את הציוד הזה, אך מרבים לדבר על חינוך יצירתי וחווייתי? האם אתה יודע שמורים ומורות משלמים לוועד המורים הבית ספרי מעל מאה שקלים כל שלושה חודשים עבור תה, קפה וסוכר? האם אתה מכיר עוד משרדים בהם העובדים משלמים על תה?".
"מצטרפת למכתב האמיץ להביע תסכול של שנים", הגיבה ל', שעובדת כמורה ב-29 השנים האחרונות, "כולל קניית אקדח סיכות, לעתים גם כלי כתיבה לתלמידים, רמקולים למחשב הכיתה, וביטוח פרטי כולל תיקון למחשבים הניידים שחויבנו לקבל". ל' תיארה תמונת מצב עגומה, לפיה הרשתה לעצמה כיסא ראוי רק השנה. "השנה רכשתי מכספי גם כיסא לעצמי כי הכסא שלי, בן ה-20 שנה, מרופט מלוכלך ומבייש, לא נעים לישיבה עם בגדים נקיים כשמגיעים אורחים, ולכן החלטתי השנה לרכוש גם כיסא לעצמי ולקולגות שמלמדות אצלי בכיתה. הרי אני יושבת עליו יותר מעל כל כיסא אחר. בשנה הבאה גם אקנה שולחן מורה".
ל' משתדלת להוציא כמה שפחות כסף מתוך עיקרון. "התחושה היא שהפוסט חשף תמונת מצב שהרבה מורות מכירות וזו בעיה כלל מערכתית, מעבר לבית ספר כזה או אחר. במקום העבודה שלי דווקא מנסים לעזור", אמרה. "עד עכשיו זה נשאר שיח פרטי של מורות ועכשיו זה פורץ החוצה".
"הורים אספו עשרה שקלים מכל אחד ועזרו לי לממן הוצאות"
לב תתחיל מחר את שנת הלימודים השנייה שלה בתור מורה והחליטה להפסיק לשתוק בנושא. "אני בלי הספרים שאני אמורה ללמד מהם", סיפרה והסבירה כי רוב חברותיה למקצוע באותו המצב.
העלויות לא מסתכמות במה שקורה בכיתה, וכמו בבתי ספר רבים, לב נאלצת לשלם גם עבור המטבחון שיש בחדר המורים. "מבקשים מאיתנו לשלם מאה שקלים ויותר על תה, קפה, סוכר ואפילו על החלפת המסננים למכשיר המים שיש בו. דברים בסיסיים שאתה מצפה מהמערכת לתת לך בתוך עובד", אמרה. "זה הציף אצלי את התחושה הזו והחלטתי לפתוח את העניין - התהודה והתגובות הפתיעו אותי, הייתי בהלם מחלק מהסיפורים".
ד', ששנת הלימודים הקודמת הייתה שנת הסטאז' שלה, סיפרה כי בזמן הזה התקשתה לעמוד בהוצאות בשל השכר הזעום. "חשבון הבנק שלי די סבל. השכר בסטאז' הוא הרבה פחות ממינימום ואתה עדיין משלם שכר לימוד". גם סכומי העתק שהוציאה לא תמיד הספיקו, וכמה פעמים היא נאלצה להיעזר בהורי התלמידים. "פשוט היו הורים שעזרו לי, הייתי אומרת שאני רוצה לקנות דברים ואין לי תקציב וההורים היו אוספים עשרה שקלים מכל אחד, כי הם ידעו שאני מאוד משקיעה, אבל שגם לזה יש גבול".
בסוף שנת הלימודים האחרונה היא סיימה את הסטאז' - ובגלל ההוצאות הגבוהות היא סירבה לחנך כיתה א'. "הציעו לי לפתוח כיתה חדשה השנה, לא הסכמתי ובחרתי ללמד כיתה ג' שכבר יש להם את הבסיס. המורה הקודמת יצאה לפנסיה והשאירה חומרים". בנוסף לכך, מנהלת בית הספר אף העניקה לה תקציב חד פעמי, שכמובן לא הספיק. "בגלל שאני חדשה, המנהלת הביאה לי תקציב של 200 שקלים - כך שהוצאתי רק עוד מאה שקלים. אם לא הייתי מקבלת את התקציב, אני לא חושבת שהייתי משקיעה כל כך".
"היינו עשרים בנות במסלול", היא סיפרה, "שמונה הלכו להיות מורות מקצועיות שלא צריכות לחנך כיתה ולהכין אותה ורק חמש נשארו מחנכות. אני יכולה להבין למה הרוב עזבו, גם אני אמרתי לעצמי בשנה שעברה שזו השנה האחרונה שבה אני הולכת לחנך". לדבריה, היא נשארה בתפקיד "בגלל האהבה לתלמידים".
"רכשתי בעצמי את פינת הלאום ב-40 שקלים"
"לפתוח כיתה זה כמה מאות שקלים. בעיקר על שלטים לכיתה, אפילו את השלט 'שלום כיתה א'' את צריכה לקנות בעצמך". כך תיארה ה', מחנכת כיתה א' ברמת גן, זו השנה החמישית. "רכשתי את פינת הלאום בעלות של 40 שקלים, ציפיתי שהמוסד החינוכי ישלם על תמונותיהם של ראש הממשלה והנשיא יחד עם שירת התקווה - אבל לא כך הדברים וזה מאכזב מאוד". ה' הוסיפה ואמרה שהאבסורד הוא שמצפים ממורות חדשות שלא קיבלו עדיין משכורת ממשרד החינוך להשקיע הרבה כסף לפתיחת השנה. "סיימתי את לימודי ההוראה ביולי ואני צריכה לפתוח שנה באוגוסט, בהיעדר משכורת קבועה, מזל שההורים שלי עזרו לי לממן את ההשקעה הראשונית".
"בבית הספר כל הזמן אין", מספרת גם נעמה בן דוד מחצור, מחנכת כיתה א' במשך שנתיים, שבשנה שעברה התייאשה ופרשה מן ההוראה בגלל "סיבות אחרות, אבל גם זה חלק מהעניין". "השקעתי כ-800 שקלים בהכנה לפתיחת כיתה א', וזה לא הסוף, כי כבר בחגים קונים שוב ציוד חדש. אני מעריכה שבשנתיים זה מסתכם בלא פחות מ-2,000 שקלים", סיפרה. בן דוד הוסיפה כי ביקשה מבית הספר את הציוד הנדרש, אולם המענה שקיבלה "תמיד היה בקמצנות, אתה מרגיש שצריך להתחנן לחומרים וזה נותן תחושה מאוד רעה". "אתם רוצים שאעשה ואכין, אז בואו ותעזרו. במקום להרגיש כמו מישהי שמנסה לחלוב את המערכת - פשוט קניתי מכספי, שמתי בארון שלי ונעלתי, כדי שלא ייקחו לי את הציוד משם", סיפרה.
"כיתה א' צריכה להיות מאוד צבעונית, מזמינה ומקושטת, יותר משאר הכיתות", הסבירה. "על הלוח צריכות להיות כל האותיות מ-א' ועד ת', האותיות עלו 30 שקלים. אני מורה שנה חמישית אז יש דברים שכבר יש לי אבל בשנה הראשונה שילמתי 600 שקלים, לא כולל הסוכריות שחילקתי להם ביום הראשון וקניתי מכיסי. יש החזרים על דברים שהם שכבתיים או דברים לטקסים אבל הוצאות של הכיתה לא". ההוצאות על פינת הקפה שבחדר המורים לא זרה לה. "אנחנו גם משלמות על סוכר קפה תה וחלב. אצלנו למורה במשרה מלאה זה 450 שקלים".
לדבריה, גם אם מורה לא מעוניינת לקחת חלק במפעל ההוצאות - היא בסופו של דבר תצטרך לעשות זאת כדי להוכיח את עצמה. "אתה רוצה להיות חלק מקבוצה ולהוכיח את עצמך, במיוחד בשנים הראשונות שאין לך קביעות ואתה חייב להילחם על המקום שלך", סיפרה. "אין דבר כזה שמורה אומרת 'אני לא מוכנה להשקיע', אני חושבת שנראות של הכיתה היא הנראות של מורה. כיתה לא מקושטת יוצאת מיד אנטי אצל הילדים - ואחר כך זה נמשך גם לאסיפת ההורים, הרי המורה היא איך שהכיתה נראית".
"נהגתי לשאול ספרי לימוד מהילדים כדי להתכונן לשיעור"
"אני עוצרת את עצמי מלקנות דברים לבית הספר, כי זה מנוגד לערכים שלי ואני חושבת שככל שמורות קונות יותר - כך המערכת עיוורת למצוקה שלהן", אמרה לב, מייסדת המאבק. "יש תחושה שכל דבר גורר מאבק, ואם אתה רוצה לעשות משהו יצירתי - דע שאתה עומד בפני מלחמה". עם זאת, לא הייתה לה ממש ברירה ובשנה שעברה היא הוציאה סכום שמוערך בכ-300 שקלים. "בחרתי שלא לשלם על תה וקפה בבית הספר, כי העלות של זה עומדת על כ-700 שקלים. את ספרי הלימוד נהגתי לשאול מהתלמידים בסופי שבוע, זה בשביל שאדע להתכונן ולהכין את מערכי השיעור מבעוד מועד".
לסיכום, לב מספרת בגילוי לב על חלומה לשיפור המערכת: "הייתי רוצה שלכל מורה יתנו תקציב הצטיידות לתחילת השנה ולאורך השנה". על הפנייה שעשתה בשבוע שעבר לשר החינוך, נפתלי בנט, היא סיפרה: "אישה מלשכתו של השר בנט שלחה לי כתובת מייל וביקשה שאשלח את הפנייה לשם - פרט להודעה שבה נכתב שפנייתי התקבלה, לא זכיתי לשום תגובה עד כה".