השעה שלוש לפנות בבוקר במעלה מכמש. את החום הכבד של הבוקר אי אפשר להרגיש בשעות הלילה. באזור ההררי של השומרון, נמצאות גל לוי ונטלי ריסקין בשמירה. שתיהן לבד, באזור סובב כפרים ערבים. מלבד קולות הצרצרים לא שומעים דבר, דממה.
"בשמירה הקודמת שמענו צללים ורעשים וחשבנו שיש אירוע שצריך לתפעל, פתאום יצא לנו חמור מהשיח. בהתחלה נלחצנו ואז התחלנו לצחוק", מספרת אחת הבנות, "עפוצה" למדי, מחכה ששעת השמירה תסתיים והבנות תוכלנה לחזור אל שאר הקבוצה. "זה אזור שיוצא למטווחים, הוא מוקף בכפרים ערביים, כל השטח שלנו הוא באזור די בעייתי. היה סיפור שבשמירה האחרונה שלי אחת החיילות נכנסה לפאניקה והתחילה לרעוד ובאתי להחליף אותה. צריך להיות חזק. המקום הזה מחשל אותך, אתה מבין שהכל קטן עליך בסופו של דבר".
ריסקין ולוי כבר לא יחזרו לישון אחרי השמירה, הן ימשיכו יחד עם השאר הבנות להמשך שבוע המטווחים שמתחיל בשעות הבוקר המוקדמות כדי להימנע מעומסי החום הכבדים של חודש אוגוסט.
לכל הכתבות בסדרת 'לוחמות'
המ"פ דימה עמנואל מגיע עם הרכב הצבאי אל מגורי הבנות. השעה כבר ארבע וחצי. הוא לא יכול להיכנס כי יש הפרדה מוחלטת. המפקדות מגיעות להשכים את הבנות, חייבים להתחיל את היום לפני שהשמש תצא החוצה. "קמים מוקדם מאוד, בחמש וחצי כבר אור ראשון. צריך לנצל כל דקה של שעות בוקר לפני העומס חום.
מעשר וחצי-אחת עשרה אי אפשר להמשיך להתאמן", הוא מסביר. זה שבוע קליעה ועומס החום עיכב את לוח הזמנים שלהם. "מחלקה שתיים! תתחילו לצאת עכשיו החוצה", צועקת אחת המפקדות והבנות יוצאות לאט לאט מהחדרים, מסתדרות, אוספות את השיער, מתכוננות למסדר בוקר.
"איזה בוקר קסום", אומרת החיילת דניאל בן ישי. "האמת שהייתי בכיתת כוננות עד אחת בלילה, אבל קמים מחדש לעוד יום, אין מה לעשות. יש בנות שמדברות מתוך שינה כי הן חושבות שהן צריכות לקום לשמירה, יש כאלה שמתלבשות ויוצאות לשמירה ואנחנו מחזירות אותן חזרה, סתם מתבלבלות".
אחרי המסדר, ארוחת הבוקר וירי במטווחים, הבנות נוסעות לסדרת חינוך בלטרון, ושם הן זוכות לטעימה ממה שעשוי לצפות להן בהמשך השירות. הן מקבלות סקירה על תקרית שאירעה בחברון בשנת 2012, בה לוחמת מג"ב ממש כמותן מנעה פיגוע, כשנער פלסטיני כבן 17 ניגש לעמדה שבה הוצבה, ותקף את החייל ששמר עימה.
מה שהן לא יודעות שאותה לוחמת מג"ב משמשת כיום כמפקדת המחלקה שלהן. קוראים לה נופר מזרחי. אז היא הייתה לוחמת צעירה והיום היא מפקדת ביחידה שמכשירה לוחמות לשרת במג"ב. היא שירתה בחברון ומערת המכפלה ונתקלה לא פעם ביחסים הנפיצים שיש שם בין יהודים לערבים. היום, במיוחד לאור האירועים האחרונים בהם מוצאים עצמם לוחמים ולוחמות מג"ב כמטרות מפגעים, מגיעה מזרחי אל הלוחמות ומספרת להן את סיפורה האישי.
"בשעה שבע בערב פחות או יותר הגיע נער פלסטיני לעמדת בידוק במערת המכפלה. אותו לוחם שהיה איתי שם קרא לו אליו כמה שיותר קרוב, ביקש ממנו ת.ז, הוא הביא לנו את התעודה כדי שאעלה בקשר ונוכל לבדוק את תעודת הזהות שלו במספר. המספר היה תקין. אבל אז שמעתי קולות שהוא בעצם צועק לי, חשבתי בהתחלה שזה מכות בידיים, לא זיהיתי עדיין את האקדח", מספרת מזרחי וממשיכה לתאר את רגעי האימה בהם ניטרלה את הנער שתקף את החייל ששמר לצידה. "כדור אחד לא הפיל אותו לרצפה, הוא קיבל סחרחורת מהכדור, החלפנו מקומות וברגע שזה קרה, לא היה אף אחד חף מפשע כמו שהיה בירייה הראשונה, כשהלוחם שלי היה ממש צמוד. אז נתתי עוד כדור אחד והוא עדיין לא נפל, ובכדור השלישי הוא החליט ליפול".
מאוחר יותר התגלה כי האקדח שהיה ברשות הנער לא היה אמיתי, אך באותה מידה האירוע יכול היה להיגמר אחרת. במידה רבה הצילה נופר את עצמה ואת חברה לשמירה, והיא קיבלה על כך את אות המפכ"ל.
"אני לא איזו גיבורה גדולה, שלא תחשבו, זה מה שלימדו אותנו בטירונות, ובהמשך השירות עצמו, ובשביל זה היינו שם", היא אומרת. "זאת המשימה שלנו, אז כשאמרו לי שאני מקבלת את אות המפכ"ל, כמובן ששמחתי, אבל זה היה מובן מאליו".