הלחץ שהפעילה חטיבת גולני במבצע "צוק איתן", בסיוע ארטילריה ותקיפות חיל האוויר, נתן את אותותיו. כבר בשלבים הראשונים של התמרון הקרקעי, נסוג לאחור רוב הפיקוד הבכיר של גדוד חמאס במחנה הפליטים שג'אעיה. חלק מהמפקדים הסתתרו במתחם בית החולים שיפא, המרכז הרפואי הגדול ביותר ברצועת עזה. עד מהרה ניכרה החרדה שאחזה בהם: בשלב מסוים נפתחה אש על סקרנים שבאו להביט על המתחם, שאליו פונו פצועים במצב קשה. פעילי חמאס חשדו שמדובר במשתפי פעולה עם ישראל, שבאו לאסוף מידע מודיעיני.
גם השידורים החיים של תחנות הטלוויזיה ממתחם בית החולים הופסקו לפרקים, משום שמפקדי חמאס חששו שהמצלמות יקלטו את שיגורי הרקטות מהחצר. אחת הרקטות התפוצצה בתוך המתחם וגרמה לאבדות בנפש בקרב האזרחים ששהו בבית החולים. צה"ל נאלץ להדוף את הטענות שהוא אחראי לתקיפה הקטלנית, עד שעיתונאים זרים פרסמו תמונה של משגר רקטות מוכן להפעלה באזור מרפאות החוץ של שיפא.
אווירת הפחד שלטה בקומת המרתף המאובטחת שמתחת למבנה המרכזי של בית החולים. לפני שמונה שנים החליט חמאס להקים שם מפקדה תת-קרקעית, שבה יוכלו להסתתר ראשי הארגון מפני צה"ל ושב"כ. הפצועים והחולים נהפכו למגן אנושי. עם זאת, לא רק בכירי חמאס נהנו מהחסינות השברירית של בית החולים בימי "צוק איתן"; מאות מתושבי עזה מצאו מקלט ברחבת הכניסה לחדר המיון, שנחשבה לאחד המקומות הבטוחים ביותר ברצועה. במקביל, המשך העיסוק התקשורתי בשאלה אם בית החולים מהווה בסיס לפעילות טרור הגביר את החשש מפעולה ישראלית. חלק מבכירי חמאס העדיפו לנצל את פתחי המילוט שנחפרו במקום ולמצוא מחבוא אחר.
אירועי קיץ 2014 שבו והציפו את השאלה בצה"ל ובמערכת הביטחון: מדוע לא תוקפים את בית החולים שיפא? כבר בשנת 2008, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", אמר ראש השב"כ יובל דיסקין כי בכירי חמאס מסתתרים בבית החולים. אף שהמידע על מה שמתחולל במרתפי שיפא הצטבר בשנים שחלפו מאז, יוזמות לפעולה התקפית נגד גורמי הטרור במתחם ירדו כפי שעלו, וזאת בגלל החשש מהביקורת הבינלאומית שישראל תקים עליה אם תתקוף מרכז רפואי. כך נהפך בית החולים שיפא לסמל של התנגדות; מגן נאמן מבחינת הפלסטינים ויעד לתקיפה בעיני רבים בחברה הישראלית.
המבנה המרכזי בבית החולים שיפא, הניצב לא הרחק משפת הים, נבנה בתקופת המנדט הבריטי. במלחמת ששת הימים טיפלו רופאי שיפא בפצועים מצבא מצרים, שחטף מכות כואבות מצה"ל. אחרי האינתיפאדה הראשונה, בימי הממשל הצבאי בשטחים, הרחיב צה"ל את הבנייה בשיפא על בסיס תכניות של משרד אדריכלים ישראלי, כפי שנעשה בבתי חולים ותיקים בארץ. באינתיפאדה השנייה קלט בית החולים, שמשתרע על פני עשרות דונמים, כאלף מיטות והופעלו בו מרפאות חוץ.
אחרי עליית חמאס לשלטון ב-2007, אחת ההחלטות של הפיקוד הצבאי בארגון הייתה להפוך את מרתף בית החולים שנבנה על ידי ישראל למפקדה עם מרכז שליטה ובקרה. המבנה האיתן, על מחלקות האשפוז שבו, יגן על בכירי הארגון מפני תקיפות ישראליות, בזמן שהם ינהלו משם את המתקפות על עורף מדינת ישראל. עד כה קו המחשבה של חמאס הצדיק את עצמו. פעילות הטרור בבית החולים הייתה לסוד גלוי, והמתחם נהפך ליעד מוגן.
במבצע "עופרת יצוקה" התנהל במערכת הביטחון דיון בשאלה אם לתקוף בבית החולים, אך החשש מביקורת בינלאומית ומפגיעה בחולים ובאזרחים שאינם מעורבים בטרור הוריד את הנושא מסדר היום. חמאס הבין כי ברגע של מצוקה ישראל עשויה להוציא לפועל פעולה מיוחדת, ולקראת מבצע "עמוד ענן" בשנת 2012 בנה סביב המתחם כמה נתיבי בריחה תת-קרקעיים והקים חמ"לים דומים ברחבי הרצועה, בקרבת מתקנים רגישים כמו מרפאות ובתי חולים קטנים יותר. כך נהפכה דילמת בית החולים שיפא לאחת הסוגיות הסבוכות ביותר של צה"ל בעימות המזויין עם החמאס ברצועת עזה.
הדילמה לא צפויה להרפות מצה"ל גם בעתיד. באחד מימי העיון שהציגו את לקחי מבצע צוק איתן, אמר אלוף פיקוד הדרום סמי תורג'מן: "המבצע הבא מול החמאס בעזה יתחיל בדיוק במקום שממנו נעצר המבצע האחרון. יהיה בו יותר מכל איום שפגשתם עד עכשיו".
"תפסיקו עם הפנטוזים"
צה"ל פתח את מבצע "עופרת יצוקה" בחורף 2008 במתקפה על כמאה מטרות שארכה שעות אחדות. באחת ההפצצות נהרגו 89 שוטרים פלסטינים שעמדו במגרש מסדרים בדרום רצועת עזה. אלוף פיקוד הדרום דאז יואב גלנט, לימים שר הבינוי, אמר אז לבכירי הפיקוד כי צה"ל מוכרך לשנות את דפוס החשיבה לקראת המבצע הבא. גלנט רמז שבמקום להנחית מסה קריטית של אש, יהיה על צה"ל להתחיל מעריפת ראשי ארגוני הטרור. כך היה במבצע "עמוד ענן" בחורף 2012. שב"כ חיסל את ראש הזרוע הצבאית של ארגון חמאס אחמד ג'עברי ורק לאחר מכן פצח בתקיפות מהאוויר ומהיבשה. במבצע "צוק איתן" מצא עצמו צה"ל נגרר למערכה על ידי חמאס, בעוד העורף הישראלי סופג רקטות ופצצות מרגמה.
למבצע היו שני שלבים: סדרת תקיפות אוויריות על מספר חסר תקדים של מטרות ברצועת עזה ולאחר מכן החלטה על תמרון יבשתי קצר מאוד וטיפול במנהרות. המצוד אחר בכירי הארגונים לא נשא פרי; שלא כמו ב"עמוד ענן", צה"ל לא נהנה מאפקט ההפתעה. המבצע נמשך יותר מחמישים יום, בניגוד לתפיסה הצה"לית שלפיה יש להעדיף מערכות קצרות. כדי להגן על התארכות המבצע, טענו בצבא כי הטיפול במנהרות נמשך יותר מהמצופה.
בשלושת המבצעים החליט הדרג המדיני על מטרות מוגבלות, וההישגים הצבאיים היו בהתאם. בשלושתם, חזרה על עצמה הביקורת על הצבא - שהוא שבלוני, לא נועז וחסר יצירתיות. שוב הוא עסוק בטיפול במשגר, במנהרה ובשרשרת הייצור של הטרור, במקום להכריע את חמאס. בעשור האחרון החשיבה בצה"ל בכל הנוגע להתמודדות עם רצועת עזה נהפכה למקובעת. הוא החל להישען על מבצעים מוגבלים ולהימנע ממבצעים חשאיים, וזאת בניגוד לזירה הצפונית לפי פרסומים זרים.
מאז ההתנתקות פחתה היכולת להפעיל מודיעין אנושי ברצועת עזה. ההתמודדות עם חטיפתו של גלעד שליט - לפני ואחרי החטיפה - הייתה הסימן המובהק לכך. כך גם בסוגיות החיילים הנעדרים אחרי מבצע "צוק איתן" ושני האזרחים הישראלים שחצו את הגדר לשטח הפלסטיני. האם המחסור במודיעין עשוי להסביר את הרתיעה ממבצעים מיוחדים? הכישלון שנחל צה"ל כשניסה לחסל את ראש הזרוע הצבאית של חמאס מוחמד דף במבצע האחרון מוסיף על תהיות אלו, ואילו עצם הכישלון להרוג את דף הנכה ושתום העין רק הרים את קרנו כסמל ההתנגדות הפלסטינית.
במבצע כושל נוסף במהלך "צוק איתן" פשט כוח של הקומנדו הימי על אתר שיגור של חמאס, סמוך לחוף סודניה. ברגע שלוחמי שייטת 13 הגיעו אל החוף, הם נחשפו על ידי תצפיתנים של חמאס ונפתחה לעברם אש כבדה. ממד ההפתעה נגוז. לאחר סדרת פעולות, נאלצו הלוחמים לסגת והחמאס רשם לעצמו הצלחה. צה"ל יכול היה לתקוף את המתחם מהאוויר, אך אם שלח את לוחמי הקומנדו לבצע חטיפה היא נכשלה.
ניסיון ההתנקשות בחיי דף ופעולת השייטת בסודניה הם בגדר יוצא מן הכלל, ואף הם לא השיגו את מטרותיהם. אחרי מבצע "צוק איתן" הפניתי לרמטכ"ל רב-אלוף (מיל') בני גנץ שאלה ברוח הטענות שעלו מהדרג המדיני ומהחברה הישראלית: מדוע סיירת מטכ"ל לא יצאה למבצע הרואי נגד רבי המחבלים שהתבצרו בבית החולים שיפא? האם צה"ל שקל את האפשרות? האם הוא נערך אליה? גנץ לא אהב את השאלה, אך נתן הצצה ללבטים שהעסיקו אותו: "הכול נשקל והופעל או לא הופעל בשל רלוונטיות מבצעית, ולא מתוך מיצוי של איזה סרט ישן. תפסיקו עם הפנטוזים האלה. אלו סרטים ישנים".
ייתכן שהמבצע של השייטת בסודניה הוריד לצה"ל את הביטחון העצמי ודיכא את התיאבון למבצעים דומים בקבינט הביטחוני. עם זאת, לאור ההבנה שמבצע נוסף ברצועת עזה הוא רק עניין של זמן, לרבים במערכת הביטחון ברור שהתכניות המבצעיות זקוקות לריענון רציני. האם במבצע הבא יחליט צה"ל לתקוף מהאוויר בלבד, כמו במבצע "עמוד ענן"? האם יסתפק בתמרון קרקעי מוגבל במרחק שני קילומטרים מגדר המערכת? האם ינסה להוציא לפועל שורת סיכולים ממוקדים בהפתעה גמורה וישלח יחידות עלית לפשוט על סמלי שלטון ועל מוקדי הכוח של ארגוני הטרור? האם ינקוט מהלך משולב?
שיפא על השולחן
מתאם הפעולות בשטחים לשעבר אלוף (מיל') איתן דנגוט טוען כי מערכת "כיפת ברזל" שינתה את כללי המשחק ותאפשר לצה"ל לשנות את דרכי הפעולה שלו בעזה גם בכל הנוגע למבצעים חשאיים. "אם צה"ל יפתח במערכה הבאה במבצע מיוחד שיצור הד בתוך ברצועה, כשם שמבצע 'עמוד ענן' נפתח בחיסולו של אחמד ג'עברי, תהיה לכך השפעה דרמטית על ארגוני הטרור בעזה מבחינות רבות", אומר דנגוט.
ראש מטה פיקוד דרום לשעבר תת-אלוף (מיל') צביקה פוגל, שהיה גורם בכיר במרכז האש של הפיקוד במבצעים האחרונים ובהם מבצע "צוק איתן", תומך בפעולה נגד מוקדי מחבלים גם בבית החולים שיפא. "השאלה היא מה אתה רוצה להשיג בקצה", הוא אומר. "אם אתה רוצה להכריע את הארגון, ולשם כך צריך להגיע לבונקרים מתחת לשיפא, אז אני בעד. ההכרעה אם לטפל במרתף של שיפא הייתה על השולחן כמה פעמים בשנים האחרונות, אבל לבסוף החליטו שלא. יש עוד אפשרויות שאפשר ליישם עם הרבה יצירתיות, אבל לשם כך צריך אומץ והחלטיות".
צה"ל כבר הוכיח שהוא יודע להסתכן ולתקוף מתקנים רגישים, שבהם מתנהלת פעילות טרור במסווה של פעילות הומניטרית. במלחמת לבנון השנייה פשטו כוחות קומנדו על מרפאה של חיזבאללה במטרה לאסוף מידע על חיילי צה"ל הנעדרים. במבצע "עופרת יצוקה" השתלט כוח מחטיבת גבעתי על בנייני שכונת תל אל-הווא בעיר עזה, ובדרך נפתחה לעברו אש מהקומה העליונה של בית החולים אל-קודס. הלוחמים השיבו באש לבית החולים ושיתקו את מקורות הירי. במבצע "צוק איתן" תקף צה"ל את בית החולים השיקומי אל-וופא שבו הוקמו מפקדות של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי. "מתחם בית החולים שימש להפעלת חדרי מלחמה ופיקוד של ארגוני הטרור", אמר דובר צה"ל כשהתקשורת הבינלאומית מתחה ביקורת על המהלך.
דנגוט מעריך שלפשיטה על בית החולים שיפא, בתנאים מסוימים, תהיה השפעה אסטרטגית ומבצעית על האופן שבו תופס חמאס את צה"ל, למרות הסיכונים הכרוכים בכך. "צריך לקחת בחשבון את הסיכון לחייהם של חיילי צה"ל ושל בלתי מעורבים, את דיני המלחמה ואת הזירה הבינלאומית ואז לקבל החלטות", אומר דנגוט ומוסיף: "מי אמר שאפשר רק לפשוט על בית החולים? אפשר גם לבודד אותו ולבצע פעולות אחרות. שיפא הוא רק דוגמה אחת. צריך להבין שיש עוד מתקנים רגישים לאורך הרצועה, שהחמאס עושה בהם שימוש ציני ואכזרי לצורכי טרור".
לדברי קצין בכיר במילואים שפעל במשך שנים בזירה הדרומית, "שימוש בבית חולים כמתקן צבאי מתיר את החסינות שיש לשיפא. אני יודע להגיד שבאופן ישיר יצא משם טרור ונוהל משם טרור. ללא ספק בכלל. עם זאת, הקהילה הבינלאומית לא תסבול פגיעה במקום, גם אם נדע להוכיח מודיעינית בצורה הכי ברורה וחדה את הטענות שלנו. מנגד, אם ראשי חמאס שחלקם ישב בשיפא וניהל מערכה נגד ישראל הם לא מטרה, אז מי כן מטרה? השאלה היא מה אתה רוצה. לחטוף? להרוג? רק לאיים? יש כמה דרכי גישה לבית החולים שיפא - מהים, מהאוויר ומהיבשה. זה אפשרי מבחינה מבצעית, והאפשרות עלתה וירדה בעבר. השאלה היא כמה אתה מוכן להסתכן".
לא רק בישראל לומדים מהניסיון. גם חמאס הפיק לקחים ממבצע "צוק איתן". בצה"ל מעריכים כי השימוש במתקנים רגישים לצורכי טרור ייעשה נפוץ יותר ויותר, ובעקבותיו גם השימוש הציני באזרחים. משום כך, השאלה אם לתקוף מתחמי טרור בבתי חולים ומרפאות תשוב ותעלה. "מבחינתי זו לא שאלה בכלל", מציין הקצין הבכיר. "אם אתה מדבר בגלוי על כיבוש רצועת עזה אתה חייב לקחת בחשבון את האפשרות שתצטרך לכבוש מתקנים רפואיים.
"אם בדרג המדיני מדברים על מיטוט שלטון חמאס, כיבוש שיפא או פשיטה עליו לשם חטיפה או חיסול בכירי הארגון לא יהיו אירוע טקטי, אלא אירוע בעל השלכות אסטרטגיות שצריך להתכונן אליו היטב. אני באופן אישי חושב שאין מנוס מצעד כזה; צריך לערער להם את תחושת הביטחון ולהעביר מסר שצה"ל יודע להגיע לכל מקום. המטרה היא לזרוע בלבול ופחד לאורך זמן - לא רק במערכה עצמה אלא גם בשגרה, ולשבור את הקו של שקט ייענה בשקט. רואים שזה לא עובד, ובינתיים ארגוני הטרור מתעצמים. לצערי הרב, בעשור האחרון הדרג הצבאי רק מסביר איך אי-אפשר לעשות פעולות מורכבות ולא איך לבצע את המשימות, והדרג המדיני משלים עם זה".
"סיכון משפטי גדול"
דיקאן הפקולטה למשפטים במכללת קריית אונו, פרופ' עמיחי כהן, מומחה למשפט בינלאומי ולדיני לחימה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, טוען כי באופן רשמי כל בית חולים אזרחי שמשמש לצורכי צבא כמפקדה או בסיס יכול להפוך למטרה צבאית. עם זאת, לדבריו, על התוקף מוטלות שתי מגבלות משמעותיות. המגבלה הראשונה: להעביר אזהרה קונקרטית שמאפשרת את העברת הפצועים למקום אחר. מגבלה זו מבטלת, כמובן, את ממד ההפתעה. המגבלה השנייה: לפעול בצורה מידתית. לשם כך יש לשקול את הנזק לאוכלוסייה ולמבנים אזרחיים. הגבלות אלו נכונות גם לטיפול במשגרי רקטות.
"החמאס מודע להגבלות הללו ולכן הוא פועל מתוך מתקנים רגישים כמו בתי חולים. הצבת מפקדה בתוך בית חולים היא פשע מלחמה, ואין ויכוח על כך ששימוש בפצועים כמגן אנושי הוא פשע. חמאס חזק בהסתתרות מאחורי חלשים, ואני לא רואה איך הודעה של צה"ל על כוונה לתקוף במקום תגרום למישהו להעביר משם פצועים", אומר פרופ' כהן. "נוסף על כך, אני מתקשה לחשוב על תקיפה מהאוויר באמצעות שני טילים כפעולה כירורגית. אני לא רואה איך זה קורה. במחשבה נוספת, אולי נכון להטיל מצור - כמו בכנסיית המולד".
בשנת 2002, במהלך האינתיפאדה השנייה, התבצרו עשרות פלסטינים חמושים בכנסיית המולד בבית לחם ולקחו עשרות כמרים כבני ערובה. בשל הרגישות הדתית, בחרו בצה"ל לא לפשוט על המבנה ההיסטורי אלא להטיל עליו מצור שנמשך כמעט 40 יום, ובסופו נכנעו החמושים.
פרופ' כהן מעריך כי תמונה של חיילי צה"ל פושטים על בית החולים תהיה תמונת ניצחון עבור חמאס וכי בית הדין הבינלאומי בהאג ומועצת האו"ם לזכויות האדם ישתמשו בכך כנשק נגד ישראל. "המערכה המשפטית היא מערכה בפני עצמה", הוא אומר. "לא להתחשב בחזית המשפטית והבינלאומית זו טעות. יש פה סיכון משפטי גדול. מצד שני, משפטנים לא יכולים לקבל החלטה בשביל המפקדים. בסוף זו צריכה להיות החלטה של הדרג המדיני שלוקח בחשבון את מכלול השיקולים. האויב מעמיד אותנו תמיד במקום בלתי אפשרי. נניח שתשלוף שלושה מנהיגים. האם בזאת הסתיימה המערכה? האם זה היה שווה את זה?"