בישראל, קיימות שתי ערכאות משפטיות בענייני מעמד אישי: האחת אזרחית - בית המשפט לענייני משפחה; והשנייה דתית - בית הדין הרבני. בהתאם לחוק, ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל יהיו בשיפוטו של בית הדין הרבני. עוד קובע החוק, כי אם הוגשה לבית הדין הרבני תביעת גירושין, תהיה לו סמכות בלעדית לדון בכל הכרוך בתביעה. למעשה, בדרך זו יכול אחד מבני הזוג לכפות על השני להתדיין בבית הדין הרבני, גם בניגוד להסכמתו.
מכאן נובע עניין "מרוץ הסמכויות" בין בית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני, שכן שתי הערכאות מוסמכות לדון בסוגיות מקבילות, הנוגעות לחלוקת רכוש, משמורת הילדים, וסוגיית המזונות. הדבר היחיד שניתן לחלץ החוצה הוא מזונות הילדים, אותם ניתן בכל מקרה להגיש לדיון בבית המשפט לענייני משפחה. בכל יתר הנושאים, הסמכות מוכרעת על פי מועד ההגשה: מי שהקדים, "זכה" בערכאה הנוחה לו יותר.
מדובר בתופעה ייחודית לישראל בהשוואה לעולם המערבי, הדוגל בהפרדת הדת מן המדינה. מערכת השיפוט המקבילה בישראל מעניקה סמכויות מהותיות לערכאה הדתית, גם בנסיבות שבהן אחד מן הצדדים מתנגד לסמכות זו, ואינו חפץ שזו תדון בענייניו.
באשר לענייני הנישואין והגירושין, מחיל בית הדין הרבני את הדין העברי, על הלכותיו. באשר לתביעות שנכרכו בתביעת הגירושין (אם נכרכו), הרי שבית הדין מחויב להחיל את הדין האזרחי ולהכריע בסכסוך לגופו של עניין. למרות שבית הדין הרבני מחויב להחיל את הדין האזרחי בסוגיות הנוגעות לרכוש ולמשמורת הילדים, הרי שבבית הדין מופעל לעתים תכופות שיפוט מוסרי ביחס לבני הזוג, מערכת היחסים ביניהם ונסיבות הפרידה, באופן שעלול להשפיע על ההחלטות שניתנות על ידי ערכאה זו, עד כדי קבלת תוצאה שונה בתכלית מזו שהייתה מתקבלת, באותו מקרה בדיוק, בערכאה האזרחית. לדוגמא, לפני מספר שנים ניתן על ידי בית הדין הרבני הגדול פסק דין קיצוני, לפיו אישה בוגדת תפסיד לא רק את מזונותיה, אלא גם את הזכויות הרכושיות שנצברו על ידה במהלך הנישואין. ביחס לפסק דין זה הוגשה עתירה לבג"ץ, ובג"ץ אכן הפך את התוצאה וביטל את פסק הדין, בהתאם לפסיקת בתי המשפט האזרחיים, המבצעים הפרדה ברורה בין היבטי מוסר, לבין שיקולים של חלוקת רכוש שנצבר על ידי בני זוג במהלך הנישואין.
עם זאת, שיפוט מוסרי זה עדיין טבוע בגישת בתי הדין הרבניים, ובא לידי ביטוי בעיקר בסוגיות המצויות ב"שטח האפור", כגון: נכסי ירושה שנטמעים בין נכסים משפחתיים, דינם של נכסים מלפני הנישואין, וכן נושאים נוספים אשר הפעלת שיפוט מוסרי ביחס אליהם, עלולה להביא לתוצאה שונה בין שתי הערכאות. כיוון שלא כל תיק מגיע להכרעת בג"ץ והדבר תלוי בנכונותו של בג"ץ להתערב, הרי שבעקבות שיפוט מוסרי זה עלולה להתרחש אפליה מגדרית, בעיקר כלפי נשים, אשר אין תרופה לה.
מספר הצעות חוק עלו במטרה לצמצם את הצורך במרוץ הסמכויות הנ"ל, לרבות על ידי שרת המשפטים הקודמת, ציפי לבני, טרם פיזור הכנסת הקודמת, שעניינן הגבלת סמכות בתי הדין הרבניים לנסיבות בהן שני הצדדים מסכימים לשיפוט זה. עם זאת, עד עתה טרם צלח שינוי החקיקה וספק אם בעתיד הנראה לעין מציאות השיפוט הנהוגה בתחום דיני המשפחה - עם שתי ערכאות מקבילות הדנות באותן הסוגיות - תשנה את פניה.
כך שלפי שעה, אין כל פתרון באופק למלכוד שנוצר, ובני זוג בהליכי פירוד ימשיכו למצוא עצמם במחול שדים, בעקבות מרוץ הסמכויות.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.