אתמול שוחררו 1,178 מסתננים ממתקן חולות חזרה לתוככי ישראל. למסתננים החדשיםישנים נוספה הגבלה: איסור לגור או לעבוד בתל-אביב ואילת.
הפלסטר שהניח שר הפנים סילבן שלום על השחרור ההמוני הוא חסר כל חשיבות, הצהרתי בלבד. ראשית, אין כל אפשרות ריאלית לאכוף אותו. תל אביב ואילת אינן סגורות באופן הרמטי, אין כל אפשרות לוודא אם אדם לא עובד או מתגורר בעיר. המסתננים יחזרו למוקדי התעסוקה העיקריים, למשפחות ולחברים שלהם שנמצאים בערים האסורות. כרגע, אגב, נראה שהדבר שהכי ירתיע מישהו מלחזור לתל-אביב אלה עבודות הרכבת הקלה המאיימות.
שנית, זה לא פתרון. במה פשעו תושבי ערד, יבנה או אשדוד שגורלם עלול להיות עכשיו כגורלם של תושבי דרום תל-אביב? בפתח מתקן חולות המתינה למסתננים ששוחררו אתמול חברת תיירות ממלונות ים המלח והציעה עבודה. רוב אלה המועסקים בים המלח מתגוררים בערד, עיר שגם ככה סובלת מאחוז מסתננים גבוה, וגל נוסף של מסתננים משוחררים לעיר עלול לדרדר את מצבה יותר. אז במה תועיל ההוראה של שר הפנים? מה שונה דין ערד מדין דרום תל-אביב? אגב, אתמול ניסו ארגוני הזכויות לפתוח את שערי הקיבוצים על מנת שיואילו לקלוט מסתננים ששוחררו עד שיימצא פתרון קבע, הקיבוצים סירבו. לא מדובר בתושבי דרום תל-אביב שמואשמים השכם והערב בגזענות, כשזה מגיע לבית גם השמאל נועל את הדלת, גם הקיבוצים יודעים שאין דבר כזה פתרון זמני וגם הם מכירים את שפן הניסיונות הקרוי דרום תל-אביב.
עם זאת, ההחלטה של שר הפנים היא שולית, אין לה כל משמעות וגם השר יודע זאת. העניין האמיתי הוא מה יקרה הלאה. מה תהיה תגובת המדינה למדיניות שכפה עליה בג"ץ, איזו מדיניות תנהיג ישראל כלפי מסתננים ותיקים וחדשים.
השחרור ההמוני מגיע לאחר פינג-פונג מתיש בין בג"ץ לממשלה בעניין הטיפול בסוגיית המסתננים הבלתי חוקיים. כבר שנים מדינת ישראל בורחת מהנהגת מדיניות מסודרת ביחס למסתננים האשמה הראשונה מוטלת על הממשלה, אך לא רחוק ממנה נמצא בית המשפט העליון שביטל בחוסר אחריות כבר שלושה חוקים של הכנסת.
שהייה בת 12 חודשים במתקן חולות שמבטיחה לאחר מכן שחרור לתוככי הארץ המובטחת היא איום ללא שיניים. איך אני יודעת? השטח מדבר: כניסת המסתננים לישראל התחדשה. אחרי שנים של ירידה בהסתננות לישראל עד לרמה אפסית ממש, בחודשים האחרונים נרשמת עלייה משמעותית. בארבעת החודשים האחרונים נכנסו לישראל באופן בלתי חוקי יותר מסתננים ממה שנכנסו בכל השנה שעברה. המגמות הן גם עולמיות, אבל אי אפשר להתעלם מחוסר ההרתעה הישראלי, בטח לאור המדיניות הקשוחה שהתחילו להנהיג באירופה.
בניגוד לאינסטינקט הראשוני, מה שעצר את שטף המסתננים לא הייתה הגדר לבדה. חומה פיזית אפשר לעבור די בקלות. כדי לעצור כניסת מסתננים לא מספיקה חומה פיזית, דרושה גם חומה חוקית. האחרונה הולכת ונעלמת בעקבות האקטיביזם השיפוטי ההרסני והמוגזם של בג"ץ. המסתננים הבינו שהממשלה בישראל היא לא ממשלה, החוק הוא לא חוק - ובג"ץ מנהל מדיניות שהוא קובע, לפי מבחן הסבירות שהוא עצמו המציא. מהו מבחן הסבירות של תושב דרום תל-אביב? מהו מבחן הסבירות של תושב ערד? זה כנראה לא הובא בחשבון.
זוהי שעת כושר. שר הפנים מהליכוד ושרת משפטים מהבית היהודי - שני אנשים מאד רציניים שבעיית המסתננים קרובה לליבם. האוויר של תושבי דרום תל אביב ואילת נגמר, הוא הולך ואוזל גם בערד, ביבנה, בראשון לציון, באשקלון ובעוד ערים. אם עכשיו, תחת הממשלה הלאומית הזו לא יבוא הפתרון, לא ברור מתי הוא כן יגיע.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.