"לא שומעים אותנו" - כבדי שמיעה במחאה על אפלייתם בשוק העבודה

שלי קסאפו מב"ש היא כבדת שמיעה מובטלת, שלא מרצון. היא התנדבה לשירות צבאי מלא במרפאת שינים והתמחתה בצילומי רנטגן אחרי לימודים בבית החולים תל השומר. הניסיון הרב שצברה לא עומד לזכותה בחיפוש אחר מקום עבודה. "כבר שנה אני מחפשת עבודה ללא הצלחה. בכל מקום שאני שולחת אליו קורות חיים לא חוזרים אלי ואני מבינה שנרתעים ממני בגלל עניין השמיעה"

קשה להמחיש במילים ותמונות את האופן הבזוי שבו החברה הישראלית מתייחסת אל חלק מאוכלוסיית המוגבלים שבה. כבדי השמיעה מבאר שבע הם דוגמא אחת מני רבות. רבים מהם זוכים למענה תעסוקתי רק בעבודות פיזיות, כאילו סבלו מפגם מוחי קשה. "אם אנחנו משכילים ויכולים לבצע מגוון עבודות, למה אנחנו דרושים רק בעבודות פיזיות ?!", שואלת קספאו.

שני בן הרוש (21), בעלת תעודת מקצוע בהנהלת חשבונות, שלחה את קורות חייה לעשרות מקומות עבודה בעיר. עד כה, ללא מענה חיובי. "יש לי תעודה סוג 1ו2. מצאו לי עבודה בתל אביב אבל המקום רחוק מדי וכמעט בלתי נגיש עבורי. אני נשואה, גרה בעיר וחייבת לעבוד פה. חוץ מזה, אני אישה רגילה, יש לי שפתיים, עיניים רגליים והרבה שכל", היא אומרת בציניות. קסאפו ממשיכה את דבריה ומבקשת שוויון הזדמנויות תעסוקתי. "אנשים צריכים לתת לנו הזמנות להוכיח את עצמנו, לא לחשוב שאנחנו מפגרים או מוגבלים. אנחנו יכולים לתפקד כמו כל אחד אחר", לדבריה.

מוטי גופר, מתנדב בתחום החירשים בעיריית באר שבע טוען כי "אין שום בעיה בשילוב כבדי שמיעה או בעבודה המשותפת. כל מכרז שמופץ בעירייה מועבר ישירות לידי במטרה שאחשוף אותו בפני חירשים שמתאימים לתנאי הסף". עומר ליזר, מתנדב אחר מהעיר שארוסתו כבדת שמיעה, מצייר תמונת מצב עגומה ביותר בנושא שיוויון ההזדמנויות התעסוקתי. "ארוסתי הלכה לראיון עבודה השנה והתלוויתי אליה בתור מתורגמן. במהלך הריאיון נאמר לה בצורה ישירה – אנחנו לא מקבלים חירשים כי הם לא יכולים לתקשר עם אחרים בצורה נורמלית. היא התאכזבה ובכתה ואני הרגשתי מאוד מושפל"

"אין שום הצדקה למנוע את העסקתם של חירשים", קובע גופר. "התקשורת היום כל כך נוחה, בעידן המחשב, הסמארטפונים מצלמות הווידאו . אולי רק בתחומים של קבלת קהל תהיה בעיה . אבל בכל עבודות מחשב או ארכיב אין שום בעיה", לדבריו.

תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות משנת 2006 קובע את חובת ההשתתפות של המדינה במימון התאמות נדרשות להעסקת כבדי שמיעה במקומות העבודה השונים. המציאות מוכיחה כי קיים פער משמעותי בין חוסר נכונותם של המעסיקים לקלוט, ובין רצונם של כבדי השמיעה למצוא מקום עבודה מכבד ומותאם לצרכיהם הייחודיים.