פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כיצד מתגלגלת פסולת הפלסטיק שמושלכת לים - עד לצלחת שלנו?

      הזיהום החריג בחופי הים התיכון לא רק מזיק להנאה מהרחצה ולסביבה, אלא מסוכן לבריאות הציבור ואף עשוי להגיע לארוחת הצהריים שלנו דרך דגים שבולעים חלקיקי פלסטיק. "מיקרופלסטיק לא מתכלה - רק קטן עם הזמן"

      חופי הכנרת מדרום לטבריה וחוף הגיא, 10 אפריל 2015 (ראובן קסטרו)
      56% מהחופים זכו בתואר "מלוכלכים". מזוהם בחוף גיא שבטבריה (צילום ארכיון: ראובן קסטרו)

      הזיהום החריג שנגרם בחורף האחרון מהפסולת שהגיעה לחופינו מהים, הטריד לא מעט את המשרד להגנת הסביבה. הסערות, הים הגועש והגלים הגבוהים, הביאו לחופי הרחצה של ישראל כמות חריגה של פסולת בהיקף שלא נצפה במדינה זה עשור. עקב כך, לא פחות מ-56% מהחופים הלא מוכרזים זכו בתואר המפוקפק "מלוכלכים" עד "מלוכלכים מאוד". כמו במקרים קודמים, גם בחורף האחרון רוב הפסולת השכיחה בחופינו הייתה עשויה מפלסטיק, דוגמת שקיות, אריזות מזון, פקקים וכלים חד פעמיים.

      שני מחקרים חדשים חושפים כעת כי חתיכות הפלסטיק הגדולות המזהמות את הים, יוצרות אמנם בעיות סביבתיות קשות, אך איום גדול יותר לסביבה ולבריאות הציבור מגיע דווקא מהמיקרופלסטיק (חלקיקי פלסטיק זעירים) שמצליחים להסתנן בסופו של יום גם לצלחת שלנו. המחקרים בוצעו השנה בחופי קנדה ובחופי הים התיכון, ובהם נבחנה הצטברות הפלסטיק בתחתית שרשרת המזון הימית ובראשה. הממצאים במחקר – מטרידים מאוד.

      על פי המשרד להגנת הסביבה, 60% מהפסולת מגיעה מציבור המתרחצים או מעורף החוף ו-40% ממנה מגיעה ממקורות ימיים שונים, לרבות ממדינות שכנות הנושקות לחופי הים. איתי ואן ריין מ"זוית", סוכנות הידיעות למדע וסביבה, כתב במאמרו על שני המחקרים החדשים כי פסולת הפלסטיק שמוצאת דרכה לים יוצרת לעיתים נחילי פלסטיק הנעים בכיוון זרמי הים ופוגעים אנושות ביצורים ימיים שנקרים בדרכם. אלא שחלקיקי המיקורפלסטיק שנעים בכיוון הזרם, נאכלים ביתר קלות על ידי בעלי חיים, סופחים רעלים ו"ייתכן שגם מגיעים למזון שאותו אנו צורכים".

      חופי הכנרת מדרום לטבריה וחוף הגיא, 10 אפריל 2015 (ראובן קסטרו)
      60% מהפסולת מגיעה מציבור המתרחצים (צילום: ראובן קסטרו)

      הזואופלקטון הם יצורים זעירים הנסחפים בזרמי הים ומסננים מהמים את מזונם. יצורים אלו נמצאים בתחתית שרשרת המזון והם למעשה מקור המזון למגוון גדול של דגים. הדגים הניזונים מהזואופלקטון, נטרפים על ידי דגים גדולים יותר כגון דקרים, דגי טונה וכרישים. חלקיקי הפלסטיק שנמצאים בכמויות אדירות בים התיכון, מגיעים למעשה לקיבתם של כל חוליה בשרשרת המזון הימית.

      שני המחקרים שבוצעו השנה בחופי קנדה ובחופי הים התיכון שלנו, בחנו את הצטברות הפלסטיק בשני קצוות שרשרת המזון – בתחתיתה ובראשה. בראש שרשרת המזון תיעדו חוקרים איטלקים חלקיקי פלסטיק שהגיעו לקיבתם של דגי טונה ודגי חרב הנחשבים לטורפים עילאיים בים התיכון. התוצאות המטרידות הצביעו על כך שב-12% עד 30% מהפרטים שנדגמו נמצאו חלקיקי פלסטיק. גודל החלקיקים נע בין חמישה מילימטרים ועד סנטימטרים ספורים. "החוקרים משערים שהדגים אכלו ישירות את הפלסטיק בשעת הציד, אך אינם פוסלים את האפשרות שמקורו בקיבות הדגים שאותם טרפו", אמר איתי ואן ריין במאמר שכתב ב"זוית". "הנזק הנגרם מעיכול פלסטיק או מיקרופלסטיק תלוי בגודל ובאופי בעל החיים. יצורים קטנים כדוגמת סרטנים עשויים להיפגע מסתימת המעיים ופגיעה ביכולת העיכול. נזק אפשרי נוסף הוא רעילותן של תרכובות אורגניות שנספחות לחלקיקים אלה".

      עוד מציין ואן ריין כי כשמטפסים במעלה שרשרת המזון, ריכוז הרעלנים בגופם של טורפי העל, רק הולך ומצטבר. "היות ותזונת האדם מתבססת במקרים רבים על דגים שנמצאים בראש פירמידת המזון, לא מן הנמנע שפגיעתו של המיקרופלסטיק עשויה להשפיע גם עלינו", מסכם ואן ריין את תוצאות שני המחקרים שסקר. "כיום, הדעות לגבי סכנה זו חלוקות, אך החוקרים מסכימים שיש לבחון את בטיחות המזון בהקשר זה".

      10% מכלל הפלסטיק המיוצר מגיע לסביבה הימית

      כיום מיוצרים בעולם כ-300 מיליון טון פלסטיק בשנה וחומרי הגלם של שלו מגיעים מתעשיית הנפט והגז. חוזקו של הפלסטיק ועמידותו בפני פירוק, מה שהפך אותו למבוקש כל כך, הוא גם זה שהפך אותו למפגע סביבתי חמור. מרבית פסולת הפלסטיק נטמנת בקרקע, אך על פי הערכות שונות כ-10% מכלל הפלסטיק המיוצר מגיע לסביבה הימית.

      גודלו של המיקרופלסטיק נע בין עשרות מיקרונים למילימטרים בודדים. מיקרופלסטיק נוצר, בין היתר, מבלאי של מוצרי פלסטיק גדולים שנגרם לדוגמה מחשיפה לשמש ומפירוק ביולוגי. המיקרופלסטיק כולל גם את המוצרים הפופולאריים העשויים מ"פלסטיק מתכלה" שאמנם מתפרקים במהירות יחסית, אבל אינם מתכלים לחלוטין ומותירים אחריהם מיקרופלסטיק סינתטי ומזיק.

      זיהום בחוף נחשולים (יח"צ , ניר לוינסקי-המשרד להגנת הסביבה)
      מצאו בים פסולת עם כיתוב משנות ה-80. מלוכלך בחוף נחשולים (צילום: ניר לוינסקי, המשרד להגנת הסביבה)

      נועם ואן דר האל, החוקר את שכיחות המיקרופלסטיק בחופי ישראל במסגרת עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת חיפה בשיתוף עמותת אקואושן, אומר כי מנתונים שנאספו מקורו של כ-96% מהמיקרופלסטיק שנמצא בישראל הוא מפירוק שניוני. כלומר, מדובר בחלקיקי פלסטיק מיקרוסקופיים שהתפרקו מכלים חד פעמיים ומאריזות פלסטיק שונות. עוד מוסיף ואן דר האל כי לא קיים כלל מצב שבו מיקרופלסטיק מתכלה - אלא רק הולך וקטן עם הזמן.

      ההיגיון אומר כי פסולת הפלסטיק מגיעה לים דרך ציבור משתמשי החוף, לרבות דייגים, אבל במשרד להגנת הסביבה מסבירים כי פסולת זו מסוגלת להגיע לים גם כתוצאה מהשלכתה בנחל או באזור מרוחק מהחופים. פסולת זו נישאת ברוח או נשטפת לים בגשם. במקרים מסוימים אף נמצא כי הפסולת הגיעה ממזבלות הנמצאות בסמיכות לחופים, כמו זו הקיימת באזור חופי צור-צידון שבדרום לבנון. "הפסולת הזאת יכולה להסתובב בכל הים התיכון עד שהיא מגיעה אלינו. אנחנו מוצאים על החופים אריזות עם כתוביות במגוון רחב של שפות", הסביר פרד ארזואן, סגן ראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה בנוגע לזיהום החריג שנמצא בחופים בחורף האחרון. "לפעמים אנחנו נדהמים לגלות כמה זמן הפסולת הזאת הסתובבה בים. היו מקרים שראינו תגיות משנות ה-80". אבל לפלסטיק ולקרוב משפחתו המיקרופלסטיק עוד דרכים רבות להגיע לים. כך למשל, נמצא במחקר שבוצע לאחרונה באוניברסיטת חיפה כי ביוב תעשייתי ומערכות ניקוז משופעים במיקרופלסטיק החומק ממערכות הסינון ומוצא גם הוא את דרכו לים.

      מהמחקרים עולה תמונה מטרידה שלפיה מיקרופלסטיק נמצא כמעט בכל מקום שבו מתבצעת דגימה בים, גם באמצע האוקיינוס. בצפון האוקיינוס השקט למשל, נמדדו יותר מרבע מיליון חלקיקי מיקרופלסטיק לקמ"ר וכך הוטבע המונח "כתם הזבל הגדול של האוקיינוס השקט". מהמחקר הישראלי עולה כי כמויות המיקרופלסטיק מול חופי הארץ מדמות בממוצע את "כתם הזבל באוקיינוס השקט".

      לפניות לכתבת עדי חשמונאי: adihashmonai@walla.co.il