פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כך לא מלמדים ערבית

      דבר לא משתווה לכישלון של לימודי הערבית. דור אחרי דור של תלמידים יהודים מסיימים את בתי הספר בלי לדעת ערבית. המועצה להשכלה גבוהה ביטלה את מעמדה של הבגרות בערבית ככזאת שמעניקה בונוס בכניסה לאוניברסיטה. מה הסיבה לכישלון?

      מורה בכיתה (ShutterStock)
      (צילום: ShutterStock )

      זה מכבר שמענו את הצהרתו של שר החינוך נפתלי בנט, על כך שהוא מאמין גדול בלימודי ערבית ליהודים (וההפך). אכן, מדובר בנושא ראוי מאין כמוהו, אך בשורה התחתונה - מידת ההצלחה לרפורמה שכזו תקום ותיפול על שאלת איכות הביצוע. דבר זה מעלה שוב על הפרק את אחד מהכשלים הגדולים ביותר של מערכת החינוך לאורך השנים: האופן שבו מלמדים בבתי הספר העבריים את שפתם של כ-20% מאזרחי מדינת ישראל, כ-40% מתושבי ארץ ישראל ו-99% מתושבי כל המדינות שמסביבנו. מאששים זאת נתוני משרד החינוך שפורסמו לאחרונה, שמגלים כי רק 1.5% מהתלמידים הנבחנים לבחינות הבגרות, ניגשים לבגרות בערבית.

      אפשר למצוא פגמים רבים באופן הלימוד של מקצועות שונים, כולל השפה האנגלית, אבל דבר לא משתווה לכישלון של לימודי הערבית. דור אחרי דור של תלמידים יהודים מסיימים את בתי הספר בלי לדעת ערבית. הגיעו הדברים לידי כך שהמועצה להשכלה גבוהה נאלצה להכיר במציאות וביטלה את מעמדה של הבגרות בערבית ככזאת שמעניקה בונוס בכניסה לאוניברסיטה. גרוע מכך: אני לא בטוחה שאפילו אלה שניגשו לבחינה יזכרו מה שלמדו וידעו לדבר ולקרוא בערבית.

      מה הסיבה לכישלון? מומחים מתחום מדעי החברה והפוליטיקה נוטים לטעון שלנו, יהודים-ישראלים, יש רתיעה, כביכול, מהעיסוק בערבית. אינני פוסלת את הטענות הללו, אך הן בגדר השערות בלבד. למעשה, יש לא מעט סיבות להניח שהיהודים דווקא מתעניינים בערבית, אולי אף נמשכים אליה. השפה העברית אימצה ומאמצת אינספור ביטויי סלנג, מילות-הבעה, ברכות (וקללות) בערבית. כתבות בנושאי ערבים זוכות לרייטינג גבוה בכלי התקשורת המובילים. התרבות הערבית, או לפחות אלמנטים מרכזיים שלה כמו האוכל והמוזיקה, מאוד פופולאריים בארץ. צפייה בסדרות כגון "פאודה" או "עבודה ערבית" או בסרטים כגון "עג'מי", גם אם ההקשר של חלקן אינו מובא תמיד באופן חיובי, הובילו להתעניינות מוגברת בשפה מצד מבוגרים ומצד בני נוער כאחד.

      כל זה גורם לי לפקפק בהנחות ה"פסיכולוגיות" בדבר "בעיה נפשית" שלנו, כביכול, עם לימודי ערבית, ולחפש את הבעיה במקום שבו אני מתמצאת יותר: הכשלים הטכניים בלימוד עצמו.

      ראשית, רוב המורים עצמם אינם שולטים מספיק בשפה. בבתי הספר הממלכתיים-עבריים יש כ-1,300 מורים לערבית, אך מתוכם רק כ-170 הם דוברי השפה הערבית כשפת אם.

      שנית, תקופת הלימודים קצרה מדי. לימוד שפה דורש זמן, השקעה ותרגול. נדרשות שנים ארוכות ללמוד שפה ושנים נוספות לשנן אותה. הערבית, למעשה, איננה שפה אחת אלא שתיים – ספרותית ומדוברת - מה שדורש לימוד כפול. בזמן ילדותי, התחלנו ללמוד ערבית מכיתה ד', ואילו כיום, חלק מהתלמידים מתחילים ללמוד ערבית רק בכיתה ו' או ז'. בכיתה ט' כבר ניתנת לתלמידים בחירה אם להמשיך בלימוד השפה או לא, והרוב הגדול מפסיק. במקביל, משרד החינוך אף "השכיל" לעשות וקיצץ את משך לימודי השפה ל-3 שנים בלבד. לתוך הזמן הקצר הזה המערכת מנסה, לעתים, לדחוס את הערבית המדוברת והספרותית גם יחד.

      בעיות נוספות קשורות לשיטת הלימוד. שפה, מטבעה, דורשת תרגול בעל פה, שינון, חזרה על תכנים, וכן דיאלוג. אך המערכת, הממוקדת כולה בהכנה למבחני המיצ"ב ובחינות הבגרות, דוחקת את השינון, התרגול והשיח הצידה ושמה במרכז את הקריאה, הכתיבה ולימוד הכללים. כל אלה מהווים דרך טובה למדי ללימוד כללי הדקדוק, ולכתיבה בערבית הדקדוקית, אבל הדרך הגרועה ביותר ללימוד השפה המדוברת.

      נוסיף לכל אלה את גודלן המפלצתי של הכיתות ואת הרעש וחוסר הסדר שמקשים על המורים לשמוע אפילו את עצמם. ייתכן שכאשר מדובר במתמטיקה, ניתן איכשהו להתרכז בחומר הכתוב, אך שפה צריך לדבר בעל פה, ואת זה קשה לעשות בכיתה של 40 תלמידים רועשים. כל אלו מקשים גם על לימודי האנגלית, אבל את האנגלית אנו לומדים עוד מכיתה ב' וסופגים במקביל גם במדיה הפופולארית. הערבית מנגד נותרת קבורה בספרי הלימוד ולאחר הבחינות היא נשכחת כלא הייתה.

      שר החינוך נפתלי הציג תכנית לצמצום מספר התלמידים בכיתה - SU משה שטיינמץ (מערכת וואלה! NEWS)
      מאמין גדול בלימודי ערבית ליהודים. שר החינוך נפתלי בנט (צילום: דרור עינב)

      כיום ניתן לראות יותר ויותר ילדים שכבר מגיל רך מודעים לחשיבות של לימודי האנגלית ומבינים שידיעת שפה זו תעניק להם כלים חשובים, בהווה ובעתיד. ההבנה הזו נובעת מהחשיפה לתכנים רלוונטיים באנגלית דרך הכפר הגלובלי של ימינו - המדיות השונות, ההורים והקרובים, נסיעות לחו"ל ועוד. על אותה המידה, ראוי אם היו נותנים לתלמידים את יכולת הבחירה בשפה שנייה, שתלווה בהסברה לגבי חשיבות השפה הערבית גם ככלי ויתרון, הן בצבא, הן בתחום התעסוקתי והן כדיאלוג בסיסי עם שכנינו.

      אישית, מעולם לא שמעתי טיעון נגד על כך שידיעת ערבית אינה חשובה. חשיבות הטמעת השפה הערבית בקרב תלמידי המגזר היהודי אינה רלבנטית לעמדה פוליטית זו או אחרת ולא נגזר מכך קונטקסט פוליטי מסוים. לפיכך, אם אכן חשיבות הנושא ברורה לכל, אז אולי כדאי להתחיל לטפל בכך באופן ראוי, אחרת מדובר בבזבוז משווע. משרד החינוך משקיע בלימודי ערבית כ-100 מיליון שקלים, וכרגע, כל עוד הלימוד נראה כפי שהוא נראה, פשוט חבל על כל הכסף.


      הכותבת לוקחת חלק בדיון בנושא בפורום הפיס לחינוך שייערך ב-26.8 במדיטק בחולון

      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.