המחווה המרגשת שהחזירה את ניצולת השואה אל אהבת נעוריה

דמעות עמדו בעיניה של אלישבע (אליס) להמן-כהן-פרירא בת 91 בשעה שצפתה בקבוצת נערים הקוראת מדפי יומנה ויומן אהובה, ברני ספיר. היו אלו תלמידי בית הספר אורט רוגוזין ממגדל העמק שהמחיזו יומנים של שני נערים יהודים בני 18 שחיו בהולנד בזמן מלחמת העולם השנייה. מלחמה שאותה שרדה אליס ביחד עם משפחתה, בעוד ברני ומשפחתו נרצחו במחנה ההשמדה אושוויץ.

מאז הסתיימה המלחמה ועד לפני שמונה שנים, היו היומנים סגורים ואליס ביקשה שלא לפתוח אותם. בשנת 2007 ביקשה מבתה שתפתח את היומנים ותתרגם אותם. היומנים תורגמו מהולנדית לעברית, בידי בתה שולמית ביטרן ויצאו כספר ("סיפור אהבה בעת מלחמה יומניהם של אליס וברני") וכסרט דוקומנטרי ("יומני האהבה האבודים" בבימוי יסמין נובק). הספר יצא גם בהולנד ובאיטליה, ובהולנד אף יצאה לאחרונה תכנית לימודים על שואת יהודי הולנד, המתבססת על יומני אליס וברני.

עדה בכר, מורה ממגדל העמק, נחשפה לסיפור במהלך השתלמות במוזיאון בית לוחמי הגטאות והחליטה להביאו בפני תלמידיה. התלמידים קראו את הספר וצפו בסרט וביום השואה האחרון העלו את היומנים כהצגה בפני תושבי העיר. הם קראו קטע מול קטע - דף מיומן הנערה המסתתרת עם משפחתה, ולאחריו דברים מיומנו של אהובה, ברני, המתחבא עם משפחתו מאימת הנאצים.

"זה מעין סיפור אנה פרנק בשני קולות", סבורה ביטרן שגם בחרה לערוך את הספר על פי רצף כרונולוגי של יומני אמה וברני. "זה ממש כמו סיפור מתח. מתברר שלאורך המלחמה הם התחבאו לא רחוק זה מזו וניסו ליצור קשר אחד עם השניה - אך ללא הצלחה. בזמן תרגום היומנים ממש הרגשתי בתוך סרט", היא אומרת.

"לדוגמה, מהיומנים עולה ששניהם טיילו באותו יום ביער, בהפרש של שעתיים. אמי מתארת איך יורד גשם והיא קוראת בשמו של ברני. ברני ביומנו מתאר טיול באותו מקום בדיוק, באותו יום, שעתיים לאחר מכן".

טרם ירידתם למחתרת, קבעו השניים להיפגש אחרי המלחמה בכיכר שבו התנשקו לראשונה, באותו יום ובאותה שעה. עם תום המלחמה, במשך כמה שבועות הגיעה אליס באותו יום ובאותה שעה לכיכר, עד שנודע כי משפחת ספיר הוסגרה לגרמנים בידי מלשינים הולנדים. רק דודתו שרדה ואף העידה במשפט שנערך למלשינים.

אליס הבינה כי אהובה כבר לא ישוב. היא הכירה את נתן להמן, חייל עברי שהגיע להולנד עם הבריגדה היהודית, הם התאהבו וכעבור זמן קצר התחתנו והגיעו לארץ ישראל. בדיוק ביום חתונתה הגיעה לידי אליס חבילה ובתוכה יומנו של ברני, אותו סיים בבקשה כי אם לא ישוב, יישלח היומן לאליס. נוכח הכאב וייסורי המצפון שליוו אותה על שהיא שרדה, בעוד ברני נספה, החליטה לא לגעת ביומן. 62 שנים חלפו עד שפתחה אותו לראשונה.

בני הנוער ממגדל העמק התחברו לסיפור המרגש והזמינו את אליס להצגה שהעלו. אולם המרחק הרב מירושלים, העיר שבה מתגוררת אליס, גילה המבוגר והיותה מרותקת לכיסא גלגלים, הקשו עליה להגיע לצפון.

התלמידים חשו רצון עז להעלות את ההצגה בפני אליס שמצידה השתוקקה גם כן לחזות בהצגה. ביום חמישי שעבר זה קרה: התלמידים שיצאו השבוע למסע בפולין, הגיעו ביום חמישי האחרון לביקור הכנה במוזיאון "יד ושם" בירושלים, כשהם מלווים בצוות החינוכי שלהם. לאחר מכן, הגיעו לפגוש את אליס והעלו בפניה את ההצגה באולם קטן שהושכר לצורך כך. באולם ישבו כ-80 תלמידים וחברי סגל ההוראה.

"הופענו ביום השואה ארבע פעמים מול אולמות מלאים במגדל העמק אבל להגיע לירושלים ולהופיע מול אליס, היה הרבה יותר מרגש, גם עבורנו התלמידים וגם עבורה", סיפרה נועם אייזנשטיין ששיחקה את דמותה של פרירא-להמן. מנהל בית הספר דודי גריסרו אמר: "מאוד התרגשנו במפגש וזו הייתה הכנה טובה לקראת המסע לפולין".

אלי ברדה, ראש עיריית מגדל העמק, אמר כי "בטקס ערב יום
הזיכרון לשואה ולגבורה נחשפתי לסיפור חייה המדהים של אליס פרירא-להמן ומאוד התרגשתי גם מהיוזמה וגם מהמחווה הערכית של התלמידים, המשקפת סגירת מעגל ואת ניצחון העם היהודי על הצורר הנאצי".

"אימא התרגשה מאוד", סיפרה בתה של להמן. "הייתה ממש תחושה של חיבור בינה לבין הנערים". לדבריה, "הרגשתי שהנערים מזדהים עם הסיפור, סיפור של שני נערים בני גילם. סיפור אהבה שהמשכו הסתתרות ותחושת פחד ומתח נוראיים. זה דיבר אליהם. סיפור אישי ולא לימוד דרך משהו שהוא גדול ומורכב מתקופת השואה שקשה להם לעכל. הם העלו את ההצגה כל כך יפה, תוך התנהגות בוגרת וחמה. זה עורר באימא התרגשות גדולה. לפתע הסיפור שלה קיבל חיים מחדש".

להמן, שבמשך שנים גרה בקריות ועבדה כמורה למוזיקה התיישבה ליד הפסנתר ושרה עם הנערים את שירה של נעמי שמר "אנשים טובים באמצע הדרך", כהערכה למשפחה ההולנדית שהצילה את משפחתה, בניגוד למקרים אחרים בהולנד. במהלך המלחמה נרצחו 100 אלף יהודי הולנד, ו-40 אלף בלבד שרדו. בהולנד היו מקרים רבים מאוד של הסגרה ושיתוף פעולה עם הנאצים.

בסיום המפגש, כשהיא מוקפת בבני הנוער ממגדל העמק אמרה להמן: "רצינו להקים לברני מצבה, אבל עכשיו אני באמת רואה שאם הנערים של היום, דור שלישי או רביעי לשואה, ממגדל העמק, מעלים הצגה עלינו ויודעים מי זה ברני ספיר ומה עבר עליו ועל צעירים רבים אחרים בהולנד, הרי שהקמתי לו ולרבים אחרים יותר ממצבה".