פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "ידעתי שבלי עזרה אני מתה": הכירו את בית המשפט שאין בו עונשים

      במקום מאסר – גמילה, קבוצות תמיכה וסיוע בשכר דירה. במקום פקידים מרוחקים ומאיימים, שופטת שמדרבנת ומפרגנת. בית המשפט הקהילתי הראשון שם לעצמו למטרה למנוע עבריינות חוזרת ולשקם אנשים שנפלו לסמים ולפשע כי לא הכירו שום אפשרות אחרת. אלו הם סיפוריהם

      "ידעתי שבלי עזרה אני מתה": הכירו את בית המשפט שאין בו עונשים
      עריכה: ניר חן

      במבט ראשון, אולם 43 בבית משפט השלום בבאר שבע נראה ככל אולם דיונים רגיל. בכניסה מתנוססת רשימה ארוכה של תיקים שבהם תדון היום השופטת היושבת באולם, דרורה בית-אור: עבירות סמים, רכוש ואלימות. עבירות שפעמים רבות מקורן בעוני, בייאוש של מי שנולדו בשכונה שאין בה הרבה אפשרויות. חלק מהנאשמים מכירים טוב למדי את אולמות בתי המשפט וגם את מסדרונות בתי הכלא.

      כשנכנסים פנימה מבינים מיד שבממלכה של השופטת בית-אור יש כללים אחרים ואווירה יוצאת דופן. זהו בית המשפט הקהילתי – פרויקט ייחודי במערכת המשפט הישראלית, שמטרתו לשקם ולא להעניש. "אנחנו שמחים לראות אותך", השופטת אומרת במאור פנים לא', בחורה עם חיוך שלא נגמר, גוף מצולק וכובע על הראש. א' הודתה והורשעה בהחזקת הרואין שלא לצריכה עצמית ובהחזקת סכין. "אני קוראת דברים מצוינים עלייך", מציינת בית-אור. "שתי בדיקות השתן האחרונות שלך נקיות מסמי רחוב, את מגיעה לכל הפגישות וגם משתתפת, אני מבינה שריטלין את עדיין לוקחת".

      עבריינים לא מזוהים בבית משפט קהילתי בבאר שבע, 2015 (לירון מולדובן )
      "פוחדת להיות סחית לגמרי". א' (צילום: לירון מולדובן)

      "עשיתי עבודה קשה בשנים האחרונות", מסבירה א'. "אם היית מכירה אותי קודם היית מבינה על מה אני מדברת". השופטת מוחאת לה כפיים, ושאר יושבי האולם מצטרפים. "כל הכבוד לך. יש בך משהו. אני בטוחה שהרבה אנשים מרגישים את זה ממך", מחמיאה השופטת. "מה עוד? מה את רוצה לספר לי?", היא ממשיכה ושואלת. א' מרימה את הכפפה: "האמת, רציתי לבקש... אני רוצה שימצאו לי מקום, שיעזרו לי לטפל בנפש שלי". "במה?", שואלת בית-אור. "במה שעברתי כל השנים וסגרתי באבנים", אומרת א'. "אני רוצה לטפל בזה כי בלי זה אני אפול. בגלל זה אני פוחדת לעזוב את הריטלין ולהיות סחית לגמרי. דיברתי עם עורכת הדין שלי שעושה מה שהיא יכולה, אבל היא לא מקצועית בתחום הנפשי. צריך מישהו מקצועי שיבדוק את זה". עורכת הדין, עינת סנדלר-לייב מהסנגוריה הציבורית, מוסיפה: "אתמול במשרד שוחחנו ארוכות, והיא שיתפה אותי במחשבות שיש לה ותיארה לי כל מיני זיכרונות. אני חושבת שזה חשוב מאוד להליך השיקומי".

      "אנחנו עוזרים לך בעניין הזה", קובעת השופטת. "זו המטרה שלנו, לעזור לך כמה שיותר".

      "התחלתי להתבייש. אני לא נרקומנית קלאסית"

      הרומן של א' עם הסמים החל לפני 16 שנה. כדי לממן אותם היא עוסקת בזנות. "עליתי לארץ בגיל 16 עם אימא ואבא שלי, כשאחותי כבר גרה פה", היא מספרת אחרי הדיון. "יש לי בעיה עם המשפחה שלי. הם לא מבינים אותי ואני לא מבינה אותם, הם מאשימים אותי בכל דבר. אימא שלי ואחותי הלכו ללמוד באולפן ואני הייתי עם הבן של אחותי. למדתי באולפן שבועיים, רק את האותיות. כל השאר למדתי לבד. אחר כך אחותי זרקה אותי מהבית". א' מצאה מחסה אצל חברה, שבן זוגה נשא באותה תקופה עונש מאסר. כך היא התחילה, נערה בת 16, להשתמש בסמים.

      "אמרתי לחברה, תביאי לנסות, והיא נתנה לי. חצי שנה הייתה נותנת לי הרואין כל יום. אחר כך התחלתי להרגיש קריזים, ובעלה שכבר השתחרר, נתן לי זריקה - וזהו". אז גם התחילו הצרות: א' נעצרה בחשד לסחיטה באיומים וסרסרות. "בעצם סתם צחקתי", היא טוענת להגנתה. "ישבנו אני וזו שאומרים שסחטתי אותה ועוד בחורה. אמרתי לה, תביאי לי אלף שקל. אם לא, אני אמכור אותך ברהט ב-3,000 שקל לשבוע. כולנו צחקנו, ואחר כך הלכתי הביתה. פתאום דופקת לי על הדלת משטרה. לא הבנתי מה עשיתי. מגיעים לי עם תיק על סחיטה באיומים וסרסרות".

      זה לא היה התיק היחיד נגד א', וצירוף ההרשעות שלח אותה לשנה בכלא. לאחר שהשתחררה נכנסה להריון וכשנולד הילד, שירותי הרווחה לקחו אותו. לאחר מאבק הוא הוחזר לאמה של א'. היא סירבה שא' תשהה במחיצת הילד. גם אצל אחותה לא יכלה לגור. היא הייתה נקייה כבר שנה וחצי, אך עד מהרה חזרה לסמים, ואז גם החלה למכור את גופה. "פתאום הייתי בחוץ", היא נזכרת. "הייתה לי חברה, והיא הייתה עובדת. יום אחד היא ביקשה שאשמור עליה. לא ידעתי שהיא זונה. באתי לשמור עליה שלא יקרה לה כלום. היו מגיעים קליינטים ופתאום משגעים שהם רוצים אותי. יום-יומיים, חודש-חודשיים, ככה נכנסתי לזה". הגוף שלה מלא צלקות. היא מספרת על עבודה במקום הכי נמוך, על לקוחות שלא רוצים לשלם, על אלימות.
      במהלך השנים ניסתה א' להתנקות. "כשלאימא שלי היה סרטן, הילד שלי פחד, והיא אמרה לי, בואי תגורי אצלי. התחלתי ללכת לאשפוזיות להתנקות. יום אחד, אני יוצאת מהאשפוזית ובאה הביתה, והיא לא נתנה לי להיכנס. הלכתי למישהו שנתן לי להשתמש וככה חזרתי שוב".

      א' ביקשה עזרה מבית המשפט משום שכיום היא באמת משתוקקת להיגמל. "אני בשימוש 16 שנה, אני רוצה להתנקות. בהתחלה לא רציתי".

      כשתהיי נקייה את רוצה להפסיק לעבוד בזנות?

      "גם היום אני מנסה כמה שפחות. כבר שנתיים וחצי יש לי בעיה, אני לא רוצה שיראו אותי. התחלתי יותר להתבייש. אני לא נרקומנית קלאסית. בחיים לא תראי אותי עם נרקומנים ואף אחד לא מתקרב לבית שלי, אין מזרק בבית. לא תראי אותי מלוכלכת. מצד שני אני צריכה כסף".

      א' רומזת כי בעיית ההתמכרות שלה ומצבה הנפשי הקשה קשורים לטראומה מהילדות. "אני לא זוכרת את עצמי עד גיל 12", היא מספרת. "מצד אחד, אני מפחדת ממה שאני לא זוכרת. מצד שני אני רוצה להיזכר. לפני כמה חודשים היה לי התקף. בכיתי אחרי שלא בכיתי מאז גיל 12. התקשרתי לעובדת הסוציאלית שלי, שאני מתה עליה, לבקש עזרה. אמרתי שאם אני לא אבקש אני מתה. השארתי לה הודעה של צרחות. והיא יודעת שאני לא בוכה. הלכתי באמצע הכביש עם מזוודה, צורחת ובוכה. בחור ובחורה עברו ראו אותי ונתנו לי בקבוק מים. פתחתי אותו שפכתי על עצמי ובאתי לתת לבחור מכות. לא הבנתי מה אני עושה בכלל. אני מפחדת להתחיל לבכות, כי זה שוב ייצא ככה בפיצוץ. וכל זה קרה בגלל המשפחה". רצונה הגדול ביותר הוא להיות בקשר יותר טוב עם הבן. היא מראה תמונה שלו, כבר בן 10, מחבק כלב גדול.

      "פשיעה היא תסמין לבעיות עמוקות יותר"

      המקרה של א' אינו חריג בבית המשפט הקהילתי, פרויקט ניסיוני שפועל פחות משנה בבית המשפט בבאר שבע. בתי המשפט קהילתיים נועדו לשפר את האופן שבו מערכת המשפט מתמודדת עם פשיעה ובעיקר עם עבריינות חוזרת. הנחת היסוד של המודל היא שהתנהגות עבריינית, ובעיקר זו המקבלת ביטוי של עבריינות חוזרת, היא לעתים קרובות סימפטום של בעיות חברתיות וכלכליות, ועל כן, התמודדות עם תופעת הפשיעה צריכה לכלול פתרונות מערכתיים לבעיות אלה. מודל בית המשפט הקהילתי נשען על סמכותו של בית המשפט ועל שותפות בין מערכת המשפט לבין מערכות אחרות: רשויות האכיפה ובהן הפרקליטות, מחלקת התביעות המשטרתית והסנגוריה הציבורית, שירותי הטיפול, הרווחה והקהילה, וזאת במטרה להציע פתרונות שיקומיים, מבוססי מיקום וקהילה, לבעיות המובאות לפתחו של בית המשפט.

      איתור המועמדים לשיקום בבית המשפט הקהילתי נעשה בשלב גיבוש כתב האישום, בגין עבירות מסוימות. אנשי הרווחה בוחנים את הנסיבות והמניעים שהובילו לביצוע העבירה, את יכולתו של האדם להשתקם, את הרקע שממנו הוא מגיע וגם את מידת רצונו ליצור מהפך בחייו. כשכל התנאים מתמלאים, התיק נסגר בהסדר טיעון והנאשם מודה. במקום להתקדם לשלב הטיעונים לעונש, התיק עובר לבית המשפט הקהילתי, לשופטת בית-אור, שפרשה לגמלאות וחזרה במיוחד למען הפרויקט. בית המשפט עוזר לבנות לעבריין תכנית שיקום אישית שעשויה לכלול קבוצות גמילה, הכנסה מדורגת למעגל העבודה ואף עזרה במיצוי זכויות - פעמים רבות העבריינים זכאים להטבה מביטוח לאומי או להנחה בשכר דירה. יש אפילו קבוצה של יוצאי קווקז שמאמצת עבריינים שקשורים לעדה ונותנת תמיכה נפשית בהתמודדות עם השיקום. התהליך כולו אורך בין שנה לשנתיים, ולא לכל אחד זה מתאים.

      בשבוע הבא יתחיל לפעול בית המשפט קהילתי במתכונת זהה גם בבית משפט השלום ברמלה. ירכזו אותו השופטת נירה דסקין וסגן נשיאת בית המשפט, השופט עמי קובו. בתום ניסוי של חמש שנים, המטרה היא לעגן את מוסד בית המשפט הקהילתי בחקיקה, מה שגם יקצה לו משאבים. "הוכח שתקופות מאסר קצרות לא מועילות", מסבירה דניאלה ביניש מעמותת "אשלים" של הג'וינט, שיזמה את הפרויקט יחד עם עמיתה שלומי כהן. "כלכלית, להחזיק אדם בכלא עולה יותר, ובטח שמוסרית נכון יותר לנסות לשקם אותו". מה שנשאר הוא להוכיח שהפרויקט עובד ומצדיק את המשאבים שמשקיעים בו.

      "בעיניי הכוח והיופי של הפרויקט הזה הוא השותפות בין הרווחה למשפט. זה כל הסיפור: כל הגורמים רוצים לעבוד יחד לטובת אוכלוסיות מוחלשות", אומרת ביניש. בעבר היא הייתה פרקליטה במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, ועבודת הדוקטורט שלה עסקה בבתי משפט פותרי-בעיות ברחבי העולם. "הייתה לי פנטזיה ארוכת שנים, שאם יש דבר כזה בארה"ב יהיה גם אצלנו", היא מספרת. "חיפשנו פתרונות לבעיה שמטרידה לא רק את מדינת ישראל אלא את מערכות המשפט והאכיפה ברוב מדינות העולם, והיא פשיעה חוזרת. הבנו שהמודל הזה יכול לתת פתרון מהותי לשכונות ולקהילות, לעבריינים שלא מצליחים לצאת ממעגל הפשיעה. מה שקורה היום בבאר שבע הוא תוצר של פיתוח שארך ארבע שנים. פעמים רבות, פשיעה היא תסמין לבעיות עמוקות יותר. המודל נועד לטפל בפשיעה שנעשית על רקע בעיות אישיות, עוני והזנחה ולא בעבריינות פר סה, של צווארון לבן או ארגוני פשיעה. מרבית הפשיעה היומיומית שמטרידה את האוכלוסייה ויוצרת קהילות מוחלשות היא פשיעה כזאת, ולכן כל כך קשה לצאת מהמעגל; אם אתה פושע בגלל התמכרות, שום תגובת מערכת לא תועיל אם אתה עדיין מכור".

      "כשהילד שלי יגדל, מה אני אגיד לו?"

      כל התיקים שמגיעים לבית המשפט הקהילתי מתחילים בהליך פלילי רגיל, וזאת כדי שלא יתגלגלו לפתחו תיקים שכלל לא צריכים להגיע לכתב אישום. תהליך השיקום ארוך ואינטנסיבי, ולא תמיד הוא מצליח. גמילה אחרי שנים שימוש כרוכה במאמץ קשה. ד' הגיע לבית המשפט אחרי שני כתבי אישום, על תקיפת בעל מכולת וגניבת סיגריות ועל גניבה מעסק. הוא לא מצליח להיגמל. בדיון האחרון בעניינו אמרה השופטת בית-אור כי חלק מבדיקות השתן שלו נקיות וחלק לא. עורך דינו הסביר ששלוש בדיקות נקיות מתוך חמש זה המון לאדם שלא מכיר שום דרך אחרת מלבד שימוש בסמים. השופטת ציינה כי הוא כבר מעד פעמיים, ובדיון הקודם הוזהר שאם יחזור להשתמש בסמים - התיק שלו יחזור לבית משפט רגיל. "מצד אחד ניתנו לו הזדמנויות רבות", אמרה, "ומצד שני הוא עושה מאמץ". הדיון הבא נקבע לטיעונים לעונש, כלומר: חזרה להליך הפלילי הרגיל. אם עד אז יהיו כל בדיקות השתן נקיות, הבטיחה השופטת, יימשך ההליך השיקומי.

      באותו היום הגיע ח' בפעם הראשונה לבית המשפט הקהילתי. לפני כמה שנים, כשהיה בן 18, הוגש נגדו כתב אישום על עבירות התפרצות. אז הוא ברח. מהדיונים בבית המשפט, מהמשטרה. איש לא הצליח למצוא אותו, הוא היה מבוקש. שלוש שנים מאוחר יותר הוא החליט שדי, צריך לגמור עם זה. עם הפשע, עם הסמים ובעיקר עם הבריחה. עונש מאסר אחד כבר מאחוריו. לאחר משא ומתן קשה שניהלה עורכת דינו מירי שיין-אלטמן עם התביעה המשטרתית, הוא הצליח להיכנס לתכנית בית המשפט הקהילתי. כמה ימים אחרי הדיון הראשון אצל השופטת בית-אור, היה אמור ח' להיכנס לקהילת גמילה, אך הוא הפתיע את בית המשפט: "נכנסתי לקשר זוגי לפני שנה וחצי, חברה שלי בהריון ואנחנו רוצים להתחתן". הוא שלח מבט אל בת זוגו שישבה בסוף האולם. "אנחנו רוצים לסגור בספטמבר או באוקטובר, אבל יש בעיה. אני לא יודע אם אהיה בקהילה סגורה".

      עבריינים לא מזוהים בבית משפט קהילתי בבאר שבע, 2015 (לירון מולדובן )
      ח' (צילום: לירון מולדובן)

      "אני רוצה שתבין", פנתה אליו השופטת, "אתה בבית משפט. המשמעות היא שאתה צריך להתנהל כמו שמתנהלים בבית משפט. אפשר לעזור המון, אבל זה תלוי בך. אתה צריך להיכנס לגמילה, כפי שקבע שירות המבחן". מצד אחד, אמרה לו השופטת, יש חשיבות גדולה לגמילה שלך. מצד שני, הרצון להיות עם אשתך בעת הריונה הוא מובן. שקט השתרר באולם. לבסוף הודיעה השופטת שתיתן החלטה בהמשך.

      ח' עדיין מחכה. השבוע סיפר כי סגר חתונה ב-20 בספטמבר, יום לפני הדיון. "אני רוצה ללכת לקהילה", אמר. "מי שרוצה להשתנות באמת ורוצה לעלות על דרך - זה המקום. הם באמת פותחים לך דף חדש. אם זה בנאדם עם חובות הוא עושה פריסה, אם יש הרבה תיקים עושים איחוד תיקים. לא תהיה לי ברירה, אני אלך לקהילה. זה עדיף מכלא. ראיתי את עצמי נכנס לפחות לשנתיים-שלוש, בגלל שברחתי, בגלל שאיך אומרים במילים יפות - שמתי פס על בית המשפט. ההצלחה שלי חשובה לי מאוד. כשהילד שלי יגדל, מה אני אגיד לו? הוא ישאל אותי, 'אבא, איפה למדת? מה עשית?' מה אני אגיד לו? הייתי בבית סוהר? הוא ירצה שאני אעזור לו בלימודים. מה אני אגיד לו, אני לא יודע?"

      "שירות מבחן למבוגרים גם כך מטפל בעוברי חוק בכל העבירות וכותב תסקירים לבית המשפט כדי להכיר את הנאשם", מסבירה אוסנת חמו, סגנית קצינת המבחן המחוזית ממשרד הרווחה האחראית על הפרויקט. "אנחנו נותנים המלצה לעונש שלדעתנו הוא המתאים ביותר, ובודקים חלופות לענישה. רק אנשים שלא מצאנו להם תכנית חלופית הולכים לכלא. השפה השיקומית מוכרת לנו, וכך הגענו לבית המשפט הקהילתי. התוספת לעבודה השגרתית שלנו היא שאנחנו בוחנים את המעטפת הקהילתית שמתאימה לאדם באותה העת במעגלים השונים בחייו. אם אדם הגיע עם בעיות סמים ויש לו אישה, בודקים מעגלים רחבים יותר ומסייעים לו במישורים שונים בחייו, למשל בביטחון תזונתי, בזכות לדיור, בהבטחת הכנסה רחבה יותר - מיצוי הזכויות הוא נושא מרכזי בבית המשפט הקהילתי. בודקים גם איזה מענה הקהילה יכולה לתת לאישה, למי היא יכולה לפנות. החזון של בית משפט קהילתי הוא לראות איך הקהילה מקבלת אדם שעבר על החוק ומסייעת בהמשך השיקום.

      "יש לנו מקרה של אדם שסובל מהתמכרות לאלכוהול ונמצא בטיפול, ובמקביל מקבל תמיכה מהקהילה. הוא גר בגפו וגילינו שבבית אין לו מיטה וארון. הוא מקבל סל ביטחון תזונתי ועובד בגינה קהילתית שבה מגדלים ירקות והוא יכול לקחת לעצמו כל מיני דברים שמסייעים לו לחיות ברווחה. קודם כל צריך לראות שהאדם מזהה בעיה בחייו שמהווה רקע לביצוע העבירה ומעוניין לשנות את חייו מן היסוד. אנחנו בוחנים אם הוא יכול לעשות את זה, אם יש בו מספיק כוח והבנה של הבעיה".

      אלה אוכלוסיות קשות, ייתכן שלמרות התהליך האנשים האלה יחזרו לסמים. האם זה לא בזבוז משאבים?

      "אנחנו מאמינים שכל השקעה בהליך הטיפולי תורת במידה מסוימת בשלב שהאדם נמצא בו, גם אם בסופו של דבר יש נסיגה. הטיפול מקנה לאנשים האלה ראייה רחבה יותר, כלים להתבונן בעצמם ובהתנהלות שלהם".

      "התחלתי להיות מודע לדברים שפספסתי"

      ש' בן 44. הוא מעולם לא עבד. מחצית מחייו הוא בילה בבית הסוהר. "השתחררתי מהצבא ולא מצאתי את עצמי", הוא מספר. "הייתה לי גם חשיבה קצת עבריינית, נקרא לזה ככה. משך אותי, כל זה. מצאתי את עצמי בכל העניין הזה של סמים ובתי סוהר.

      עבריינים לא מזוהים בבית משפט קהילתי בבאר שבע, 2015 (לירון מולדובן )
      ש' (צילום: לירון מולדובן)

      "היום אני חי לבד. יש לי שני ילדים, אבל הייתי צריך להיות אבא לחמישה. אני גרוש. בפעם האחרונה הסתבכתי בתיק של סמים, ואז הסתבר לי שאני חי בעולם עם אנשים חרא. סיימתי את העניין בעשרה חודשים. הייתי אמור להיכנס לחמישה חודשים. נשארו לי תיקים פתוחים, תיקים של שימוש בסמים שנגמרו בעבירות פחותות יותר. הציעו לי להגיע לכאן, וזה מצא חן בעיניי". ש' מודה שבהתחלה הוא היה סקפטי. "אין לי ניסיון כל כך טוב עם שירות המבחן, כל פעם זה היה נגמר בעוד מאסר", הוא אומר. "בסופו של דבר הסכמתי להיכנס לפרויקט הזה והופתעתי - לא חשבתי שיש רמה כזו של אנשים. הייתה לי התפתחות, התעוררות. התחלתי להיות יותר מודע לדברים שפספסתי בחיים. הייתי צריך להיבנות בצורה אחרת, להגיע לגיל 44 עם איזושהי תעודה ביד, אחרי שעשיתי משהו בחיים. אני מסתכל על הרקורד שלי והוא לא הכי טוב. בבית המשפט הקהילתי יודעים שאלה דברים שמהווים מכשול והם משתדלים, עוזרים בהרבה. למשל, יש לי בעיית דיור ומנסים לעזור לי עם שכירות ובית. הייתה הופעה של שרית חדד ונתנו לי כרטיסים. לקחתי את הילדים. הם היו מבסוטים. בפעם הראשונה".

      ש' נקי כבר הרבה זמן. השופטת שיבחה אותו ומחאה גם לו כפיים. בניגוד למה שקורה בבתי משפט אחרים, השופטת בית-אור משתתפת פעילה בהליך. משרד המשפטים, משרד הרווחה, הסנגוריה והמשטרה - כל אלה שותפים באותה מידה. עו"ד סנדלר-לייב שמרכזת את התחום מטעם הסנגוריה מסבירה: "ההליך עד כדי כך אינטנסיבי שקשה ליפול, אבל אני לא יודעת אם כל הלקוחות שלי שהיום הם נקיים - יש כבר חמישה כאלה - ימשיכו ככה לנצח. אני כן יודעת שהם עשו הרבה יותר ממה שהם עשו עד היום. זו מלחמה יומיומית. חלק יפלו, חלק יצליחו. היתרון הוא שכאן נותנים כלים להתמודד עם זה".

      מי שהיה צריך לחשב מסלול מחדש הוא המשטרה שרגילה לעצור ולהעניש, פחות לשקם. "היינו צריכים לשנות את הגישה. אנחנו כל הזמן מדברים על הרתעה, ובפרויקט הזה האינטרס הוא לשקם את העבריין. זו ראייה רחבה יותר שאנחנו לא רגילים לה", מסבירה רפ"ק איה קמושביץ, ראש שלוחת תביעת נגב. "אנחנו מבינים את החשיבות של בית המשפט הקהילתי ולכן משתפים אתו פעולה. מה שכן, יש הגבלה על סוגי העבירות שיכולות להיכנס לפרויקט. מדובר בעבירות שאפשר לסבול אותן בצורה כזו או אחרת".

      ואם זה לא יצליח?

      "זה נלקח בחשבון, אבל לפעמים צריך לתת צ'אנס לאנשים, הזדמנות לצאת ממעגל הפשע. אם נצליח בכוחות משותפים לעצור עבריינות חוזרת, כל החברה הרוויחה".