כולנו דגל לבן- יוזמה להעלאת המודעות למתמודדים עם הפרעות נפשיות

1/4 מיליון ישראלים סובלים מהפרעות נפש. רבים מהם מתביישים בסבלם ומתקשים להשתלב בחברה ובשוק התעסוקה. שלל יוזמות פועלות בשנים האחרונות ליצירת שינוי המצב. אחת המרגשות שבהן מונהגת על ידי פנחס בלחסן, אחיו הגדול של גבריאל ז"ל, מגדולי המוסיקאים בשנים האחרונות

בן שיף
צלם: בני בן סימון. עורך ווידאו: מיכאל ברגמן

"הרימו ראש הרימו , יש לי חלום שיבוא יום ונהיה קהילה גדולה. ושיהיה לנו מצעד גדול ושכולכם תצאו מהארון ושיהיה לנו דגל וצבעו יהיה לבן , כמו הדגל הלבן שבים, שליו רגוע ומחויך", כך כתב המוסיקאי המנוח גבריאל בלחסן במילות שיר שהפכו צוואה כתובה וציווי לאחיו הגדול פנחס.

יום פטירתו של גבריאל מצויין היום בכלי תקשורת רבים, מן הסתם. אופן הסיקור הצפוי יתמקד בפועלו האומנותי הנרחב, אבל פנחס מבקש מציבור הגולשים בפייסבוק לשנות ביום זה את תמונת הפרופיל לדגל לבן, בשם ההזדהות עם קהילת הסובלים ממחלות נפש, אלה הסובלים ומתביישים במחלתם.
גבריאל סבל לאורך השנים מהפרעה דו קוטבית ומאנה דפרסיה, וגם פנחס עצמו סבל מדיכאון ממנו החלים. "אחי נתן השראה גדולה ביצירתו לכל אותם אנשים שמתמודדים עם הפרעות נפש. הוא סימל יותר מכל כיצד ניתן לחיות לצד המחלה ובכל זאת ליצור ולהשפיע. רבים מהמתמודדים עם הפרעות סובלים מסטיגמות שמפריעות להם בחיי היום יום. זוהי צוואה לא כתובה שגבריאל הוריש לי - לבוא ולהמשיך לזעוק את זעקתם של כל אותם חולים. בראש ובראשונה לשנות את הסטיגמה. הדגל הלבן הזה, שבמקומות מסוימים מייצג כניעה , אצלי מייצג את כל מה שהפוך. הוא מסמל שלוה וחיוך"

פנחס לא לבד במאבקו לשינוי יסודי בתפיסת החברה את החולים. לאורך השנים האחרונות גם עמותת 'אנוש' מנסה להילחם בסטיגמה . היא נותנת מענה בכל תחומי החיים לפונים לעזרה. דיור פנאי ותעסוקה בין היתר, ומעל לכל, פועלת גם לשנות את מה שחושב הציבור על אלה ששברו את מחסום הבושה ועושים הכול כדי להשתלב בחברה ובמעגל התעסוקה.
"הקושי של החולים להתמודד עם דרישות המעסיקים היא לאו דווקא בגלל יכולותיהם המקצועיות אלא יותר בגלל פחד", אומרת אילנה פרג'ון, מנהלת סניף 'אנוש' בבאר שבע וערד. "איך יסתכלו עלי ? איך יתייחסו אלי ? נוצרת תחושת חוסר מסוגלות בגלל הסטיגמה החברתית השלילית. זו ביצה ותרנגולת כי אותה סטיגמה חברתית יוצרת סטיגמה עצמית והסטיגמה העצמית מאשרת כביכול את הסטיגמה החברתית"
במרכז אנוש ב"ש בונים תכניות תעסוקתיות שמאפשרות למתמודדים לבחור מקצוע ולהגדיל את כושר ההשתכרות . ת', אחת המתמודדות, סובלת מתגובה פוסט טראומתית קשה ב10 השנים האחרונות והיא החלה לראות שיפור משמעותי במצבה הנפשי והכלכלי לאחר שהחלה לעבוד במיזם הצורפות של העמותה. "אני אם חד הורית שפרנסה את ילדיה לאורך השנים עם שכר שהוא פחות משכר המינימום במשק. הייתי מתחת לקו העוני. אנוש שיקמה אותי במובן של לימדה אותי לחשוב גם דרך עם ידיים ולממש את היכולות שלי בעבודה", כך ת' מספרת
"אף אחד מאתנו לא חסין מפני התמודדות עם מחלת נפש ובאיזשהו מקום כולנו נעים על אותו רצף, בין בריא לחולה", אומרת פרג'ון. "מבחינתי אין חולה ולא חולה. אנשים מגלים שבתקופות מסוימות בחיים הם נמצאים במקומות שונים על גבי אותו הרצף".
הסטיגמה החברתית השלילית של החולים יוצרת ניכור חברתי ומעמיקה לאורך השנים את הפערים בשוויון התעסוקתי בישראל. 1/4 מיליון ישראלים מוכרים על ידי רשויות הרווחה והבריאות כמתמודדים עם מחלות נפש ורבים מהם חוששים לקבל טיפול בגלל ההשלכות החברתיות. פנחס סבור כי המספרים משקרים. "אנחנו יודעים על 1/4 מיליון , אני מאמין שיש כמות משולשת של כאלה שעדיין נמצאים בארון".
"יש מחלות שאי אפשר להעלים, אבל אפשר לנהל אותן נכון. אנחנו מדברים על הזמן במושגים של ניהול מחלה. כשאדם לומד לנהל את מחלתו בצורה מוצלחת הוא יגיע לבסוף למצב של הגשמת יעדים בחייו האישיים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully