פרס ישראל בדמגוגיה - לשמאל

חצרוני במאמרו "מפרגן" למתיישבי יו"ש על השיווק המוצלח של האגדה שהמצב בשטחים בלתי הפיך. אך כהרגלם, חצרוני וחבריו המשתמשים במניפולציות, הכפשות והשוואות נטולת הקשר למציאות עושים למתיישבים את העבודה הטובה ביותר

עזרי טובי
למצולמים אין קשר לנאמר. הפגנת שמאל בזמן מבצע צוק איתן (צילום: דרור עינב)

אחת החולאות הגדולות של זמננו - כזו הנדבקת בעיקר ל"אינטלקטואלים" - היא השוואת הצורה החיצונית תוך התעלמות מהמהות הפנימית. הנה, אומר האינטלקטואל חצרוני, צרפת האימפריאליסטית הסיגה את מיליון וחצי תושביה מאלג'יר הכבושה, מכאן שגם ישראל האימפריאליסטית יכולה להסיג את חצי מיליון תושביה מיהודה ושומרון.

כן, בכזו קלות מנסה חצרוני למכור לנו השוואה שטחית ורדודה תוך הסתמכות או הנחה שמדובר בקהל קוראים אינפנטיל ונטול חוש ביקורת אשר אינו מבחין בהבדלים המהותיים בין השניים. האם מספיקה ההשוואה הצורנית בין מנתח הנועץ את האיזמל שלו במטופל לבין רוצח התוקע סכינו בקורבן כדי לדון אותם במקשה אחת?

אך עוד לפני משחק ה''מצא את ההבדלים'' כמה מילים על עצם התופעה: משהו לא טוב קורה לשמאל הישראלי בשנים האחרונות. אובדן חוש ההתמצאות והאוריינטציה, התכחשותו לעברו היהודי המפואר, אובדן החזון, והתעלמותו העקבית מעובדות - מובילות אותו בצעדי ענק למחוזות מסוכנים של שנאה עצמית, ביקורת כרונית, ואימוץ עמדה עקרונית המושיבה את מדינת ישראל על ספסל הנאשמים בכל הסוגיות הבוערות על הפרק –פוליטיות, חברתיות ומוסריות. אך חמור מכל – אימוץ נטול ביקורת של ה''נרטיב'' הפלסטיני.

מכאן הדרך להאשמתה של מדינת ישראל בשקרים כגון אפרטהייד – כפי שהאשים חצרוני במאמרו - כיבוש, ופשעים כנגד האנושות קצרה. אל לנו להקל ראש בהאשמות צבועות אלו של אותם ''אינטלקטואלים'' - הן אינן נופלות על אוזניים ערלות. האשמות אלו הנעשות מתוך חלקים קטנים אך קולניים בחברה הישראלית מלבות את אש השנאה ההולכת וגדלה כנגד מדינת ישראל. אש המערערת את עצם קיומה והצדקתה של מדינתנו הקטנה.

ולגופו של עניין.

אכן האימפריאליזם הינו דבר מכוער. חלוקת השלל של מלחמות העבר בין המדינות המנצחות, ניצול משאבי האנוש והאדמה של המדינה הנכבשת לטובת ''מיקסום הרווחים'' של זו הכובשת, התייחסות משפילה לתושבי המקום ועוד, הינם תופעות שאין מקומם בעולמנו החדש – אך אין בין כל אלו לסיפור תקומתו של העם היהודי ולו דבר אחד במשותף - חוץ מהדמיון החיצוני.

הטור של אמיר חצרוני

פרס ישראל בשיווק - למתנחלים

לכתבה המלאה
צומת גוש עציון. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: טלי מאייר )

כיצד ניתן להשוות מדינה מבוססת כצרפת לעם מוכה וחבול נטול מדינה משלו המחפש את מקומו "תחת השמש"? כיצד ניתן להשוות את העם האלג'ירי נטול השאיפות הרצחניות לחיסולה של צרפת לערבים החיים בתוכנו שהפכו את חיסולנו לחזונם הלאומי? כיצד ניתן להשוות בין שתי מדינות בשתי יבשות שונות לבין קו דמיוני ירוק האמור להפריד בין מדינה מתוקנת לחברה רצחנית שאינה מכירה בקיומה כלל? כיצד ניתן לטעון על כיבוש כאשר המניע הראשוני נבע מהגנה עצמית? כיצד ניתן לטעון על קיפוח במציאות שבה דם יהודי נשפך כמים? ובעיקר - כיצד ניתן להשוות את הקשר של הצרפתים לאלג'יר לקשר שאין כדוגמתו בכל ההיסטוריה האנושית, של עם ישראל לארצו?


כן. מסתבר שלמרות שטיפת המח התקשורתית, אקדמאית ותודעתית, הציבור הישראלי ממשיך לאחוז ב''נרטיב'' הקדום והעתיק שיהודה ושומרון הינם חלק מארצנו המובטחת, מערש הולדתו של העם היהודי ולא פחות מכך של עתידנו המפואר המחכה ''מאחורי הפינה'' שבו "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".


לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully