נושאים חמים

לכבד זה לא להתבטל

ללבוש שמלה ללא שרוולים זו אינה התרסה וניסיון לאפליה אופנתית נגד גברים, זהו קוד הלבוש של קרוב למחצית מהחברה בישראל. הגיע העת לפתח שיח בין-שבטי של כבוד לזולת ולא רק ביטולו. ליאור טל עונה להילה קובו

תמר זנדברג בפריימריז של מרצ, גני התערוכה (ניב אהרונסון)
ח"כ תמר זנדברג (צילום: ניב אהרונסון)

קראתי שוב ושוב, האזנתי לסרטון, ומסתבר שזו לא פארודיה- הילה קובו מדברת ברצינות בטור דעה אישי בוואלה! על כך שח"כ זנדברג מבצעת "אפליה אופנתית נגד גברים" באופן שבו היא מתלבשת. קובו סבורה שזה לא יאה לזנדברג "לחשוף את הקעקוע שנמצא על הזרוע שלה בפני גברים מסורתיים ודתיים". כך ממש. לחשוף! על הזרוע!

אי שם בנעורי במערכת החינוך הדתי ובבני עקיבא, לימדו אותי שאשה שלובשת כל סוג של בגד ללא שרוול (שיהיה הכי מכובד, ייצוגי ויפה בעולם) נחשבת למתלבשת חשוף ואפילו פרובוקטיבי. היה לי מוזר שמדי פעם אמא שלי הלכה ככה, אבל לא העזתי להעיר לה. לגבי קעקוע אין מה לדבר- קעקוע הוא סמל לזילות. תחת הקודים הפנים-שבטיים האלה הסתכלתי אז על החברה החילונית שאליה נכנסתי, ומעת לעת הייתי מתאכזב או לפחות מתפלא בראותי נשים שאני מכבד הולכות ללא שרוול. למה הן עושות פרובוקציה? אם גיליתי קעקוע על אחת מהן, נחרדתי - איך לא זיהיתי קודם שהיא חיה בפוזה וכל כולה פרובוקציה וזילות?

התבגרתי מעט. התחלתי להבין שהקודים שהכתיבו לי בנעוריי אינם אמת אובייקטיבית, אלא הם האופן שבו תרבות מסוימת מתנהלת. התחלתי להבין שיש בישראל כמה שבטים ובכל אחד מהם יש מגוון של קודים תרבותיים המייחדים את אותו שבט. למדתי שזה שאישה דתיה הולכת עם שרוולים ארוכים, זה לא יותר ערכי אלא פשוט שונה מהאופן שבו מתלבשת אישה חילונית.

בטור הדעה שלה אמרה קובו שגברים לא יגיעו למקומות העבודה שלהם במכנס קצר וגופיה. אם כך, תהתה קובו, מדוע נשים כן עושות זאת? הדבר דומה לאמירה- גברים לא יגיעו למקום העבודה שלהם עם שמלה, אם כך מדוע אישה עושה כן? היא עושה זאת כי בקודי הלבוש בחברה שלה שמלה היא לבוש ראוי ומכובד לאשה ולא לגבר, וממש כך בקודי הלבוש של השבט החילוני הישראלי לגבי בגד ללא שרוול.

החברה הישראלית חייבת להתחיל לפתח שיח בין-שבטי המבקש להבין ולכבד את הזולת, ולא רק לבטל אותו ולזלזל בו. אנו צריכים זאת כאוויר לנשימה. אם ח"כ זנדברג מתלבשת לפי הקודים המקובלים בחברה שלה (קודים של קרוב למחצית מהחברה בישראל) ואינה מוכנה לאפשר לשבט אחר, למגדר אחר, להשקפה אחרת, לכפות עליה לבוש אחר, אין פה כמובן "אפליה" כלפי "אנשים מסורתיים ודתיים". כאשר הנושא הוא לבוש, הרי שלכבד פירושו שכאשר אני נכנס למרחב הפרטי של הזולת, אני משתדל לא לנהוג באופן קיצוני בניגוד למה שחשוב לו. לכבד אינו בשום פנים שכאשר אני נמצא במרחב הפרטי שלי או ברשות הרבים, אתן לשבט אחר להכתיב לי את הקודים שלו.

מתחם החרגול, רובע ז', אשדוד, מאי 2015 (ניב אהרונסון)
שאישה דתיה הולכת עם שרוולים ארוכים, זה לא יותר ערכי אלא פשוט שונה מהאופן שבו מתלבשת אישה חילונית. למוצלמות אין קשר לכתבה (צילום: ניב אהרונסון)

ביאליק אמר פעם: "אין אני חושב זאת לאסון שעם ישראל מתחלק לשבטים... ככל אשר ירבו אברינו וענפינו כן יגבר כוחנו, ולא הייתי רוצה כלל וכלל שיבטל לא רק אחד מששים, אלא אפילו אחד מאלף מהאומה; להפך, כל אחד יחיה על פי דרכו ועל פי רוחו, וכל ענף ישא את פריו". בל ננסה להפוך את כולנו לשבט אחד שמתנהל לפי התכתיבים של השמרניים או המסורתיים יותר. זה נכון לגבי לבוש כשם שזה נכון לגבי נושאי זהות רבים ובהם זהותנו היהודית.

בואו נקבל באהבה את ריבוי השבטים בחברה הישראלית ונבקר זה את זה כשערכים מהותיים ישברו, כשנפגע משמעותית בזולת, כשבאמת שבט אחד יפלה את רעהו ולא כשחברת כנסת מתלבשת בבגד ללא שרוול.


לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.