המועמד לתפקיד המפכ"ל, ניצב זוהר דביר, הוא אחד הקצינים הבכירים האהודים במשטרה. במשך שנים ארוכות, ובכל מקום שבו רגלו דרכה, מצאו עמיתיו לעבודה אדם צנוע וערכי שלא "תופס תחת". דביר, יליד ראשון לציון בן 50, נשוי ואב לארבעה ילדים, התגייס לצבא בשנת 1983 לקורס טיס. כעבור זמן קצר הוא נשר מהקורס והתגייס מיד לגדוד 12 בגולני. הוא טיפס בשרשרת הפיקוד עד שמונה למפקד פלוגה בגדוד 12 בגולני ובין השנים 1992 ו-1994 שימש כמפקד הסיירת.
באותן שנים אירע אחד האירועים המכוננים בחייו. דביר, שהיה אז רב-סרן, הסתבך עם מפקד צוות שהיה תחת פיקודו, סגן-משנה אחימאיר פורת, שזכה לכינוי "השטן מגולני". באותה תקופה החליט דביר לשנות מן היסוד את "נהלי הקאדרים" שהיו ביחידה לאחר שחייליו התלוננו על שורה של השפלות שהסבו להם בעיות רפואיות וגרמו לאחוזי נשירה גבוהים מטירונות סיירת גולני. לפיכך, סג"מ פורת הועמד לדין והואשם בחריגה מסמכות, התעללות ושימוש בלתי חוקי בנשק. אחד הטירונים אף הגיש נגדו עתירה.
באותה תקופה שהה הצוות בבית ספר ללוחמה בטרור במסגרת 'אימון הקמה". לפי פסק הדין הצבאי, הצוות הפגין רמת משמעת נמוכה והתחמק מאימונים. בתום שיחה שהתקיימה בין מפקד בית הספר ללוחמה בטרור לדביר, כינס האחרון את חיילי הצוות, שוחח עימם, ובתום השיחה החליט להדיח את סג"מ פורת מתפקידו. במקביל, קיבל מח"ט גולני בזמנו משה תמיר שיחת טלפון מהורים של חיילים בחטיבה על אירועים חריגים בצוות ועל אווירת הפחד. דביר בדק את הטענות, הגיע למסקנה שהן נכונות וסג"מ פורת פוטר.
כאשר נכנס לתפקידו בסיירת גולני, החליט כצעד ראשון לשנות את ההתייחסות לטירונים במהלך הטירונות והוציא על כך הנחיות ברורות למפקדים. בבית המשפט הצבאי הציג סג"מ פורת עמדה אחרת לחלוטין. למשל, כאשר הואשם שביצע את "קאדר השעון", במהלכו הורו אנשי הסגל לחיילי הצוות להחזיק במשך לילה שלם שתי אלונקות פתוחות ועליהן ציוד רב בזמן שאחד החיילים מקיף את הצוות כשהוא נושא מא"ג (מקלע אחיד גדודי) ושני מקלעי R.P.D, הוא טען שהדבר נעשה בידיעתו של דביר. דביר דחה את הטענה מכל וכל וטען כי סג"מ פורת ביצע את התכסיס שהשפיל את החיילים ומנע מהם שעות שינה, על דעת עצמו.
מאז ועד היום, זוכרים בסיירת גולני את אותו מפקד שביטל, לטענת רבים, את רוח היחידה. "הוא התנער מאחריות והפיל הכול על המפקדים", אמרו ביחידה. "אי אפשר לשכוח את זה". בית המשפט, לעומת זאת, מצא את גרסתו של דביר מהימנה לחלוטין.
"מאוד מאוד צנוע"
למשטרה הוא הובא במיוחד מגולני בשנת 1999 על מנת להפוך למפקד בכיר. "ביחידה הוא היה מאוד מאוד צנוע", סיפרה פקודה לשעבר. "מעולם לא מרים את הקול, תמיד מקצוען כזה". בשנת 2001, בשיא אינתיפאדת אל אקצה, מונה דביר לפקד על יחידת העילית של משמר הגבול, הימ"מ (היחידה המיוחדת למלחמה בטרור), והוביל שורה של מבצעים מורכבים לחיסול מחבלים.
בשנת 2003 הפך קיבל סיפורו של דביר תפנית כמעט טראגית. הוא נפצע אנושות בתאונת דרכים כאשר היה בדרכו לבקר את משפחתו של אחד מפקודיו שנהרג באותו יום בתאונת אופנוע. בדרך למקום חלף על פני זירה של תאונת דרכים אחרת ויצא מרכבו כאשר הבחין באישה שנלכדה במכונית הפוכה. בעת שניסה לחלץ אותה פגעה בו משאית וגרמה לפציעתו האנושה. אולם תקופת ההחלמה הייתה מהירה במיוחד, הוא חזר לפקד על הימ"מ והפך לאחד המפקדים האהודים ביחידה. גם כמפקד המחוז הצפוני, הפך דביר לאחד ממפקדי המחוזות האהודים ביותר בתולדות המחוז. "אנשים אוהבים אותו בגלל פשטותו ובגלל צניעותו", נאמר עליו. "אין ספק שאם ייבחר לתפקיד כהונתו תהיה שונה בתכלית מזו של קודמו בתפקיד, יוחנן דנינו, שהיה הרבה יותר מרוחק".