"תושבי שכונות התפר היהודיות בירושלים - בני ערובה של מחבלים"

אירוע הירי ביום שישי בשכונת פסגת זאב שבירושלים, שבו נפצע אוריה לוי בן החמש, חשף ביתר שאת את תופעת האלימות הלאומנית שממנה סובלים תושבי שכונות בירושלים, הנמצאות בקו התפר עם מזרח העיר. המצב, שהפך לשגרה מטרידה, כולל הפרות סדר, השלכת בקבוקי תבערה וצמיגים בוערים - ואף ירי זיקוקים ונשק חם לעבר בתי יהודים.

בקיץ שעבר, עם החטיפה והרצח של שלושת הנערים, הרצח של מוחמד אבו חדיר ומבצע "צוק איתן", החל גל נרחב של הפרות סדר בירושלים, שמוקדן באותן שכונות תפר. המשטרה תגברה את כוחותיה בעיר באלפי שוטרים והצליחה להפחית את רף האלימות והפיגועים, אולם בחודשים האחרונים שב והחמיר הטרור העממי, שמופנה כלפי הבתים היהודיים הסמוכים לשכונות ולכפרים הפלסטיניים ברחובות שונים בפסגת זאב, בארמון הנציב ובגבעה הצרפתית.

"אנחנו מוקפים בכמה כפרים, כמו אום טובא, צור באחר וג'בל מוכבר", מספר גיל שכטר, בן 41 תושב רחוב מאיר נקר בארמון הנציב, הסמוך לבתיה של ג'בל מוכבר. "הם היו כפרים שקטים יחסית עד תקופת 'צוק איתן', ואז התחילו להתעורר בצורה מאוד חריפה. נהייתה מהומת אלוהים שכללה זריקת אבנים, ירי זיקוקים על בתים, ושיירות כלי רכב שנוסעות בכפר עם דגלי פלסטין וחמאס".

עוד בנושא
הורי הילד שנפצע מקליע בפסגת זאב: "דבר שבשגרה בשכונה"
"לא נורמלי שיהודים נשרפים בכבישי הבירה"
תיעוד: מיידי אבנים בירושלים נעצרים "על חם"

שכטר סיפר כי האירועים התגברו במהלך המבצע בעזה. כשנדמו התותחים, חזר השקט לגזרה, אולם לאחרונה השטח שוב מתחמם, וביום שישי שעבר נזרק בקבוק תבערה לעבר ביתו של שכטר. "למזלי, לא היינו בבית. יצאנו באותו סוף שבוע וחזרנו לתוהו ובוהו. נגרם נזק לגדר ולמשחקים של הילדים. אני רואה את זה כניסיון רצח ולא רואה הבדל בין בקבוק התבערה שנזרק על הבית שלי לשריפת הבית בדומא".

אחד מארבעת ילדיו של שכטר, בן שמונה, אובחן לאחרונה כנפגע חרדה בעקבות הירי המתמשך לעבר השכונה ובית המשפחה. "היו לנו ציפיות שהמשטרה תתעשת", מספר שכטר, "אנחנו בשר תותחים, ולא מרגישים שנעשית די פעילות כדי לאכוף את החוק על המתפרעים. התחושה בשכונה היא לא טובה. אנשים לא חשים ביטחון ואנחנו כבר לא רגועים, גם כשרואים ניידות. אם ב'צוק איתן' הביאו תגבורת של שוטרים וזה עזר, עכשיו המצב חזר לקדמותו".

המציאות בשכונת פסגת זאב שונה מעט, אך לא פחות מאיימת. שם המרחק בין בתי היהודים לערבים גדול יותר, אולם הכפרים הפלסטיניים הסמוכים הם מחוץ לגדר ההפרדה, והכאוס שולט ברחובותיהם. תושבים רבים מחזיקים כלי נשק בלתי חוקיים, יריות וזיקוקים באוויר הם מחזה שגור מדי לילה ואף יום. גם אירועי ירי בכינון ישיר לעבר השכונה מתרחשים אחת לכמה זמן.

ביום שישי נפגע אוריה בן החמש, אבל בשכונה כבר אדישים. "אנחנו מודעים למה שקורה", מבהיר אודי רמב"ח, יו"ר המינהל הקהילתי בפסגת זאב. "יחד עם העירייה נפגשנו עם מפקד המחוז הקודם, והמשימה שהוא הגדיר הייתה לטפל בשכונות קווי התפר ובכפרים שמסביב. בתקופה האחרונה הגבירו את הסיורים, וגם העירייה הביאה ניידות אזרחיות, שיחד עם מתנדבים פועלים בשטח". אלא שגם בפסגת זאב יודעים שאין בכוחם לפתור לבד את הבעיה: "הטיפול צריך להיות בדרג המדיני הבכיר, לא רק העירוני. צריך להתחיל לטפל בכפרים האלה".

אריה לוי, תושב רחוב החי"ל שבשיפולי הגבעה הצרפתית, עשרות מטרים מבתיה הראשונים של עיסאוויה, דווקא מזהה רגיעה בתקופה האחרונה. "בסך הכול, מאז האירועים ב'צוק איתן' המשטרה ומג"ב הגבירו את הנוכחות באזור שלנו ואני מאמין שהדבר נותן את אותותיו בתחושת הביטחון ובכמות האירועים. אין לי סטטיסטיקה - אבל שומעים פחות אנשים שמדברים על החשש", הוא אומר. לוי מציין כי הוא מאמין שדווקא שיתוף פעולה אזרחי, שנרקם לאחרונה בין תושבי עיסאוויה הערבים לתושבי גבעה הצרפתית היהודים, במאבק נגד כוונת העירייה לפתוח מטמנת פסולת עפר בין השכונות, עזר להוריד את רף האלימות.

"בגלל שיתוף הפעולה המפתיע נגד המטמנה, עצם העובדה שבעיה משותפת יוצרת אינטרס משותף למניעת נזק - מראה שמצבים כאלה יכולים לקרב בין הצדדים". במקביל הוא הוסיף: "אנחנו תובעים מהמשטרה להקים תחנת משטרה בתוך השכונה".

"פעם זה בקבוק תבערה, פעם זיקוק ופעם קליע. הכל חוזר למקום אחד, שאין תחנת משטרה אחת באף שכונה ערבית, זה מספר את כל הסיפור", טוען חבר מועצת עיריית ירושלים אריה קינג.

הוא הסביר כי בעוד שבעבר אירועי הטרור נגד יהודים התרכזו במה שנחשב להתנחלויות בתוך ירושלים המוסלמית, כמו עיר דוד שבסילוואן, נוף ציון שבג'בל מוכבר ובתי היהודים ברובע המוסלמי, בשנה האחרונה ההחמרה היא דווקא בשכונות הגדולות ביותר בעיר, בעוד שבאזורים כמו עיר דוד יש ירידה מסויימת בכמות האירועים.

קינג מזכיר גם את הרכבת הקלה שבשבועות האחרונים חזרו ידויי האבנים לעברה בקטע המסילה שבשכונת בית חנינא. "מדיניות ממשלת ישראל של הפקרת שכונות התפר בירושלים הובילה למצב שמזכיר את עוטף עזה", אומר קינג.

"כפי שהיישובים הסמוכים לרצועה הפכו להיות בני ערובה של המחבלים, כך שכונות התפר הפכו - בגלל מדיניותו הכושלת של ראש הממשלה נתניהו במזרח ירושלים - לבני ערובה של מחבלים. הטרוריסטים מתגוררים בשכונות שהממשלה אוסרת על יהודים להיכנס לתוכן ובמקום שהמשטרה לא אוכפת את החוק בהן".

תושבי השכונות עדיין לא נוטשים, "אבל לא יעלה על הדעת שמה שהיה לפני כמה חודשים 'כדור תועה' עובר להיות שגרת חיים", אומר רמב"ח. לדברי שכטר, "לא שקלתי לעבור דירה, אני לא מאלה שנותנים להם מכה והם בורחים, אבל חבל שנגיע למצב שאנשים יתחילו לחשוב על זה".

"שמעתי על הילד מפסגת זאב", אומר ג'מיל סנדוקה, יו"ר ועד התושבים בראס חמיס הסמוכה למחנה הפליטים שועפאט. "ילד במחנה פליטים נפגע אף הוא". גם במחנה, התושבים מן השורה חוששים מכלי הנשק הרבים שמציפים את הרחובות. "פנינו כמה פעמים לשר לביטחון הפנים ולמשטרת המחוז, והלכנו לכנסת והעלינו את זה", ממשיך סנדוקה, "אנחנו בבעיה עם הירי הזה, בחתונות ובפשע. כל התושבים נגד זה, אבל זה קורה בגלל המדיניות של המדינה, שעטפה אותנו בגדר וזרקה אותנו, ואף אחד לא אכפת לו. אז נהיה מלא נשק".

סנדוקה מעריך את מספר כלי הנשק בשכונה בכ-5,000. "לפני הגדר היו פה חמישה-שישה אקדחים. אלא שמאז המצב השתנה. רק בשלוש השנים האחרונות נהרגו כאן שבעה אנשים מירי. אנחנו סובלים יותר מפסגת זאב", הוא תובע. "יש עבריינים וכל מיני ארגונים של פתח וחמאס ואנשים שמחזיקים נשק פרטי לחגים ולחתונות. תגיע לפה לחתונה ותהיה בהלם - עשרים-שלושים כלי נשק יורים חופשי, לא מעניין אותם אף אחד".

כמות כלי הנשק מביאה איתה עבריינים, או להיפך. כך או כך, רמת העבריינות הגבוהה גורמת גם לאנשים שאינם קשורים לפלילים או לטרור להצטייד באקדח או ברובה. סנדוקה הסביר כי הנשק הנפוץ בשכונה הוא תת מקלע "קרלו", המיוצר בסדנאות מחתרתיות בעיר שכם. "קרלו עולה 3,000 שקל, כך שגם ילד קטן יכול לעבוד חודש בלשטוף כלים ולקנות כזה. מהיהודים מביאים M16 ו-M4. אלה, הטווח שלהם מגיע לפסגת זאב ולגבעה הצרפתית".

היום, עשר שנים אחרי שהשכונה נסגרה בגדר ההפרדה, שלחו תושבים מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו, יחד עם האגודה לזכויות האזרח, המוחה על חוסר הביטחון של התושבים. "הנשק בידיים של אנשים שלא יודעים לירות ולא אכפת להם מי נפגע", מסכם סנדוקה. "גם אם אני אתקשר למשטרה ואגיד להם שמישהו יורה ליד הבית שלי, הם יגידו 'בוא תגיש תלונה נפתח תיק'. אצלנו שבעה הרוגים אבל התיקים נסגרו כי אין הוכחות. יש בעיה רצינית לא רק לאנשי פסגת זאב, אלא גם לנו".

ממשטרת ירושלים נמסר בתגובה לירי על אורי לוי: "ככל הנראה מדובר בירי תועה מאזור שועפאט, שממנו נפגע גם תושב מחנה הפליטים. נפתחה חקירה לבירור נסיבות האירוע.
יחד עם זאת משטרת ירושלים בוחנת עם פיקוד מרכז של צה"ל דרכים לטיפול בנושא".