פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סוד ההצלחה של דונלד טראמפ: פענוח המדיה החדשה - תרבות הזעקה

      אחרי שהתעמת עם מגישת העימות הרפובליקני וניפק אמירות שובניסטיות, הפרשנים שוב בטוחים שטראמפ ישלם על כך בנפילה בסקרים. אבל אולי, כרגיל, הם טועים, כי טראמפ זיהה את המגמה המרכזית של המדיה החדשה: הפרובוקציה והסנסציה

      סוד ההצלחה של דונלד טראמפ: פענוח המדיה החדשה - תרבות הזעקה
      עריכה: ניר חן

      אם עד לשבועות האחרונים, דונלד טראמפ שיגע רק את ארצות הברית בקמפיין הפוליטי המוזר והמזהיר שלו, כיום הוא כבר במרכז סדר היום של התקשורת העולמית. בעיתונות באירופה, באסיה, באוקיאניה ובדרום אמריקה כותבים כולם על התופעה, ובעיקר מנסים להבין ולא מצליחים: כיצד אדם כה יהיר ובוטה, שמנפק בעיקר אמירות פוגעניות וחסרות תקינות פוליטית, ואף חוטא בגזענות ובשובניזם, רק ממשיך להמריא בסקרים ומוביל בביטחה על יתר 16 מועמדי המפלגה הרפובליקנית?

      ויש שתי שאלות אפילו יותר מרכזיות: האם טראמפ יתחיל סופסוף לדעוך בסקרים ולאבד גובה בעקבות האירועים האחרונים? והאם הוא באמת רציני ומתכוון להתמודד על הנשיאות, או שהכל מסע יחסי ציבור אחד גדול?

      לפני התשובות לשאלות, הנה עדכונים אחרונים: רוג'ר סטון, מנהל הקמפיין של טראמפ, הודיע אתמול על עזיבתו. טראמפ טען שהוא פיטר את סטון ואילו האחרון טוען שהתפטר בעקבות העלבונות שהטיח טראמפ במייגן קלי, מגישת פוקס, במהלך העימות הרפובליקני ולאחריו.

      קלי, עיתונאית מוערכת מאוד ואף נערצת, הפנתה שאלה נוקבת לטראמפ בעימות שהתקיים ביום חמישי, והזכירה לו שהוא כינה בעבר נשים בכינויי גנאי רבים. לאחר העימות טראמפ התעמת עם קלי בטוויטר, ואף צייץ מחדש ציוץ של משתמש שכינה אותה "בימבו" (זונה). טראמפ, שככל הנראה אף פעם לא יתנצל ולא ייסוג מדבריו, עלה לשידור ב-CNN והמשיך לתקוף את קלי במשך דקות ארוכות. "דם ניגר מכל חלק ממנה", אמר איש העסקים המיליארדר, שהשתתפותו בכנס פעילים שמרנים באטלנטה בוטלה לאור דבריו. טראמפ אגב, כבר תקף מילולית את מארגן הכנס שביטל את הזמנתו והפיץ את הדואר האלקטרוני שלו בקרב תומכיו.

      המועמד דונלד טראמפ והמנחה מייגן קלי בעימות הרפובליקני, יולי 2015 (עיבוד תמונה , AP ורויטרס)
      טראמפ וקלי בעימות ביום חמישי (צילום: אי-פי ורויטרס)

      הפרשנים הפוליטיים בארצות הברית כבר אובדי עצות. עד עכשיו כל אמירה של טראמפ שעוררה את המחשבה שהיא עלולה לפגוע בו בסקרים, לא עצרה את נסיקתו. כך קרה גם לאחר שתקף את גיבור המלחמה הסנאטור ג'ון מקיין, או כשטען שממשלת מקסיקו שולחת לארצות הברית רוצחים, אנסים וסוחרי סמים. האם עכשיו, אחרי שתקף דמות טלוויזיונית פופולרית וניפק אמירות שובניסטיות, טראמפ סופסוף ייפגע בסקרים? האם התייצבות כל המועמדים האחרים נגדו ולצידה של קלי יחלישו אותו או שאולי שוב, כולם יוכו בתדהמה וטראמפ רק יתחזק?

      ישנה תמימות דעים בקרב הפרשנים כי "טראמפ הלך צעד אחד רחוק מדי" ושהוא ייפגע בסקרים. נחכה ונראה. ובכל זאת צריך לשאול: כיצד לעזאזל טראמפ כל כך מצליח? התשובה לכך היא מגמה תרבותית-סוציולוגית שנכונה למגמות בעולם המערבי בכלל, ועוד יותר למחנה של ציבור תומכי המפלגה הרפובליקנית.

      בקרב תומכי הרפובליקנים, הקול האנטי-ממסדי גובר והולך בשנים האחרונות, כפי שהתבטא בעליית תנועת מסיבת התה. אלה אנשים שנמאס להם מהמועמדים הממסדים שמנסים לפנות למרכז ולשדר מתינות.

      ברמה תרבותית-טכנולוגית רחבה יותר, אנו חיים בעידן שמאס בתקינות הפוליטית. עידן שבו כל אחד שולף ויורה את מחשבותיו ותחושותיו המידיות והלא מעובדות בטוויטר או בפייסבוק, וכל דבר נאמר בידיעה שיעלה לרשתות החברתיות בתוך כמה שניות. הטכניקה היא ליצור סנסציות, אמירות או סרטונים שערורייתיים שיביאו קהל – תומך או מתנגד. כך יוצרים הייפ. "אין לי זמן ואין לי כח לתקינות פוליטית, ולמען האמת, לארצות הברית אין זמן להתעסק בתקינות פוליטית כדי להתמודד עם האתגרים שניצבים בפניה", אמר טראמפ בעימות הרפובליקני.

      בגלל הסנסציות שמעורר טראמפ, הוא לבדו אחראי לרייטינג חסר התקדים בתולדות העימותים הטלוויזיוניים בארצות הברית – 24 מיליון בני האדם שצפו ביום חמישי בעימות הרפובליקני של "פוקס" רק חיכו וציפו לראות מה טראמפ - גאון טלוויזיוני שהוביל תכנית ריאליטי במשך שנים רבות - יאמר. למרות שהזמן חולק באופן שווה בין עשרת המתמודדים, בזמן המועט שניתן לטראמפ הוא סיפק את הסחורה, התבלט, עקץ את יריביו ואת אחת המנחות, השתמש בהומור ובאמירות פרובוקטיביות. השואו הכי טוב באמריקה.

      המועמד לראשות המפלגה הרפובליקנית דונלד טראמפ בעימות בין המועמדים, אוגוסט 2015 (רויטרס)
      הוכחה לניצחון המדיה החדשה ולהתפוררות התרבות הממסדית. טראמפ (צילום: רויטרס)

      המדיה החברתית – המדיה החדשה, שבולעת ומעצבת את אמצעי התקשורת הוותיקים (טלוויזיה, רדיו, עיתונות), ניצחה. טראמפ הוא העדות לניצחון תרבות הזעקה על התפוררות הממסד, לביטוי חופשי ללא גבולות של התחושות והמועקות. כמה שאתה יותר נחרץ, קיצוני או פרובוקטיבי – כך אתה מושך יותר תשומת לב. כך אתה מעצב ומכתיב את סדר היום הפוליטי. ועד כה, התקשורת והציבור האמריקנים מקדישים הרבה יותר זמן ומקום לטראמפ מאשר ל-16 המועמדים הרפובליקנים האחרים יחד.

      טראמפ מדבר דוגרי. הוא נוגע בעצבים החשופים של הציבור – לגבי הגירה לא חוקית וחולשת הממשל האמריקני מול סין ומקסיקו; והוא גם חושף את ערוותם של כל הפוליטיקאים שנגועים בשחיתות, ברמה מסוימת, מעצם מחויבותם לתורמים שלהם. בניגוד אליו, שכמיליארדר לא נזקק לתורמים, אבל מעיד על התרומות שנתן למרבית המועמדים הרפובליקנים, וגם להילרי קלינטון, שבתמורה לתרומתו, אף השתתפה באחת מחתונותיו.

      הילארי קלינטון והנעל שנזרקה לעברה בכנס בלאס וגאס, אוקטובר 2014 (AP)
      הילרי קלינטון. הגיעה לחתונתו של טראמפ אחרי שתרם לה (צילום: אי-פי)

      עם זאת, טראמפ הוא האסון הגדול ביותר שיכול היה לקרות למפלגה הרפובליקנית. הוא מחזיק אותה כרגע בביצים, בשל האיום שלו לרוץ כמועמד עצמאי אם לא ייבחר לראשות המפלגה הרפובליקנית. הצעד הזה, שיעניק בוודאות את הנשיאות למועמד הדמוקרטי, ככל הנראה קלינטו, "אונס" את תומכי הרפובליקנים לבחור בו כמועמד המפלגה.

      יש עם כך בעיה מרכזית אחת: טראמפ נחשב ל"בלתי בחיר" בציבור הכללי. האמירות שלו נגד ההגירה, ועובדת היותו מיליארדר לבן ושחצן, ירחיקו את הקול ההיספאני שהפך להיות מכריע במערכת הבחירות. בנוסף, האמירות השובניסטיות שלו יקשו על קבלת הקול הנשי. בציבור הכללי ל-62% יש דעה שלילית על טראמפ, הרבה יותר מכל מתמודד אחר. בזמן שקלינטון מובילה בסקרים וירטואליים על מועמדים רפובליקנים אחרים באחוזים בודדים, היתרון שלה ראש בראש מול טראמפ הוא 16%.

      אבל על עובדה אחת איש לא חולק – מערכת בחירות 2016 בלי דונלד טראמפ הייתה יכולה להיות מאוד משעממת. איתו, היא מרתקת להפליא.