בשנת 2004 הכריז ראש הממשלה דאז אריק שרון על התנתקות מרצועת עזה. זמן קצר לאחר מכן מונה ניצב בדימוס אורי בר לב למפקד המחוז הדרומי במשטרה, ולפיכך הוטלה עליו האחריות לפינוי. בריאיון לאולפן וואלה! NEWS לרגל עשור לפינוי ההתנחלויות מהרצועה הוא מספר על הרגעים שחווה באותה תקופה ואת דעתו על התכנית במבט לאחור.
אתה זוכר את הרגע הראשון שבו מודיעים לך על המשימה הזאת שלך?
כשאריק שרון הודיע על כוונת ההתנתקות הייתי ראש אגף המודיעין של המשטרה, ולמעשה כשנכנסתי לתפקידי היה ברור לי שזו המשימה הכבדה הראשונה שעומדת על הפרק.
ומה אתה חושב באותו רגע מבחינה פוליטית ואסטרטגית? אם זה נכון? בפני מה אתה הולך לעמוד? מה הקשיים הכי גדולים שהולכים לעמוד בפניך?
קודם כל זו משימה שלא בוצעה אף פעם באף מקום. בערך 10,000 תושבים ולא מעט מתגברים, כפי שאנחנו רואים בתמונות, שאותם צריך להוציא מרצועת עזה כשאף מהם הוא לא עבריין. אנחנו מדברים על אנשים שחיים שם שנים, שכל ממשלות ישראל, ללא קשר לרקע הפוליטי, באו ואמרו ובצדק, 'אתם הילד שמחזיק את החומה שלא תיפול. אם אתם חלילה לא תהיו כאן, אז אשקלון אשדוד ואולי אפילו תל אביב יופגזו'. ואז יום אחד בהיר באים ואומרים, 'חברה, לא צריך אתכם יותר, צאו החוצה, אתם בכלל נטל.
ואם יש נפגע אחד פיזית אז כל הסיפור הזה...
הסכנה היא בעצם היכולת לפנות אנשים. זה ישמע בומבסטי, אבל זה יכול ליצור כזה קרע בעם שממנו יהיה כמעט בלתי אפשרי לחזור בחזרה. מספיק שילד אחד מעשרות האלפים שעשו צעדות מכפר מימון לרצועת עזה או לאופקים ייפול מידי אמו, ייחבט בראשו, וחס ושלום ילך לעולמו, היה ברור שבסערת הרגשות הקיימת זה מוביל למקום, לא יודע אם למלחמת אחים, אבל למקום שהוא מאוד כאוטי ביחסים בכלל בתוך מדינת ישראל.
איפה מבחינה מנטלית, עשור אחרי, העם הזה פוגש אותך?
בתפקיד הצבאי הכמעט אחרון שלי הייתי מפקד דובדבן, חייתי בעופרה. חלק גדול מהאנשים שאותם פגשתי בהתנתקות היו השכנים שלי. אני נפגש עם האנשים ובסופו של דבר מדובר באמת במלח הארץ, זו לא קלישאה. יוצא לי לפגוש אותם בנסיבות של אחרי, כמובן בהתנתקות עצמה, ואולי זה מה שהפך את המשימה הזאת למאוד מורכבת, מאוד קשה. זה היה ברור לכל מי שעסק בזה, והמשימה הוטלה על המשטרה, האחריות הכוללת הייתה של משרד הביטחון, אבל היא הוטלה על המשטרה, עם סיוע מאוד מסיבי של הצבא שהוסיף כוח אדם שלמשטרה לא היה כדי לבצע את המשימה הזו לבד.
ומבחינה ביטחונית, ההתנתקות הייתה טעות?
אם אנחנו הולכים על מבחן התוצאה, היום, עשר שנים אחר כך, בדרך שהיא נעשתה, ולא בדרך שהפינוי בוצע, בדרך שאין שותף בצד השני, בהחלט ההתנתקות הייתה טעות.
עצם העובדה שכבר לא יושבות משפחות בתוך גוש קטיף, לגבי זה אתה לא אומר בהכרח טעות או לא טעות, כלומר זה אולי היה נכון לבצע, אבל אתה אומר - מה שבא אחר כך, הוא נעשה פחות בסדר?
ב-24 בספטמבר, שזה חודש בערך אחרי ההתנתקות, נחתו בשדרות 30 טילי קסאם ונפצעו שלושה אזרחים. אני חושב שמדינת ישראל הייתה בשלה לתת תגובה שהיא חסרת פרופורציה. חוסר התגובה שלנו הוביל לאיזשהו גלגל, שסופו היום. היום למעשה, אם השארנו חממות לגידול פלפלים, מצאנו חממה אחת גדולה שמקיפה היום את כל עזה והיא חממה לטרור ולמחבלים. ואין ספק שבדרך שבה לא היה שותף אמיתי בצד השני שהיה לו את הכוח לעמוד עם הסכם מול, זה לא מחזיק מים. אנחנו רואים מה קורה שם היום, זו לא מדינה, אנחנו לא יכולים להשוות את זה לשלום עם ירדן ועם מצרים. לא הייתה מנהיגות.
כן, אבל היום כבר ברור מי הריבון, אז למה זה לא מסתדר? "צוק איתן" החזיר הרתעה מול הריבון הנוכחי חמאס?
החזיר הרתעה לפרק זמן מסוים, כמו כל יכולת התרעה שאנחנו מצליחים להוכיח אותה, ולא בהכרח חמאס הוא הגורם שאיתו נוכל לקיים הסכמים בעתיד. השלום עם מצרים, קר, חם, ואני עוזב את הטמפרטורות, הוא שלום מול מדינה שיש בה ריבון שמסוגל לאכוף את החוק בתחומו.
ואם אין כזה? לא נוכל לבצע התנתקויות דומות בעתיד?
לדעתי, הלקח של ההתנתקות מרצועת עזה הוא מאוד בעייתי עד בלתי אפשרי כשאין לך פרטנר בצד השני.
אז בוא נעבור לדבר על יהודה ושומרון. שם, על פניו, יש שיאמרו שיש פרטנר. אתה בכלל מדמיין פינוי כמו שהיה בגוש קטיף ביהודה ושומרון?
לא, אני לא רואה התנתקות בנוסח עזה ביהודה ושומרון ובוודאי לא במצב הגאו-פוליטי הסביבתי כאן, ואני חושב שמדינת ישראל למדה את הלקח הלא טוב מפינוי רצועת עזה, השתלטות של חמאס, בהינף יד ב-20 דקות ומדינת ישראל שהופכת להיות מטרה. זה תהליך שצריך לקחת את הזמן שלו. אם אנחנו מדברים על איזשהו מאזן שבו בונים את הדברים הלאה, אין עכשיו "סוגרים שלום", ו"עכשיו מלחמה" ונזכור שגם אז לא היה שותף אמיתי. היה שותף למראית עין של מישהו שלכאורה שולט.
לפני ארבע שנים אמרת בריאיון שאתה חושש מאוד ממחתרת נוספת שתקרא תיגר על שלטון החוק. אתה מדבר על קיצוניות בקרב נערי הגבעות. הנבואה מתגשמת?
אני חושב שחלק מהלגיטימיות שלפעמים ניתנת בין השורות לאותם נערים, ואנחנו יודעים מה עושים נערים, במיוחד בגיל ההתבגרות, במיוחד כשהם מנסים להוכיח את עצמם, ומעט סלחנות ומעט אפילו קריצת עין לכיוונים שונים, היא תקלה, והיא גם גורמת נזק אדיר לציבור המתיישבים ביהודה ושומרון שרובו, כמעט ככולו, שומרי חוק שמגיעים עם אידיאלים וערכים שהייתי מאחל לכל תושבי מדינת ישראל.