.
נשיא ארצות הברית ברק אובמה עבד קשה השבוע. הנאום שנשא ביום רביעי על הסכם הגרעין עם איראן היה שיאו של מאבק להגדלת התמיכה בהסכם בקרב חברי הקונגרס הדמוקרטים. בסוף השבוע הקונגרס יוצא לפגרה של חודש, שבמהלכה הפוליטיקאים חוזרים מוושינגטון למחוזות הבחירה שלהם. אובמה הציב לעצמו מטרה ברורה - לצאת לפגרה לאחר שכמה שיותר חברי קונגרס הביעו תמיכה בהסכם.
היו לאובמה כמה הישגים לאורך השבוע, במיוחד ב-72 השעות האחרונות. הסנאטורים טים קיין, אנגוס קינג וביל נלסון - שלושה שנחשבו ל"קולות מתנדנדים" - הביעו תמיכה בהסכם. שלושת הסנאטורים הללו תמכו באפריל האחרון בהצעת החוק לפיקוח הקונגרס על הסכם הגרעין עם איראן, הצעה שהנשיא אובמה התנגד לה ונאבק בה. העובדה שכעת הם יוצאים בשלב מוקדם ומביעים תמיכה בהסכם, מגדילה את הסיכויים של אובמה לנצח בקרב על ההסכם.
מצד שני, אובמה גם ספג כמה מכות לא פשוטות. שר ההגנה שלו לשעבר, רוברט גייטס, הביע ביקורת פומבית על חולשתו של ההסכם ואמר שהוא מצטרף לרשימת הספקנים. רשת "בלומברג" דיווחה כי המודיעין האמריקני מעריך שאיראן כבר החלה לנקות את פרצ'ין, אחד האתרים הגרעיניים המרכזיים, בניסיון להעלים ראיות על פעילות גרעינית צבאית מן העבר. שורה של סקרים התפרסמו השבוע על ההסכם, כמעט כולם הראו שרוב הציבור האמריקני מתנגד להסכם או לחלופין לא יודע עליו מספיק פרטים.
החשש הגדול של אובמה הוא שבמהלך החודש הקרוב, כאשר הסנאטורים וחברי בית הנבחרים יחזרו למחוזות הבחירה שלהם, הלחץ עליהם להתנגד להסכם יילך ויגדל. את עיקר הלחץ יפעילו לוביסטים של הלובי היהודי והנוצרי למען ישראל, אבל אותם לוביסטים יוכלו לגבות את התנגדותם להסכם בסקרים עדכניים. במצב כזה, יגדל הסיכוי שחברי קונגרס דמוקרטים יערקו לצד השני ויצביעו נגד ההסכם. הרצון לעצור את ההידרדרות בסקרים היה המניע העיקרי מאחורי הנאום שלו ביום רביעי.
קשה לדעת אם הנאום הצליח במטרה הזו, אבל דבר אחד אובמה כן מצליח לעשות לאורך הימים האחרונים: לעורר לחיים את האגף השמאלי-ליברלי של המפלגה הדמוקרטית וליצור לחץ נגדי אל מול הלחץ של הלובי הפרו-ישראלי. הקהל שמולו התקיים הנאום - הסגל של אוניברסיטת "אמריקן יוניברסיטי" בוושינגטון - השתייך ברובו לאגף הזה של המפלגה. כאשר הוא דיבר על המחויבות הביטחונית שלו לישראל ועל החשיבות של המאבק המשותף נגד חיזבאללה, הקהל שתק בנימוס. כאשר הוא אמר שנשיא ארצות הברית לא צריך להכפיף את האינטרס הביטחוני האמריקני להתנגדויות של מדינות זרות, האולם כולו התמלא במחיאות כפיים נלהבות.
תמיכה אקטיבית יותר מצד האגף השמאלי של המפלגה היא כרגע התקווה העיקרית של הנשיא. האגף הזה סייע לו לנצח את הילארי קלינטון בהתמודדות על ראשות המפלגה הדמוקרטית ב-2008, בין היתר במחאה על תמיכתה של קלינטון במלחמה בעיראק ב-2008. אובמה מנסה כעת לצייר את המאבק על הסכם הגרעין כהכרעה דומה להצבעה על המלחמה בעיראק ב-2003. ההצבעה הזו היא אחת הטראומות הקשות של המפלגה הדמוקרטית. פוליטיקאים שהצביעו בעד המלחמה באותה העת נענשו על ידי חצי מהמפלגה כעבור כמה שנים.
למזלו של אובמה, הארכיון זוכר הכל. כאשר הקונגרס דן במלחמה בעיראק ב-2002, ראש הממשלה הנוכחי - אז הוא היה לשעבר - בנימין נתניהו הגיע לתת עדות תומכת בפלישה, ואמר ש"הפלת סדאם חוסיין תשנה לטובה את המזרח התיכון". הציטוט הזה מאפשר כעת לאובמה לומר ש"אותם אנשים שמתנגדים להסכם הזה, תמכו בזמנו במלחמה בעיראק". גם שר החוץ שלו, ג'ון קרי, הצביע בזמנו בעד המלחמה בעיראק, אבל כאשר אובמה עושה את החיבור בין המלחמה ההיא להסכם הנוכחי, כולם מבינים על מי הוא מדבר: על נתניהו, על הלובי היהודי שתמך בנשיא ג'ורג' וו.בוש ועל הרוב הגדול במפלגה הרפובליקנית.
האבסורד הוא שבניגוד לעמדה של נתניהו, במערכת הביטחון הישראלית היו גורמים בכירים באותה העת שדווקא הזהירו את האמריקנים לגבי המלחמה בעיראק, והציעו לאמריקנים במקום זאת להתמקד באיום האיראני. גם כיום, יש לא מעט אישים בכירים במערכת הביטחון שלא מסכימים עם הדרך שנתניהו בחר בה, והממשל האמריקני מודע לכך היטב ומנסה להדגיש זאת בתדרוכים שלו עם חברי הקונגרס.
המאבק בין אובמה לנתניהו יימשך ב-45 הימים הקרובים, עד להצבעה בקונגרס שתתקיים באמצע ספטמבר. ההערכות בוושינגטון אינן אחידות. שני סנאטורים רפובליקנים בכירים שוחחו השבוע עם תא הכתבים המדיניים מישראל. שניהם הביעו התנגדות נחרצת להסכם, אולם אחד מהם אמר שלהערכתו, אין כרגע מספיק קולות להכשלת ההסכם. השני אמר שהוא דווקא אופטימי. "הרבה דברים יכולים לקרות עד להצבעה, שיכולים להשפיע על האופן שבו אנשים יצביעו", הסביר הסנאטור האופטימי יותר. האמירה הזו נכונה, אולם ההשפעה יכולה ללכת לכל אחד מהכיוונים.