חם היה השבוע בבסיס האימונים במעלה מכמש, חם מאוד. 40 מעלות בצל, עומס חום חיצוני (בדרגה 3, הבהירו לנו מהמרפאה), ורגע לפני שמאות טירוניות סמוקות פנים התכוונו לצאת ל"מסע התגיות", החליטו במשמר הגבול לא לקחת סיכון: יום עיון בכיתות ממוזגות במקום יום ריצות בחוץ.
זה היה שבוע לוהט, לא רק בטמפרטורות. רצח שירה בנקי במצעד הגאווה, רצח עלי דוואבשה בכפר דומא, הפיגוע בשומרון ועוד שלל אירועים ביטחוניים. וכשמכניסים מאה טירוניות לתוך חדר אחד, אי אפשר להתחמק מהתחושה שעוד רגע הן אלו שיהיו שם: במחסומים, בהר הבית, ביהודה ושומרון.
עד כמה הן מודעות למה שקורה בחוץ? "מעדכנים אותנו לפעמים", מספר גל לוי מגני תקווה שהחליטה לקראת סוף השירות שלה בחיל הים להתגייס ללוחמות מגב ולהאריך את השירות בעוד שנה וחצי. "שמעתי על יום הזעם, מה שהיה עם התינוק שנשרף, תג המחיר שהיה. לכל אחת יש את הדעות שלה, אבל אין מה לעשות צריך לשמור על כל הזכויות של כל אזרח בישראל."
לוי משתפת אותנו בדילמות שלפעמים עולות לה כחלק מההכנה לשירות במג"ב: "כשאני רואה ישראלים מבזים דברים של מוסלמים בין אם הוא מחבל או לא, כן לפעמים יש את הדילמה והקונפליקט וזאת אומרת 'רגע, באיזה צד אני צריכה להיות'. כאן מלמדים אותנו את הדברים האלה, עושים לנו שיחות, שיעורים על דמוקרטיה, אנחנו באמת צריכים להבין את המגזרים בישראל, מה שנצטרך להתמודד בשירות הסדיר שלנו, שיעורים על הרמדאן, היתקלויות בין ישראל לערבים בהר הבית".
חצי שעה לאחר מכן, מוזמנת הפלוגה של לוי לשיחה על ערכים. היא תוכננה מראש, הבהיר לנו מפקד הפלוגה דימה עמנואל, אין קשר לנוכחות עיתונאים בחדר. "הנושא הוא מאוד חשוב לחייל, לי ולכן כלוחמות ובני אדם", מסביר המ"פ לבנות כשבראש מהדהדת התמונה ההיא של עדן אברג'יל מ-2010 שגרמה נזק תדמיתי לישראל בעולם. "אנחנו מוציאים מהטירונות לוחמות מצוינות לשטח, שיודעות לירות, לוחמות בכושר, שיודעות לפזר הפגנה והכי חשוב למ"פ והסגל זה לוחמות שיודעות לחשוב, לוחמות שיודעות לעשות הבחנה, מה נכון ולא נכון, מה ערכי ומה לא ערכי."
עמנואל מציג בפניהן דילמה - האם ראוי להגיש מים למחבל שנתפס? "אני ממש לא הייתי נותנת לו לשתות ולא הייתי מכבדת אותו אם הוא הרג לפני שנייה אזרח מהמדינה. יכול להיות ששוטרים אחרים יתנו לו, אבל אני לא חושבת שצריך", עומדת אחת מהחיילות ומציגה את עמדתה. ואז לוחמת אחרת מציגה עמדה שונה: "אנחנו כאזרחים נתנהג אחרת בצורה מכובדת יותר, וגם אם הוא עשה טעות - הוא יקבל את העונש המגיע לו וכל הצרכים שמגיעים לו ונשמור על הכבוד שלו". עמנואל המ"פ מצדיק אותה.
יוצאים מהשיעור ופוגשים את הסמלת ג'וליה ג'רבי. ג'רבי קשוחה רצח. גם בשיא החום של אוגוסט היא לא מוותרת ללוחמות על הסדר והארגון של פק"ל החפצים שלהן מדים אפוד וכובע.
"ממש פחדת לעשות טעויות במסדר", אנחנו אומרים לנעמי, חיילת בודדת שעלתה מצרפת.
"כן, בטח, אי אפשר לצחוק עם הסמלת הזאת, לא כדאי".
"למה", אנחנו שואלים.
"נראה לך שאני רוצה שהיא תיתן לי עכשיו בשיא החום לעשות
חמישים שכיבות שמיכה?" היא מסבירה וצוחקת.
"דווקא שמענו שאת עושה את זה ממש טוב ועוד עם אגרופים." אנחנו אומרים לה.
"כן, אבל בחום הזה לא כדאי לי".
אנחנו שואלים אותה איך עבר השבוע ואיך היא בכלל מתמודדת עם שלושה שבועות של טירונות.
"זה הפריע לי שאני יותר מבוגרת וזה. אני הייתי בת 21 והן יותר צעירות ממני. לפעמים אמרתי לעצמי למה את עושה את זה? את כמעט בת 22. הייתי יכולה לצאת עכשיו מאוניברסיטה, לעבוד, עוד כמה שנים לבנות משפחה ועכשיו אני תקועה שלוש שנים. לקח לי את הזמן להפוך להיות מי שאני עכשיו, עכשיו אני יותר רגועה, החודש הזה היה מאוד קשה, כל המשפחה והחברים שלי בארץ, לפני שנה הייתי בקיץ בים בתל אביב עם כל החברים שלי, עכשיו הם פה ואני בצבא".
וכשעומדים בלב מעלה מכמש ומרגישים את ארבעים המעלות בצל, הים בתל אביב זה המקום שהכי רוצים להיות בו.
