פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הדחף "להוריד את הכפפות" פוגע בזכויות אדם

      המדינה צריכה לפעול בצורה נחרצת נגד מפרי חוק בשטחים בכלל, ונגד פשיעה לאומנית בפרט, אולם עליה לעשות זאת בדרכים המקובלות, וכאלו יש לה מספיק. מעצר והגבלה מינהליים הם אמצעים קיצוניים ביותר שפוגעים בזכויות הבסיסיות לחירות, לכבוד ולהליך הוגן

      חשד להצתה בצפון הכינרת: דליקה פרצה בכנסיית הלחם והדגים שליד כפר נחום, יוני 2015 (יח"צ , כיבוי והצלה מחוז צפון)
      השריפה בכנסייה (צילום: כיבוי והצלה מחוז צפון

      הלב עדיין מסרב לעכל את זוועות סוף השבוע האחרון. התמונות של בית משפחת דוואבשה השרוף ושל התינוק שנרצח במיטתו לא מרפות. אל מול הטירוף הזה, אנחנו רוצים לראות פעולה נחושה שתביא לתפיסת האחראים ולמיצוי הדין איתם ועם שולחיהם. אנחנו רוצים להוקיע אותם מתוכנו ולסמן גם לעצמנו וגם לאחרים שאלו לא פנינו.

      על רקע זה, השב"כ דורש להרחיב את סמכויותיו ולעשות שימוש נרחב יותר במעצר מינהלי, בצווי הגבלה ובאמצעים מינהליים נוספים. הדחף "להוריד את הכפפות" הוא אנושי ומובן, אבל לפני שאנחנו עושים עוד פעולות לא סבירות, שישחירו את פנינו ויפגעו בזכויות, אולי כדאי שנעצור רגע לחשוב.

      במסגרת מעצר מנהלי מוחזק אדם ללא כתב אישום וללא משפט לתקופות ממושכות ועל בסיס חומר חסוי, מבלי שיש לו כל יכולת להדוף את ההאשמות ולהגן על עצמו. אלו מעצרים שמבוצעים באופן שגרתי נגד מאות פלסטינים מדי שנה, שמוחזקים במשך שנים ללא משפט הוגן. זו הסיבה שעצורים פלסטינים פותחים בשביתות רעב – הם מוחים על מאסרם הממושך ללא משפט.

      צווי הגבלה, שגם הם שגרתיים בשטחים, הם צווים המאפשרים להרחיק אדם מאזור מסוים ולהגביל את חופש התנועה שלו. גם הם מסתמכים על ראיות חסויות שלא מאפשרות התגוננות ראויה.

      מעצר והגבלה מינהליים הם אמצעים קיצוניים ביותר שפוגעים בזכויות הבסיסיות לחירות, לכבוד ולהליך הוגן. לכן קובע הדין הבינלאומי שאין לעשות בהם שימוש, אלא במקרים חריגים שבחריגים. למרות זאת, אלפי פלסטינים נעצרו במעצר מינהלי לאורך עשרות שנות הכיבוש, למשך תקופות שנעו בין כמה חודשים לבין כמה שנים. בשנה האחרונה הונמך רף הראיות הנדרש למעצר מינהלי בשטחים ובעקבות זאת הוכפל מספר העצורים הפלסטינים והוא עומד כעת על קרוב ל-400. האגודה לזכויות האזרח מתנגדת בעקביות למעצרים אלו, כמו גם לצווי המעצר הבודדים שהופעלו נגד יהודים פעילי ימין קיצוני ולצווי ההגבלה שעדיין מוצאים כנגדם מעת לעת.

      ההתנגדות היא תמיד מאותם טעמים: שככלל, מדובר בפגיעה קיצונית ובלתי מוצדקת בזכויות אדם. המדינה צריכה לפעול בצורה נחרצת נגד מפרי חוק בשטחים בכלל, ונגד פשיעה לאומנית בפרט, אולם עליה לעשות זאת בדרכים המקובלות, וכאלו יש לה מספיק.

      מעצר מנהלי לצעיר החשוד בהצתת כנסיית הלחם והדגים (סריקה)
      צו המעצר

      לרשויות אכיפת החוק יש אמצעים רבים ומגוונים למאבק באלימות מאורגנת על רקע אידיאולוגי, ובכלל זאת אלימות המבקשת להלך אימים על ציבור מטעמים לאומניים או גזעניים. כאשר אדם נחשד בעבירה פלילית חמורה, לרבות עבירה המוגדרת "טרור", המשטרה מוסמכת לערוך חיפושים, לבצע האזנות סתר, לעקוב אחריו, ואף לעצרו לחקירה במקרים המתאימים. לכן, כדי להתמודד באופן אפקטיבי עם פשעים לאומניים, נדרשת בראש ובראשונה מחויבות אמת של כל רשויות אכיפת החוק במדינה להתמודדות רצינית ונחושה עם התופעה.

      חייבים לעצור את האלימות, לכונן את שלטון החוק בשטחים ולמנוע פגיעות נוספות בנפש על ידי פעילי קבוצות קיצוניות, כמו "תג מחיר" ודומותיה. אבל השימוש במעצרים ובצווי הגבלה מנהליים אינו הפתרון. מעצרים וצווי הגבלה מנהליים הם כוח עצום בידי המדינה לעצור אנשים ולהגביל את תנועותיהם ללא הליך הוגן. הם פותחים פתח רחב מדי להחלטות שגויות ולניצול לרעה של סמכות. לכן, טוב יעשו השב"כ, המשטרה והצבא אם יתמקדו בלכידת הפושעים באמצעים הרבים הסבירים שעומדים לרשותם, במקום לבזבז זמן ומשאבים בניסיונות להרחיב סמכויות פוגעניות.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.