המלצות ועדת לוקר שפורסמו לאחרונה, עוררו סערה סביב סוגיית הפגיעה בתנאי הפרישה של אלפי אנשי קבע. ההמלצות כוללת בין היתר ביטול פנסיית גישור ופיטורים של אלפי אנשי קבע. ניתן להתווכח על מסקנות הועדה ועל האפקטיביות שלהן, אבל על דבר אחד לא ניתן להתווכח, שוק העבודה הפרטי, כפי שהוא כיום, אינו ערוך לקלוט אלפי עובדים בגילאי 50. הסיבה העיקרית לכך היא לא היעדר משרות מתאימות, אלא היעדר מוכנותם של מעסיקים לתת צ'אנס לאלו ששיער אפור מתחיל לעטר את ראשם.
אין זה סוד שמעמדו של העובד בגיל המתקדם נשחק. אם בעבר הלא כל כך הרחוק מעמדו של העובד המבוגר היה רם ונישא והוא נתפש כאדם חכם, משפיע, חשוב, שדעתו הייתה בבחינת "על פיו יישק דבר", הרי שבמרוצת הדורות חל תהליך הדרגתי שהוביל לדעיכה במעמדו, כך שבימים אלו, הפך עובד זה בעיני מעסיקים רבים לעובד אשר איבד את כושרו לבצע עבודה, וככזה שעלותו גבוהה מתועלתו ולכן עדיף להחליפו בעובד צעיר ונמרץ.
למצב זה, של אפליה על רקע גיל יש שם: גילנות. מדובר בסטריאוטיפים משוללי יסוד שמסווגים אנשים מבוגרים כסנילים, מקובעים מחשבתית ומיושנים. אלא שבעוד רובנו נזעקים ומזדעזעים כשאנחנו פוגשים בגזענות או סקסיזם, משום מה, אנו מקבלים בשלוות נפש מפתיעה את האפליה על רקע גיל, אחרת, לא ברור כיצד עד היום מדינת ישראל נשארת אדישה לתופעה שהולכת ומתרחבת שיש לה השפעה דרמטית על החברה כולה, בייחוד עם העלייה בתוחלת החיים.
אי אפשר לומר שהמדינה לא פעלה כלל בניסיון לתת מענה להשלכות של עלייה בתוחלת החיים על שוק העבודה, אבל פעילותיה הסתכמו בעיקר בקמפיינים של לשכת הפרסום הממשלתית שנועדו לעודד העסקת אנשים מבוגרים ולא בנקיטת פעולות אופרטיביות שידאגו לכך שמחד תינתן הכשרה לאותם עובדים שתתאים להיצע המשרות ומאידך שמעסיקים יהיו מוכנים לקלוט אותם.
כעת, באה ועדת לוקר וממליצה לממשלה לשחרר לשוק העבודה אלפי עובדים מבוגרים בציפייה שהם כבר "יסתדרו", כשהמציאות בשטח מעידה שהם יתקשו מאוד למצוא עבודה בשכר ראוי שתואמת את כישוריהם. אם בעבר, אנשי צבא בכירים השתלבו בקלות בשוק העבודה מיד עם פרישתם, היום נתקלים אותם קצינים ונגדים בקושי במציאת עבודה.
אנו עדים לכך שעובדים מבוגרים רבים, המעוניינים למצוא משרה הולמת, נתקלים פעמים רבות בחסם מצד המעסיקים, אשר דוחים אותם משני גורמים מרכזיים: האחד הוא ירידה לכאורה בכושר העבודה של עובדים אלו, והשני הוא דרישות השכר הגבוהות של אותם עובדים, אשר לטענת המעסיקים מכבידים עליהם מבחינה כלכלית.
רוב העובדים הנמנים עם קבוצת גילאים זו יימחו על טענות אלה ויאמרו כי הם מצויים עדיין בשיא כושרם, עם יכולת מקצועית גבוהה וניסיון רב שצברו. ביחס לטענה אודות הדרישה לשכר גבוה המרתיע את המעסיק, חלקם הגדול ישיבו כי אין ממש בטענה זו משום שהם נכונים להפחתה בשכרם, אולם למרבה הצער, הם כלל לא מגיעים לשלב של דיון בשכר.
אז מה בכל זאת ניתן לעשות על מנת לבלום, או לפחות למתן את התדרדרות במעמדם של העובדים המבוגרים? בראש ובראשונה, עלינו להכיר בכך שמוטלת עלינו האחריות, כחברה, לפעול על מנת לסייע לעובדים אלה ולקדם חקיקה חדשה שתגן עליהם מפני אפליה על רקע גיל, שכן, אין כיום בישראל הגנה ייחודית המתמקדת אך ורק בגילו של העובד, אלא ישנה הגנה כללית יותר האוסרת אפליה מחמת גיל, גזע, דת, לאום, מוצא.
על החוק החדש להסדיר ולקבוע כי יינקטו פעולות שכוללות הכשרה מקצועית לעובדים מבוגרים לצד חינוך המעסיקים ליתרונות שיש בעובדים אלה ומתן תמריצים שיעודדו את העסקתם. במקביל, יהיה צורך בנקיטת פעולות אכיפה והטלת סנקציות על מעסיקים מפלים. ניתן לקוות שחוק כזה, יעזור לשבור את מעגל האימה אליו סביר להניח יקלעו מפוטרי הצבא המבוגרים שימצאו עצמם צעירים מדי לפרוש, אך מבוגרים מדי לעבוד.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.