בעולם שפוי זה לא אמור לשנות לנו מי התינוק ומה הזהות של ההורים שלו. גם אם לאבא שלו קוראים היטלר או איסמעיל הנייה או בן מיעוטים מכפר ערבי תומך טרור. פעוט בן שנה וחצי נשרף למוות, ומשפחתו מאושפזת במצב קשה עם כוויות בכל הגוף. הנחת העבודה של החטיבה היהודית בשב"כ היא שמדובר בפשע שנאה - טרור יהודי. לאף תינוק לא מגיע למות, נקודה. שום צידוק לא יניח את הדעת למוות פוליטי של פעוט במלחמות לא לו. מעשה ההצתה באישון ליל הוא אקט אלים ופרובוקטיבי שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום, מדינת ישראל היא לא ארגון טרור.
ובעולם המוסרי שלנו צריך שיהיה טוב ורע כערך מוחלט. ערך מוחלט ויציב שאינו ניתן לפרשנות והסתייגות ואינם ניתן להתמקחות או משא ומתן. לשרוף למוות תינוק הוא הרע המוחלט, דרך כל עיניים (גם עיניים פוליטיות משני קצוות שונים).
כך גם כנראה חשב נשיא המדינה כשפרסם את ההודעה ההיא שגרמה לתוהו ובוהו במדינה והגיעה לתלונה במשטרה וחקירה על הסתה ואיומים. הנשיא מסר הצהרה ממלכתית מתבקשת של גינוי המעשה. מה היה בהודעה שקומם כל כך הרבה אזרחים נגדו? האם העובדה שהנשיא פנה לעם הפלסטיני בשפתו? האם המשפט שנאמר בתום לב "יותר משאני חש בושה, אני חש כאב. כאב על כך שבני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש. דרכם אינה דרכי. דרכם אינה דרכינו. דרכם אינה דרכה של מדינת ישראל ואינה דרכו של העם היהודי". אני באמת לא מצליחה להבין, על מה המהומה?
נכון, מוסד הנשיאות עבור רבים מאיתנו, ובעיקר בהתבסס על קדנציות קודמות, הפך למוסד אנמי, כבוי, דהוי. זאת אולי הפעם הראשונה שנשיא המדינה שלנו מניח בצד את הפוליטיקלי קורקט המנומס והשטחי לטובת מילים תעוזתניות, חדשניות ומעוררות השראה. כבר בעצם הפנייה לעם הפלסטיני בשפה הערבית יש בה חדשנות. הטיעון שהועלה ברשתות החברתיות וחזר ועלה כמו תקליט שבור היה הטיעון הכמותי: מספר הנרצחים הישראליים לעומת מספר הנרצחים המועט של הערבים. כמה יהודים נרצחו לעומת מספר הערבים שנרצחו על ידנו.
זה טיעון מופרך. מדינת ישראל היא לא ארגון טרור, ולכן אין מקום להשוואות מהסוג הזה. מדינה ריבונית לא יכולה לשים את עצמה באותה משוואה עם ארגון התנגדות טרוריסטי. בתור שמאלנית מתונה גם צירוף המילים "ארגון טרור" נתון לפרשנויות ואינו עומד בפני עצמו. מה שאנחנו קוראים "טרור" מבחינתם הוא התנגדות לכיבוש וחתירה לעצמאות.
וגם, היו רבים שטענו שזאת בושה שנשיא מדינת ישראל מתוקף היותו יהודי עם עבר של ימין פוליטי, כותב אליהם בערבית. מי שעבר על שלל תגובות הנאצה שקיבל הנשיא יידע לספר על לא פחות מדמותו שעוברת דמוניזציה. גולשים העלו את דמותו בכאפייה עם כיתוב "בוגד". אחרים חזרו על המנטרה "אתה לא הנשיא שלי". סעיפי האישום ברשתות החברתיות האשימו אותו בהוצאת דיבה. בהתרפסות והבעת חולשה.
ואני שואלת מיהם אותם אנשים שאמות הסיפים שלהם כל כך רגישות ופיוטיות, וציפור נפשם נפגעה עד עמקי נשמתה מאמירה כמו "אני מתבייש שבני עמי בחרו בטרור". נכון, הוא לא אמר "קומץ" וזאת הייתה טעות שחטאה בהכללה. אז מה? תלכו איתו על זה לרבנות? תרמסו אותו עד עפר? למישהו יש ספק שהוא התכוון לקומץ שבחרו בטרור ולא לעם כולו?
אני בעד חשיבה ביקורתית. במדינה דמוקרטית חשוב לערער על מוסדות השלטון, לצאת להפגין, במידה מסוימת גם התרסה יכולה להיות מבורכת. במקרה הזה, סימנתם את האיש הלא נכון.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.