האוויר עמד אתמול (ראשון) בכפר דומא ולא רק משום שהיה זה אחד הימים החמים ביותר של השנה. יותר ממאה בני אדם ישבו להם בשעת צהריים, בשיא החום, על כיסאות בחצר בית הספר, שם נמצאת סוכת האבלים שנפתחה בכפר. אכרם רג'וב, מושל שכם שהכפר שייך לאזורו, ניגב שוב ושוב ממצחו את הזיעה, אבל זה לא עזר. בכל כמה דקות עלה נואם אחר לומר כמה מילים, פעם בשמה של אוניברסיטת אל-קודס הפתוחה ופעם אחרת בשם כפר מרוחק שתושביו באו לבקר.
התושבים של דומא שהיו בסוכת האבלים היו מזועזעים. נראה שלא פחות מהם היו מזועזעים המבקרים שבאו לשמוע על שהתרחש בלילה שבין חמישי לשישי והסתיים ברצח אכזרי של פעוט בן שנה וחצי, עלי דוואבשה, ולמעשה במחיקתה של משפחה שלמה. האם ריהאם במצב אנוש והאב ובנו אחמד במצב קשה. על הקירות מביטה תמונתו של עלי, עם מבט תינוקי, מלאכי כמעט ותמים. תינוק, ככל התינוקות, שלא ידע בשלב הזה של חייו שהוא אויב של עם אחר או מטרה לטרור יהודי.
המבטא של התושבים מסגיר את היותם פלאחים. אין מזגנים ואין היי-טק במקום הזה. הנוף פסטורלי, משקר למציאות. ממול משקיפה הגבעה שעליה המאחזים אש קודש וכן עדי עד וגאולת ציון. המחבלים - כנראה יהודים - הגיעו בסביבות השעה 1:30 אל הכפר, עדיין לא ברור מהיכן. ההשערה בקרב התושבים היא שהם חנו לא רחוק, ייתכן אפילו שבשולי הכביש הראשי שהיה בעבר הציר המרכזי שבין שכם ורמאללה. משם צעדו בחשיכה כמה מאות מטרים לעבר בתי הכפר.
הם לא בחרו בבית מבודד בפאתי כפר דומא, אלא בשני בתים הנמצאים עמוק בין הסמטאות הישנות של המקום. כלומר, היה להם את האומץ ללכת בחשיכה בין הבתים עד שהגיעו לשני הבתים הצמודים ואז החלו בהתקפה הרצחנית והמחושבת. תחילה השליכו בקבוקי תבערה לבית הסמוך שהיה ריק מאנשים באורח נס. משם עברו במהירות לביתם של סעד וריהאם דוואבשה ודרך החלונות הם השליכו את בקבוקי התבערה. קשה לדעת אם החלו מיד להימלט מהמקום או שמא נשארו לצפות בזוועה שחוללו. נתיב הבריחה שלהם, לפי עדויות בני הכפר, היה מערבה, לעבר הכביש.
הריח של ההצתה המשיך לעמוד גם אתמול באוויר שלא זז בתוך הבית השרוף. "זה חדר השינה", סיפר לנו אחד הילדים. על הרצפה עדיין היו תפוחי אדמה שלא נשרפו בהצתה. לא ניתן שלא לחשוב על מה בדיוק התרחש שם באותן שניות קריטיות שבהן הבית החל לבעור ועל נתיב ההימלטות של האב, האם והאח אחמד - דרך המטבח, החוצה אל היציאה.
זכריה סאדה מארגון "רבנים לזכויות אדם" הגיע לכפר בערך בשעה 3:00. "הכול היה שרוף. אנשים נראו המומים כאילו נפל עליהם טיל", סיפר לוואלה NEWS. "השכנים סיפרו לי על הצעקות ואז שראו את האבא יוצא עם אחמד על הידיים כולו מלא כוויות ועור שרוף. הוא צעק להם 'תצילו את הבן שלי ואת האישה'. בשלב מסוים האישה יצאה עם שמיכה בידיים. היא כנראה ניסתה להרים את התינוק בידיה ואיפשהו בין חדר השינה והמטבח הוא נשמט מידיה והיא אפילו לא הצליחה להבחין בכך בגלל הלהבות ששרפו אותה והעשן. רק כשהגיעה החוצה היא גילתה שהתינוק שלה נפל והאש שרפה אותו. זהו. לאחר מכן לא הצליחו להגיע לעלי, עד שהגיעו מכבי האש ואז הוא כבר היה מת".
זכריה, שעובד כבר שנים רבות עם ארגוני זכויות האדם הישראלים בשטחים, לא מופתע מהבחירה בשני בתים בתוך הכפר ולא בפאתיו. "תראה מה קרה בהצתה של הבית בכפר אבו פלאח או במסגד באל-מורייר. היעדים לא היו בשוליים. מה שמשותף לכולם הם שכל הכפרים הללו מסביב לאותה גבעה שעליה המאחזים. אש קודש, עדי עד וגאולת ציון. תסיק אתה את המסקנות".
בבית השני שבו לא היו אנשים בשעת השריפה, נותר אחד השולחנות הנמוכים שלם, מעט מפויח ועליו פרחים מלאכותיים. צבעי הוורוד-אדום, שבלטו על רקע כל השחור, נראו למרבה הצער תלושים ובעיקר לא אמיתיים.