נושאים חמים

שליסל אחרי הדקירה במצעד 2005: "באתי לרצוח בשליחות האל"

הרוצח במצעד הגאווה לא שש לשתף פעולה עם חוקריו גם בפעם הראשונה שביצע פשע שנאה נגד קהילת הלהט"ב, אך את הציטוט הזה השוטרים לא ישכחו. פסיכיאטר מחוזי קבע אז: "שליסל לא לוקה בנפשו, הוא אחראי למעשיו ופעל ממניע דתי"

(הארכת המעצר לשליסל ביום שישי)

"באתי לרצוח בשליחות האל, לא ייתכן מעשה תועבה כזה בארץ" – כך אמר ביוני 2005 ישי שליסל אחרי שדקר שלושה משתתפים במצעד הגאווה בירושלים. המשפט שנצרב היטב בזיכרונם של השוטרים שעצרו את שליסל לפני עשור, נראה כאילו נלקח גם מאירועי יום חמישי האחרון, אז חזר שליסל על מעשיו לאחר שהשתחרר מהכלא מריצוי עשר שנות המאסר שנגזרו עליו. כמו בשנת 2005, גם היום שומר שליסל על זכות השתיקה ואינו משתף פעולה עם חוקריו, אולם מבט על התנהלותו בחקירה באירוע הדקירות הראשון יכול לשפוך אור על האיש ששם לו כמטרת חיים לרצוח את בני הקהילה ההומו-לסבית.

שליסל שמר על זכות השתיקה בחקירותיו אולם שיתף פעולה עם גורמים אחרים. כך למשל בעת בדיקתו על ידי הפסיכיאטר המחוזי, נמצא כי הוא כשיר לעמוד לדין וכי הוא היה אחראי למעשיו. "בחלק מהפגישות הביע שליסל חרטה על מעשיו", כתב בזמנו בחוות הדעת ד"ר משה קליאן, "ואף התפלל לבריאות האנשים שפגע בהם. קדמה לאירוע התלבטות פנימית בין שתי מחשבות והוא אף ניסה להתרחק מהאירוע. זה מלמד אותנו שיכול היה להימנע מהמעשה אולם לבסוף גברה המחשבה לעשות מעשה ו'לעצור את המצעד למען ה' וירושלים'. אנו קובעים כי שליסל אינו סובל ממחלת נפש, כי הוא אחראי למעשיו וכי עשה את המעשה מתוך אמונה דתית קיצונית ופנאטית".

הארכת מעצר לישי שליסל, בית משפט השלום ירושלים, 31 ביולי 2051 (נועם מושקוביץ)
"זו מלחמה נגד הקדוש ברוך הוא". שליסל (צילום: נועם מושקוביץ)

בעדותו סיפר שליסל על דעותיו הקיצוניות בנוגע למצעד הגאווה ועל קהילת הלהט"ב. "זו עבירה מהחמורות ביותר בתורה ויש עליה מיתה בדין", אמר, "עם דגלים זה חמור שבעתיים, וכשהם מקפידים, משתדלים ונלחמים על זה בבית המשפט לעשות את הצעדה דווקא בירושלים, זה שבעתיים על שבעתיים. אפשר לעשות את המעשים הכי חמורים והתועבות הכי גדולות ולהתגאות בזה? בירושלים זה המקום הכי קדוש והם מתגאים בזה, בצעדה גדולה ובפרהסיה בראש חוצות עם תקשורת עולמית. זה מזכיר את דור המבול. זו מלחמה נגד הקדוש ברוך הוא".

שליסל סיפר כיצד הגיע לעצרת תפילה שהייתה בסמוך למצעד, אז הבחין בצועדים. "אני רואה את המצעד ויודע שהם יגמרו אותה עם התקשורת והגאווה הזאת, איך כאילו כבשנו את ירושלים, כבשנו את הקדוש ברוך הוא. ניצחנו את השם. זה יהיה אסון, אסון לעם ישראל, חילול השם גדול. יהיו גזירות מאוד קשות על זה. מלחמה בהשם, כשאף אחד לא מוחה זה יכול להביא חרון אף מאוד גדול על עם ישראל... אם כולם היו עוברים על זה בשתיקה... הייתה נגזרת כליה".

"אם אני לא אעשה משהו – אז אף אחד לא יעשה משהו"

בשלב זה החל שליסל לספר על תחושותיו לקראת המעשה שביצע. "עכשיו, כשאני הולך, אני אומר חייבים לבלום את זה", מצוטט שליסל בהכרעת הדין שבו הוא מדבר בכנות ובפתיחות יוצאי דופן לגבי המחיר האישי הכבד שאותו הוא צפוי היה לשלם. "חייבים לעצור את המצעד. אוי ואבוי אם זה ייגמר חלק ובשלום ללא מחאה מתאימה, בלי שום משהו רציני. חייבים לעשות משהו. מה? לא ברור גם לי. עכשיו לעשות משהו יכול להיגמר לא נעים. כן, זה יכול להיגמר במעצר. זה יכול לשנות את כל החיים. גם אז הרגשתי את זה. להתנתק מהמשפחה, מהחברים. בקיצור, זה נוגד את כל האינטרסים שלי. מצד שני, הייתה לי את ההרגשה שאם אף אחד לא יעשה משהו, אם אני לא אעשה משהו – אז אף אחד לא יעשה משהו. ואם אף אחד לא יעשה משהו אז כאמור זה חילול ה' נורא ויהיו אסונות נוראיים".

אדם שנדקר בידי החרדי ישי שליסל במצעד הגאווה בירושלים ב-2005 (AP)
אירוע הדקירה מ-2005 (צילום: אי-פי)

לדבריו שליסל, בשלב זה הוא כאילו התנתק ממחשבתו. "החלתי לברוח מזה, עזבתי את הרחוב והלכתי הצידה. עכשיו נגיע אולי לסכין. כנראה בשלב זה כבר הייתה לי סכין וזו השאלה, לא ברור לי מאיפה הגיעה". שליסל טען כי ככל הנראה קיבל אותה מאדם שהיה בסמוך. במשפט העיד האיש שטען כי הוא היה זה שנתן לשליסל את הסכין. שמואל אירנשטיין, תלמיד ישיבה מירושלים, הסכים להעיד באולם בית המשפט המחוזי רק לאחר שסוכם כי דבריו לא ישמשו להפללתו. אירנשטיין סיפר כי רכש את הסכין בדרך למצעד בחנות בשכונת גאולה על מנת לנקב צמיגים של כלי רכב של המשתתפים. בשלב מסוים הוא חזר בו, אולם אז הבחין בשליסל. "הוא היה נראה בחור, ממש כל עצמותיי תאמרנה 'אני מזועזע', וזהו. אחרי כמה מטרים נתתי לו את הסכין ביד ואמרתי לו 'לך תקרע את השלטים'. הוא הסתכל על הסכין עוד כשאני אוחז בו. הכנסנו את זה יחד לכיס שלו. הוא התקדם ואני נשארתי במקום". אלא שעדות זו הופרכה לאחר שבעל החנות טען כי מעולם לא מכר סכינים מהסוג שבו השתמש שליסל.

שליסל ממשיך ומתאר כי מצא עצמו עצור בניידת המשטרה. לדבריו, אחרי המעשה הוא התפלל לשלום הפצועים, מכיוון שלא היה לו "עניין אישי נגדם" אלא שהתפקיד שהוטל עליו היה לעצור את המצעד.

עצרת בגן מאיר לזכרה של שירה בנקי שנהרגה באירוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים, אוגוסט 2015 (יותם רונן)
"היה מוכן לשלם מחיר אישי כבד על מעשיו". עצרת לזכרה של שירה בנקי שנרצחה בפיגוע (צילום: יותם רונן)

בסופו של המשפט, דחו שלושת שופטי בית המשפט המחוזי את גרסת סנגורו של שליסל אשר אוחיון כי מרשו פעל מתוך אוטומטיזם. "מדובר בנאשם שגילה פנאטיות יתרה, אשר גמר אומר בלבו לא להניח לתהלוכה להסתיים בשלום ויהי מה", קבעו השופטים, "הנאשם היה נכון מתוך מודעות מוחלטת לשלם מחיר אישי כבד על מעשיו ומתוך אלה בא לתהלוכה מיוזמתו, כיוון את תנועותיו במדויק כלפי מי שסימן לו כמטרה ולא פעל בהיותו במצב של אוטומטיזם כלשהו".

על שליסל נגזרו 12 שנות מאסר בגין הרשעתו בעבירות של ניסיון רצח, חבלה בכוונה מחמירה ופציעה. זאת, למרות שהפרקליטות האשימה אותו בשלוש עבירות של ניסיון לרצח. בית המשפט העליון אף הפחית מהעונש וגזר עליו עשר שנות מאסר, שהסתיימו ביוני האחרון. בימים אלה חקירתו של שליסל נמשכת במשטרת מרחב ירושלים. מדובר באותו דפוס פעולה, באותו חוסר שיתוף פעולה, באותן אמירות ובאותו אירוע מצער בשידור חוזר עשר שנים אחרי.