בשבוע שעבר יצאנו למסע שתוכנן מראש ברחבי הארץ ברכב ממותג גאווה. רצינו לפגוש את הפעילות והפעילים בפריפריה ולשמוע את הקולות שרחוקים מהסביבה הקרובה אלינו.
פגשנו בעשרות א/נשים מדהימים שעושים לטובת הקהילה, ונתקלנו בעשרות מקרים של להט"בופוביה. לא דמיינו בשום אופן שככה יסתיים השבוע הזה.
קרו כל כך הרבה דברים מאז חמישי בערב ואנחנו לא בטוחות שאנחנו יודעות איך לסכם. האנשים שהיו לצדינו בדרך, הם נקודת האור הגדולה ביותר שתלווה אותנו לטווח ארוך. שיתוף הפעולה של הארגונים, ההירתמות של מתנדבים, הנוכחות המרשימה בעצרות השונות במוצאי שבת, הוכיחו כולם שאנחנו קהילה. קהילה חזקה ומגובשת שיודעת להגיב. כמו בכל משפחה, ובטח בכל קהילה, אין תמימות דעים והרוחות נוטות לסעור.
אמש אירחה האגודה על הבמה שלה את ראשות הארגונים הגאים, את תנועות הנוער ואת נבחרות הציבור. הזמנו את כולם, מכל הארגונים ומכל קצוות הקשת הפוליטית. ידענו שנחטוף על זה ביקורת קשה, זאת לא הייתה שאלה. בהחלטה משותפת וגיבוי הדדי של כל השותפות, הבנו שתפקידנו לייצג קהילה שיש בה גם חברות שהדעות שלהן חלוקות באופן מהותי משלנו והדברים שלהם לא נשמעים במרחב של הקהילה הגאה מספיק. ידענו שהתפקיד שלנו הוא לפתוח פתח של הדברות עם כל מי שמוכנה לפעול לטובת הקהילה הגאה, שוויון וזכויות אדם.
אבל גם הגדרנו תנאים. תנאים שיהיו תקפים לכולם. גם מהבית היהודי וגם מהרשימה המשותפת. המורכבויות הפנימיות של כל אחד לגבי התנאים - לא מעניינות אותנו. אנחנו לא נעניק את הבמה הזאת, על גב זיכרון הרצח בבר-נוער והפיגוע בירושלים, ללא דרישות. מי שרוצה לתמוך מבלי לעמוד בתנאים, נפגוש אותו בארבע על ארבע ולא על במה תקשורתית חשובה ורגישה כזו. במה ששייכת לעצרת זיכרון ומחאה של הקהילה הגאה ולא שייכת לעסקנות פוליטית וספינים תקשורתיים.
גם הצעד הזה הפחיד אותנו. חששנו שברגע האמת, עם כל הלחצים המופעלים, לא נצליח לדרוש את התנאים ולא להתפשר. חששנו מהציניות של אלה שישבו בבית ויצקצקו שהמחיר שהצבנו לא מספיק רציני. לא ידענו איך יגיבו נבחרות הציבור לתנאי, לקחנו את הסיכון של שתי האופציות. שכולם יעלו, או שאף אחד לא יעלה. שתי אופציות עם השלכות קשות. הלכנו עם האמת שלנו עד הסוף.
התנאי שהצבנו היה כנראה מספיק רציני ומאיים כך שנציגי הבית היהודי יענו בחיוב להזמנה שלנו אבל יסרבו לחתום על המסמך ויוותרו על הבמה. אנחנו לא נדיר את עמדתו של איש, ואנחנו לא נשתיק את קולה של אף אחת. ההחלטה שלא לוותר על חתימה על המסמך, היא מתוקף תפקידנו לשמור על הקהילה. אנחנו נציגיה הנבחרים היחידים. אין מפלגה גאה, אין נבחרי ציבור שנבחרו על ידי הקהילה בלבד באופן מובהק, מלבד האגודה. אנחנו קיימנו את הבטחותינו לציבור.
בקדמת הבמה עמדה קבוצה מאורגנת. חלקה שייכת בוודאות לקהילה הגאה, לא נוכל להגיד אם כולה. לקבוצה הזו הצטרפו המוחים של ''שלום עכשיו'' שהצטרפו לעצרת ללא תיאום ומבלי שהוזמנו. שמחנו לארח אותם בקהל כמו שנשמח לארח כל אורח בקהל. הבחירה שלהם לנסות להשתיק את השר יובל שטייניץ שבחר לעמוד בתנאים שהצבנו, לא תאמה את הרוח של העצרת שביקשנו לקיים ופגעה במסר שלנו. זאת זכותם המלאה למחות, זוהי מהות הדמוקרטיה, אבל לטעמנו המחאה הזאת עברה את גבול הטעם הטוב. אנחנו מברכות את השר שטייניץ שהסכים להתחייב על תמיכה מתמשכת בקהילה. נשמח לפגוש אותו בהקדם כפי שהציע לנו לפני שעלה לנאום. חברינו מהתא הגאה של הליכוד ומהימין מבקשים להזכיר לנו לעתים קרובות שקומץ מתפרעים אלימים אינם מייצגים את כל הציבור שהם מייצגים. אנחנו יודעות את זה ומבקשות להזכיר להם שזה תקף גם לגבי הקהילה הגאה.
הקהילה הגאה הוכיחה אתמול שהיא אינה קהילה רופסת ומתחנפת. יש לה דרישות והיא מאסה מתמיכה של פוליטיקאים ללא גיבוי. הקהילה הגאה תרחיק ממנה כל עסקנות פוליטית שתהיה על חשבונה ומסתייגת מהתנהלותם של אלה שחושבים שהם יכולים לפזר הבטחות על במותינו ולבגוד בנו ברגע האמת.
להתחייבות שלקחו על עצמם חברי הכנסת שהגיעו לדבר אתמול יש אחריות, בלי תאריך תפוגה. אנחנו נהיה כאן כדי לבדוק ולהגיב על כל הפרה של הצהרה פומבית, של כל אחת מהן. את התמונה של השר שטייניץ עם המסמך ראינו, ושמענו אותו מקריא את המסמך מתחילתו ועד תומו כפי שביקש. אם בחר לקחת את המסמך איתו הביתה כדי למסגר אותו במשרדו אנחנו מברכים אותו על כך.
העצרת הייתה מפגן של מחאות רבות וכעס, אבל גם היו בה רגעים חזקים מאד של קהילה גדולה, חזקה ומאוחדת ורגעים של תפילה לשלומה של פצועת הפיגוע ולזכרם של אלו שנרצחו בגלל שנאה.
אחרי מה שעברנו ב"וואן הגאה" לאורך כל שבוע שעבר, את מחיאות הכפיים הכי סוערות שלנו אנחנו מקדישות למארגנות של הטקסים בבאר שבע, חיפה וירושלים. כל התכנסות של להט"בים שם חזקה הרבה יותר מכל התכנסות שלנו בתל אביב. הגודל לא קובע, אלא האומץ. עשיתן היום היסטוריה.
לאחר סיום כתיבת הדברים התפרסמה ברגע זה ההודעה על מותה של שיר בנקי ז"ל, בת 17, שנרצחה בפיגוע השנאה בירושלים. הלב נשבר והמילים נעתקות. מבטיחות לשמור על זכרך שירה ולזעוק את אובדנך.
שולחות את תנחומינו למשפחה. יהיה זכרה ברוך.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.