פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רעל בגוף הקהילה שלנו

      כאשר מעל 70% מאזרחי ישראל תומכים בשוויון בנישואים, מזמן יכולנו להתנחל בלבבות הציבור הישראלי על כל גווניו. אבל כל עוד הקיצוניים שלנו יהיו הפנים שלנו, אנחנו יכולים להמשיך לחלום

      עצרת מחאה בעקבות פיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים, גן מאיר תל אביב, אוגוסט 2015 (מגד גוזני)
      המפגינים קראו קריאות נגד השרים שהגיעו להפגנה (צילום: מגד גוזני)

      אנחנו כלהט"ב "התברכנו" בשונאים מכל קצוות הקשת. הם יושבים גם בקרבנו. אנשים רקובים משנאה, שעיניהם בורקות מתיעוב כלפי כל מי שלא נברא בצלמם - הקיצוניים שלנו.

      אני רואה, ולא מאתמול, את האלימות, את סתימת הפיות, את ההתנהלות הדוחה שאינה מכבדת איש. אולם אין ספק שאתמול נחצו כל הקווים.

      התכנסנו כולנו, מי בת"א, מי בירושלים, ומי בערים אחרות בארץ, כדי להתייחד עם זכרם של נרצחי הבר-נוער, וכדי לעמוד לצידם של ששת הנדקרים ממצעד הגאווה האחרון בירושלים. ובכלל, נתכנסנו כדי לגייס את תומכינו למאבק הבלתי נגמר בהומופוביה.

      ובינתיים בירושלים, משתתפת אדומת-חולצה מצדיעה במועל יד כשמגיעים למקום פעילי "גאווה בליכוד", משתתף מהשמאל הקיצוני, אדום-חולצה אף הוא, יורק על דגל ישראל והנושא שלו בעצרת הזיכרון. עם סיום העצרת, יש עזיבה המונית מאורגנת של אותם פעילי שמאל קיצוני כדי לא לנכוח בנגינת התקווה.


      ואז זה הגיע.

      פעילים קיצוניים צורחים ומתופפים כדי להשתיק קולות תמיכה של השר שטייניץ ואחרים. פעילת "יש עתיד" הוכתה על ידי הפעילים האלה כי דרשה שיכבדו את הנואמים שבאו לכבדנו. סתימת פיות שאנחנו רגילים לה, לצערי. אותם הקולות שהשתיקו את גרמן ולפיד במצעדי גאווה קודמים. אותם קולות שניסו להשתיק את לבנת בשנה שעברה. אותם הקולות שמנסים להשתיק כל מי שאינו מזמר את האג'נדה החולנית שלהם. וחשבתי, לתומי, שאנחנו, כקהילת הלהט"ב, הגענו לשפל חדש.

      כשמעשה שמזכיר את רצח אברהמי ונורז'יץ (הלינץ' ברמאללה) הופך להיות מחאה פוליטית לגיטימית בקרב אגף קיצוני ומתועב בקהילה, על כולנו להתנער מהם, להקיא את האלימות של שטופי השנאה האלה מתוכנו. ולא, הם אמנם מיעוט קטן ואפסי, אבל הם לא פועלים בוואקום. ראשי תאים גאים קראו לסתימת פיות של שרים וח"כים מהימין, שיקרו והסיתו. אפילו אחד ממארגני האירוע אתמול, מי שמתיימר לייצג את הקהילה הגאה, בקולו שלו הסביר הבוקר ברדיו שה"מחאה" נובעת מ"כעס" ו"זעם". רוצה לומר, מוצדקת. אלה הם הרוח במפרשי הקיצוניים של הקהילה. הם לא פועלים למעננו. הם הנזק הגדול ביותר בנו בדרכנו אל השוויון.

      השר יובל שטייניץ, עצרת מחאה בעקבות פיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים, גן מאיר תל אביב, אוגוסט 2015 (מגד גוזני)
      פעילים קיצוניים צורחים ומתופפים כדי להשתיק קולות תמיכה של השר שטייניץ ואחרים (צילום: מגד גוזני)

      כאשר מעל שבעים אחוזים מאזרחי ישראל תומכים בשוויון בנישואים, מזמן יכולנו להתנחל בלבבות הציבור הישראלי על כל גווניו. מזמן. אילולא ישבו אלה בקרבנו. שונאים ומשניאים. אנחנו רוצים שוויון, נאבק על שוויון, אבל אם אלה יהיו פנינו - ואל תטעו, הגם שהם מיעוט אפסי, הם הפנים שלנו כלפי רבים מחוץ לקהילה - אנחנו יכולים להמשיך לחלום.

      ולא, לא ארכין ראש בבושה בידיעה שהמתועבים האלה הם בנות ובני הקהילה שלי. אני לא מתבייש. אין לי במה להתבייש בקיצוניים שלי, בדיוק כפי שכל חברה אינה צריכה להתבייש בקיצוניים שלה. היא צריכה להקיא אותם מתוכה.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.