כשאנשי הימין מסיתים ובוכים

לא התפעלתי במיוחד לראות את נציג המתנחלים דני דיין מתראיין ומצטלם בבית החולים תל השומר על רקע חדר הטיפולים בו נאבקת על חייה משפחת דוואמשה הפלסטינית. מבחינתי, הזדהות עם קורבנות האלימות היא עניין טריוויאלי ומובן מאליו, שלא מצריך הערכה מיוחדת. לבוא ולנחם את הקורבנות זה קל, לעצור את המפגעים הבאים זאת כבר משימה קשה יותר שמצריכה, אם אתה איש ימין, גם תשלום פוליטי.

ראש ממשלה שמזהיר מכך שהערבים נוהרים אל הקלפיות, איננו נקי מאחריות לאלימות, שר חינוך שעומד על מרפסת ליד שני מבנים ריקים שנבנו על אדמה פלסטינית פרטית ותומך בהשראתם על אדמה גזולה, אין לו זכות לחרוץ בניקיון ידיו ולהצהיר על חשבון נפש, שרת תרבות שמצטלמת עם אוהדי לה פאמיליה הלובשים חולצות "כך" לא יכולה לצייץ בשוויון נפש על הצורך למנוע פגיעה בערבים.

הטרור היהודי לא הגיע מהשמיים ואיננו רק נחלתם של מעטים. הטרור היהודי הוא תוצאה ישירה של הסתה, שיח אלים, דה לגיטימציה של האחר ושלטון של 48 שנות כיבוש.

מי שמאמין בזכותנו לכבוש עם אחר ולהחזיקו במשך דורות ללא זכויות, יימצא את עצמו במחנה אחד עם אילו שרואים בהצתת בתים על יושביהם מעשה לגיטימי. אי אפשר להיות הומני ומוסרי ובאותה העת להצדיק את המשך השליטה על עם אחר, זה פשוט לא הולך. אי אפשר לשלול זכויות אזרח בסיסיות, להשתלט על אדמות, להכתיב מציאות לעם אחר ולבסוף לנחם את המשפחה הפלסטינית בבית החולים.

כמה קל לדוברי הימין המיומנים בתחילת השבוע להסית ולתקוף ובסוף השבוע לבכות ולגנות. כמה קל לדרוש את מעצר החשודים אך לאחר מכן להחריש כאשר גזר הדין סלחני ומקל. כמה קל לקרוא לאנשי תג מחיר טרוריסטים אך לתמוך בשחרור מוקדם, חנינות וכמובן שלא לדרוש את הריסת בתי משפחותיהם או חלילה עונש מוות (אליו אני מתנגד בתוקף).

כמה קל לאנשי הימין ליצור השוואה מופרכת ולהכניס את השמאל הקיצוני והימין הקיצוני לאותו הסל, השמאל הקיצוני לא גונב קרקעות, לא דוקר ברחובות, לא מצית מסגדים וכנסיות ולא שורף ילדים בשנתם. הרוח האלימה והרצחנית נושבת ממקום אחד בלבד ובה יש לטפל.

אני מאמין לאנשי הימין שמגנים וחשים זעזוע מסדרת פיגועי הטרור היהודי של השעות האחרונות, אני לא מאמין שהם עצמם מוכנים לשלם מחיר פוליטי כבד כל מנת למנוע אותו. ברגע האמת, כשראשי מפלגות הימין צריכים את ההמון הזועם, הם יסיתו, יגדפו, יציתו אש ורק לאחר מכן, כשהאש שוב תצא משליטה הם יגנו ויביעו צער קולקטיבי, אך לעולם לא חרטה.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.