רב הכותל שלום,
קראתי את מכתבך הפתוח לנשות הכותל, שפורסם בעיתון הג'רוזלם פוסט (16.7.2015), בו אתה קורא לנו "אחיותיך". אחד בפה ואחד בלב. מוזר לנו שמאז כניסתך לתפקיד לא נענית לאף אחת מבקשותינו הרבות להיפגש איתך ולהידבר ופתאום לאחר שנים של התעלמות אתה פונה אלינו במכתב פתוח דרך העיתון.
לאחים ואחיות לא מתנהגים כך. אם באמת היית מתייחס אלינו כאחיות לא היית מדיר אותנו מהכותל, היית מאפשר לנו להתפלל בדרכי נועם ובשקט; היית מאפשר לנו לקרוא פעם בחודש באחד ממאה ספרי התורה המצויים בכותל לשימוש הציבור הרחב; וגם לא היית מונע את העלייה לתורה מנערות צעירות, המבקשות לקיים בת מצווה משמעותית בכותל המערבי.
יותר מכל הדהדו באוזניי דבריך השוביניסטים על מקומן של נשים בבית הכנסת. אכן, נשים התפללו במשך שנים מאחורי מחיצה וכל שביכולתן לעשות היה להציץ על התפילה מעבר לווילון או מעל גזוזטרה ולמלמל את תפילתן בשקט. אולם בדורנו, חלחלה בנו ההבנה, ואני כותבת לך זאת כאישה אורתודוקסית, שמצב זה הוא מעוות מוסרית ומונע מנשים להשתתף באופן מלא בעבודת ה'. לשמחתנו, זכינו שבדורנו הוקמו מניינים אורתודוקסיים רבים, בהם נשמרת ההפרדה בין נשים וגברים בתפילה באמצעות מחיצה, אך מתאפשר בהם לנשים לעבור לפני התיבה ולקרוא בתורה. מניינים אלה פועלים על דעתו של הרב דניאל שפרבר, חתן פרס ישראל, אשר פרסם ספרי הלכה רבים ואין מחלוקת על היותו תלמיד חכם עצום בתורה.
הכותל, לדבריך, צריך לתת מקום לכל עם ישראל. ואיפה מקומן של הנשים בתוך העם הזה? הרי לא ייתכן שברחבת הכותל לא יתאפשר למחצית מהאוכלוסייה ליטול חלק בעבודת השם, במיוחד לאור הפסיקה ההלכתית האורתודוקסית המתירה זאת. היות ורחבת התפילה הינה מתחם פתוח ולא אולם סגור היא מאפשרת לכל איש ואישה לעבוד את השם בהתאם לפסיקה עליה הם סומכים ובלי להפריע איש לרעהו ואשה לרעותה. לפי מקורותינו המקדש אמור להיות אבן שואבת ליהודים ולכל עמי העולם, הרי שברור שמתוקף תפקידך הנך מחויב לאפשר קריאה בתורה לנשים בעזרת הנשים, במקום אשר יועד להן. "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", קל וחומר לבנות עם ישראל.
בוא נדבר גלויות, המאבק על שוויון לנשים בכותל היה נעצר כאן ועכשיו, לו רק היית רוצה בכך ומאפשר זאת. לו רק היית מכבד את פס"ד משה סובל, שקבע כי לנשים מותר להתפלל בכותל כדרכן של נשות הכותל, לרבות קריאה בתורה, התעטפות בטלית ותפילה במניין הכל היה נראה אחרת. הרי אם נחזור כ- 150 שנים אחורה, נוכל לחזות במראות שהיום אולי ייתפסו דמיוניים, אבל בעבר לא היתה מחיצה בין עזרת הגברים לעזרת הנשים בכותל. כולם התפללו אלה לצד אלה בהרמוניה ובענווה וכל אחד מצא את מקומו לשפוך את לבו בפני הבורא. לצערנו, עם השנים הרוחות הקיצוניות השורות בכותל והמנהלות אותו, בעידודם של פוליטיקאים מהמפלגות החרדיות - שכחו כי 70 פנים לתורה זו לא רק סיסמה, אלא מהות החיים שלנו כיהודיות וכיהודים המעוניינים לממש את דתנו בארץ ישראל.
הדרך היחידה לנהל את הכותל היא להכיל את כל הניגודים במקום אחד, להבין שהכותל הוא אתר לאומי ולא בית כנסת חרדי. הוא מקום מקדשו של כל יהודי ויהודייה באשר הם, ללא קשר לזרם אליו הם משתייכים. כשהצנחנים פרצו לירושלים ושחררו את הכותל, הם לא חלמו שקצינות לא תוכלנה להשתתף בטקסי ההשבעה של פקודיהן; הם לא חלמו שחיילות לא יוכלו להשמיע את קולן בטקסים הרשמיים של מדינת ישראל, המתקיימים בכותל; והם בוודאי הם לא חלמו שהכותל יהפוך לזירת קרב, בוודאי שלא במלחמת אח באחיותיו.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.