(צפו בריאיון עם שי שבח, מתאמת רשת slowfood בישראל
וגיא פרידמן, ממפתחי האפליקציה foodonet)
יום ראשון בבוקר מוקדש בברלין בעיקר לבראנץ': רוב המסעדות ובתי הקפה בעיר מציעים תפריט מיוחד, עם בופה ומחיר קבוע שבעבורו הלקוחות יכולים לאכול כפי יכולתם. בעוד הברלינאים מתחרים ביניהם על מציאת הבראנץ' הטוב והמשתלם ביותר, זה שלשמו התכנסו הוא שונה בתכלית: הוא מאורגן על ידי צמד בחורות שיזמו את פרויקט "Dinner Exchange", מתרחש בבית אקולוגי שנבנה על ידי הממשלה וכל מה שאוכלים בו נאסף מהרחוב בסוף השוק. ולכל מי שמדמיין רצפה רטובה של שוק הכרמל עם שאריות עוף וריח פירות מרקיבים - תחשבו שוב. בכל זאת, מדובר כאן בגרמניה.
האיסוף מתחיל ביום שישי בצהריים בשוק שמול בית העירייה בשונברג, ברלין. כשכל הרוכלים כבר מתחילים להעמיס את הסחורה חזרה לכלי הרכב מופיעות שרה וסנדרה ומתקבלות בשמחה גדולה על ידי בעלי הדוכנים. אחד מהם הוא שטפן ויגרץ, בן למשפחת חקלאים בעלי חווה אורגנית במדינת ברנדנבורג, שאליה שייכת גם עיר הבירה ברלין. בסוף כל יום עבודה בשוק הוא זורק 15 קילוגרם מזון - כ-5% מהכמות הכוללת, וגם זה המינימום האפשרי בתחום, לדברי הרוכלים. השלל באותו יום היה רב: תותים, פירות יער, דובדבנים, תפוחים, חסות, מלפפונים, עגבניות, שומר, עלי בייבי, גזרים, שעועית ירוקה, וזה ממש לא הכול. כדי להגיע ל-15 קילוגרם צריך בערך ארגז מכל דבר. ארגז מכל דבר שעד לא מזמן היה נזרק.
את מה שנשאר בסוף יום המסחר אי-אפשר להשאיר ברחבת השוק: בפעם הראשונה שתעשו כך תקבלו אזהרה, ובפעם השנייה תאבדו את הדוכן שלכם. המשמעות ברורה: בעבר הלא רחוק, לא היו ברירות אלא לזרוק את השאריות לפח. "בגלל זה אני מאוד אוהב את הפרויקט הזה", אומר שטפן. "חבל לי על כל האוכל הטוב הזה. תראי", הוא מצביע על אשכול בננות נהדר. "מחר אין לי שוק, ועד ראשון כבר יהיו על זה נקודות ואני כבר לא אוכל למכור אותן, לא חבל?" כשנשאל למה הוא לא מנסה לתת את מה שנשאר לצדקה או לקבצנים, הוא מספר: "היה לי ניסיון רע עם מקבצי נדבות, עוברים פה אנשים שמבקשים יורו להאכיל את הילדים, אני מציע להם את האוכל אבל זה לא מוצא חן בעיניהם. אני והמשפחה שלי אוכלים בדיוק את אותם המוצרים, חבל לי לזרוק את מה שלא קונים".
"Dinner Exchange" התחיל בשנת 2011, כששרה מווס וסנדרה טייטגה, כיום בנות 31, רצו לעשות משהו מלבד עיסוקיהן הרגילים וליצור פרויקט שיתרום לחברה. שתיהן אוהבות לבשל ולארח, ובמהרה נוצר הקונספט של ארוחות גורמה עם חמש מנות שעשויות כולן מאוכל שנאסף בסוף יום המסחר של השווקים ברחבי ברלין. "לארוחה הראשונה הגיעו כ-30 אנשים", מספרת סנדרה, אוצרת אמנות שמחלקת את זמנה בין ברלין לארצות הברית. "עשינו אותה בדירה שלי, בסטודיו של בעלי שנסע לארצות הברית לכמה חודשים. עבדנו נורא קשה, הכנו את האוכל טרי במקום, תוך כדי שהאנשים ישבו לשולחן, והגשנו מנה אחרי מנה".
כשבעלה של סנדרה שב לברלין לא היה להן מקום לארח בו את הארוחות, אך הפרויקט צבר קהל מעריצים ומודעות, והשתיים החלו לקבל הזמנות ממקומות שרצו לארח אותן, כגון גלריות שהציגו תערוכות בנושאי רעב ובזבוז אוכל, אירועים שקשורים לעולם האמנות וכאלה בעלי אופי אקולוגי.
הבית האקולוגי נבנה על ידי ממשלת גרמניה בשנת 2011 ונחנך על ידי הקאנצלרית אנגלה מרקל. קירותיו עשויים שכבות נייר מבודדות, על הגג פאנלים סולריים, בחלונות - זגוגיות טריפל עם גז כלוא בין השכבות וכל כולו נשלט על ידי מחשב. עם פתיחתו נערכה הגרלה שקבעה איזו משפחה תזכה לגור בו למשך שנה, בחינם. הזוכה המאושרת התגוררה בו עד 2012, ולאחריה הוסקו מסקנות והבית שודרג כדי לאכלס את המשפחה השניה שזכתה בהגרלה ב2014 וגרה בו עד לפני כשלושה חודשים. מטרת הפרויקט היתה להראות שניתן לבנות בית שייצר יותר אנרגיה ממה שהוא צורך: העודפים יועברו לנקודת הטענה חשמלית למכונית ואופניים. עלות הפרויקט הייתה שני מיליון אירו, אך כיום ניתן לבנות בית זהה ברבע מחיר. בספטמבר הקרוב הבית האקולוגי הראשון בגרמניה ייהרס, וכל חומריו ימוחזרו.
זאת הפעם הראשונה שהן מכינות בראנץ'. "יש בזה משהו קליל יותר, פחות מחייב ויותר פתוח", אומרת שרה תוך כדי בישול. המטבח בבית האקולוגי מתברר כמאתגר מעט לתפעול והשתיים מתנגשות מדי פעם ונאלצות לאלתר משטחי בישול נוספים. הן בישלו בבית של שרה בשישי ובשבת והגיעו לכאן מוקדם בבוקר כדי להתכונן ולסדר. השעה 11:00 ואנשים מתחילים להגיע. הם לא מכירים זה את זה. נכנסים, אומרים שלום ומתיישבים לשולחן גדול שנפרס בגינה. על השולחן מכל טוב: קונפיטורות שהוכנו משלל הפירות, לחם תפוחי אדמה, עוגת גזר, סלטים מגזר ואספרגוס וצנוניות וחסה, פיצה טבעונית עם עגבניות טריות ועלי בייבי, ממרח חצילים ועוד. כולם זרים, בגילים מגוונים מאוד, ומכיוון שאין ממש שפה משותפת, מדברים על הנושא.
"הנושא משך אותי ואני מאוד רוצה לתמוך ברעיון", מתפעלת מריין, אישה ממוצא צרפתי שגרה בברלין כמה עשורים. "אני רוצה להעביר הלאה את המסר כדי שעוד אנשים יהיו מודעים לנושא, כי הכמויות שנזרקות משוגעות וכשבאים לפה פתאום מגלים מה אפשר לעשות עם כל מה שבדרך כלל זורקים". שרה, שגדלה באפריקה, מודעת היטב לבזבוז של החברה המערבית: "ברור שזה משפיע, לראות צד אחד של העולם זורק וקונה עוד בלי לחשוב על כך, בעוד בצד השני אנשים מתים ברעב. שמתי לב שבגרמניה כבר יש הרבה יותר מודעות לעומת לונדון. פה אנשים ממחזרים, הם מודעים לחיסכון באנרגיה ולצריכה מתונה של אוכל לעומת לונדון, ששם המודעות לא קיימת כמעט. את החיסכון אנשים עושים שם מטעמים כלכליים. כשהייתי סטודנטית הייתי קונה בסוף היום בסופרמרקט את המוצרים שעומד לפוג תוקפם והיו בהנחה, אך זה היה בגלל מחסור בכסף ולא מתוך חשיבה אידיאולוגית".
שרה וסנדרה מטיילות הרבה בעולם ומשתדלות להביא את הפרויקט לארצות נוספות. כך, למשל, ב-2013 הגיעו לשוק הכרמל בתל אביב, אספו שאריות ובישלו מהן ארוחה. "המסר הוא לעודד אנשים להיות מודעים יותר ולעודד דיון גם עם החקלאים והמשווקים", מסבירה סנדרה, "לחשוב איך אפשר להשתמש במה שיש במקרר במקום לקנות עוד מוצרים, כי לבזבוז ולעודף ייצור יש השפעה נוראית על הסביבה".
במחקר המקיף האחרון שנעשה על ידי אוניברסיטת שטוטגארט, גילו ב-2013 שמדי שנה נזרקים בגרמניה יותר מ-11 מיליון טונות אוכל. עוד נמצא כי משקי הבית הם הבזבזנים הגדולים ביותר של מוצרים, ואחראים על כ-61% מכלל המוצרים שנזרקים, שהם יותר מ-6.5 מיליון טונות בשנה. שאר הבזבוז מתחלק בין עסקי המזון ליצרניות המזון. שווי הבזבוז מוערך בכ-234 אירו לאדם לשנה, שהם כ-19 מיליון אירו לשנה בכל גרמניה.
החוק בגרמניה קובע שאם אתה חולק אוכל עם זרים אתה נחשב לעסק - אפילו אם אתה חולק אותו ללא תמורה - מה שמביא איתו את כל חובות המסים, ומקשה מאוד על עמותה או יוזמה פרטית להתקיים. פרויקט גדול מאוד שמטפל בבעיה הוא "Food Sharing". כל הסיפור התחיל בגיוס כספים ב-2012 כדי ליצור פלטפורמה לתיווך בין אנשים שנוסעים לחופשה וזורקים המון אוכל שנשאר בבית, לבין אנשים שזקוקים לאוכל. המקימים פתחו אתר אינטרנט, הפרויקט התרחב וגם בתי עסק, מסעדות ומרכולים נתרמו למשימה. "עסקים שמתעסקים באוכל לא רוצים לבזבז זמן על להיפטר ממנו, וכאן נכנסו לתמונה המתנדבים שלנו", אומר רפאל פלמר, אחד ממקימי הפרויקט. כולם פרט למזכירה אחת הם מתנדבים, או בשמם הארגוני, food saviors (מצילי אוכל). כרגע יש כ-8,000 כאלה, שאספו כשני מיליון קילוגרם אוכל בשלוש שנות פעילותם. "כל מתנדב שלוקח אוכל אחראי על ההפצה שלו בדרך שנראית לו", מספר פלמר. "אסור למכור או להחליף, רק לחלק לשכנים, לחברים או למי שצריך. המתנדבים גם אחראים לוודא את איכות האוכל ולדאוג לבריאות האנשים שלהם הם מחלקים, לכן אסור לשתף בביצים ובשר טרי".
המודעות בגרמניה עלתה, ואנשים פרטיים שקנו מוצר לא נכון או נתקעו עם כמות גדולה של מוצרים ואפילו אוכל מבושל החלו לפרסם באתר שמונה כיום כ-85 אלף משתמשים. כמויות האוכל נהיו כל כך גדולות, עד שהובן כי חובה להנגיש את המזון גם למי שאין ברשותו אינטרנט. המתנדבים פתחו נקודות חלוקה שבהן ניתן לתרום אוכל או פשוט לעבור ולקחת מה שבא. כיום ישנן 250 נקודות חלוקה כאלה במדינות דוברות גרמנית. "אם אתה עני ורוצה לקבל אוכל ממוסדות הצדקה הרגילים שפועלים פה אתה צריך להגיע לנקודת חלוקה, לקחת מספר ולעמוד בתור", אומר פלמר. "אצלנו אתה גם לא מתויג בתור עני וגם תורם לסביבה".
כרגע ישנן 30 ארצות שרוצות לקחת חלק ולייבא אליהן את הפרויקט. פלמר וחבריו מוכנים לשתף את כולם בידע ובניסיון של הארגון, כל עוד העקרונות הבסיסיים יישמרו, ושום כסף לא יחליף ידיים. בקרוב הם עתידים לתכנת אפליקציה בקוד פתוח כדי להפיץ את המידע לשאר המדינות העולם.
היוזמות של Food Sharing ו-Dinner Exchange הן ממש לא היחידות בתחום זה בגרמניה. בשכונת קרויצברג בברלין פועל בית קפה שמבשל רק מירקות ומפירות שאינם עומדים בתו התקן של האיחוד האירופי ולכן אסורים למכירה ברשתות הגדולות ולרוב נזרקים על ידי החקלאים; קבוצות בפייסבוק שנועדו להעברת רהיטים ומוצרים בין חברים מתמלאות יותר ויותר באנשים או עסקים שמוסרים אוכל או מוצרי מזון (אפילו השגרירות הצרפתית לקחה חלק, כשפרסמה שאריות של אוכל אחרי קבלת פנים מלווה בקייטרינג יוקרתי); ויש גם דיסקו חיתוך ירקות שמתרחש פעם בכמה חודשים ובו חותכים ירקות שנשארו מאחד השווקים לצלילי המוזיקה, מכינים סלטים ענקיים ואוכלים יחד.
ומה קורה בישראל? על פי דוח של ה-OECD מ-2011, אנחנו משליכים לפח לא פחות מ-14 אחוז מהמזון שאנו קונים. לפי סקר שנעשה על ידי המשרד להגנת הסביבה שנה לאחר מכן, הישראלי הממוצע זורק בכל חודש לפח מזון בשווי של לא פחות מ-350 שקל. האיחוד האירופי שם לו למטרה לצמצם את בזבוז האוכל בחצי עד לשנת 2030. באירופה כמו באירופה כולם נרתמים למשימה. כעת הגיע תורה של ההיי-טק ניישן להצטרף.
למידע על אפליקציית foodonet הישראלית, שמעודדת תרומה ולא זריקה של אוכל (כרגע זמינה רק באייפון)
לפניות לארגון Food Sharing
