גארי שאלון וזיו אורנשטיין הם שני הישראלים הנאשמים בארצות הברית בפריצה לבנק האמריקני ג'יי. פי מורגן צ'ייס, בהרצת מניות ובהונאת ניירות ערך. מעצרם של השניים הוארך היום (רביעי) בשמונה ימים בבית משפט השלום בירושלים, בדיון שעסק בהסגרתם לארצות הברית. נציגת התביעה האמריקנית דרשה לגזור עליהם 20 שנות מאסר.
לטענת התביעה האמריקנית, השניים, שכונו "שאלון" ו"אהרון", פעלו באופן שיטתי, ומאחר שהם נוהגים לנסוע רבות לחו"ל יש חשש כי הם ינסו להימלט מהארץ. עוד הוסיפה כי ישנה חקירה נוספת הקשורה לכתב האישום, שנמצאת תחת צו איסור פרסום. בחיפוש אצל השניים נמצאו שני מיליון דולר במזומן. חשוד נוסף בפרשה שוהה ברוסיה, שאינה מחזיקה בקשרי הסגרה עם ארצות הברית.
נגד השניים הוגש ביוני האחרון בארצות הברית כתב אישום חמור שכולל 11 סעיפים, ולפיהם הם השתתפו במזימות והונאות בינלאומיות גדולות, בשיתוף פעולה עם האקרים אחרים מרחבי העולם. בין סעיפי האישום שעולים מכתב התביעה בן 29 העמודים שהוגש במדינת ניו יורק: קשירת קשר להונאה בניירות ערך, הונאה בנקאית, גניבת זהויות והלבנת כספים.
לפי החשד, שני הישראלים השתמשו בשמות וכינויים שונים כדי להסוות את זהותם האמיתית. לפי המתואר בכתב האישום השניים ביצעו תרגילי הונאה בשווי כולל של מיליוני דולרים, לאחר שביצעו מניפולציה במחירי מניות שנסחרו בבורסות שונות.
השניים השתמשו בחשבונות אימיילים מפוברקים וגנובים, והשתמשו בדרכים מתוחכמות נוספות כדי להסתיר את זהותם. הם החזיקו בפועל בחשבונות בנק ובחשבונות בורסאיות תוך שהם משתמשים בכינויים פיקטיביים ובדרכונים מזויפים, ומוסרים מידע שקרי נוסף.
בין הנאשמים, אזרח אמריקני שהתגורר בארצות הברית ובישראל. הוא השתמש בזהות בדויה ובקוד אבטחה שגנב מאדם אחר, והיה איש המפתח בפרשת ההונאה. לפי כתב האישום, הוא יצר קשר עם האמריקנים שהובילו את תכנית ההונאה הסבוכה.
חברה אחת שהיוותה את השלד הבורסאי נקראה "אנטרסה". היא נרשמה בבריטניה, והחזיקה חשבון בנק בקפריסין ובחשבונות לניירות ערך בארצות הברית. חברה אחרת שהיוותה שלד בורסאי נקראה "ג'מסטה" והייתה רשומה באיי הבתולה של בריטניה, וחברה שלישית, וורקמול שמה, הייתה רשומה בקפריסין. באמצעות החשבונות בקפריסין הנאשמים ניסו להלבין את פעולותיהם המנוגדות לחוק.
דרכי הפעולה של ההאקרים היו מתוחכמות: הם זיהו הזדמנוית לחבור ליזמים אמריקנים כדי לבצע תחבולות ולשנות את השווי של ניירות ערך, ואפשרו לחברי הכנופיה למכור את אחזקותיהם במחירים מנופחים ומופקעים. היזמים, שהיו שותפי סוד לתחבולות, ידעו לזהות את החברות הרלבנטיות ושיתפו פעולה עם שני ההאקרים. הם סיכמו ביניהם על פיצוי שהיזמים ישלמו לשני ההאקרים על תפקידם בתכנית, בגובה של מאות אלפי דולרים. במקרים אחרים הם מכרו מניות ברווח מנופח של מאות אלפי דולרים.
ניפוח ערך המניות בוצע בשתי דרכים: ארגון סחר מניפולטיבי באופן כזה שגרם לערך המניות לעלות באופן עקבי לאורך ימים רצופים, והפצת אימיילים (ספאם) למיליוני מכותבים ביום עם תוכן שקרי, שבהם נכתבו דברי שבח והלל על המניה, בניסיון לפתות אחרים לרכוש אותה.
הצעדים האלה, שמטרתם היה להביא המונים לרכוש את מניות החברות של חברי הכנופיה, הובילו לאחר זמן קצר לצניחה אדירה בערך המניות, וגרמו למשקיעים שהתפתו לקנותן הפסדים רבים.