ב-2008 ישבנו "שלושת האבות" , רון קרמן, יוסי מנדלביץ ואנוכי יוסי צור, שלושה אבות שאיבדו את ילדיהם בפיגוע של חמאס באוטובוס קו 37 ברחוב מוריה בחיפה בחמישי למרץ 2003, ופתאום, כאילו היכה בנו הברק, האסימון נפל, הבנו שקמפיין ציבורי חסר רסן ועתיר אינטרסים פוליטיים, מוליך את מדינת ישראל לעסקה שתיזכר לדיראון עולם אפילו יותר מעסקת ג'יבריל.
בארגון נפגעי הטרור "אלמגור" כבר הצטברו רשימות של למעלה מ-100 ישראלים שנהרגו על ידי מחבלים משוחררים מעסקאות קודמות. הבנו שמחיר הדמים שישלמו ישראלים בחייהם יהיה גבוה ולא הגיוני. זה היה הרגע שבו נפלה ההחלטה - יוצאים למאבק.
עלינו לירושלים להפגין מול משרד רוה"מ נגד עסקה עם חמאס לשחרור מחבלים, הרגשנו כמו הילד הקטן שצעק: "המלך הוא עירום". התקשורת הייתה בהלם, מי מעז לצאת נגד משפחת שליט ונגד עסקה? לא יכול להיות. שאלו אותנו שוב ושוב , מה תגידו להורים של גלעד שליט? מה הייתם עושים אם זה היה הילד שלכם? ואנחנו ענינו בחזרה - זאת לא השאלה, השאלה היא מי ישלם בחייו על ביצוע העסקה?
ולמרות שהיה קשה להסביר זאת, התמדנו להיאבק נגד העסקה ועד היום אנו טוענים שהעסקה הייתה טעות קולוסאלית. הטעות הייתה של נתניהו שהתקפל תחת הלחץ והעדיף ל"נקות שולחן" וללכת קדימה ולקוות שלא יקרה כלום, גישת בת יענה רק עם הראש מחוץ לחול כשכל העובדות ידועות.
במהלך השנים נעשתה עלינו כתבה בערוץ 10, שאלתי את הצופים, אם חמאס יוותרו על שחרור המחבלים, ובמקום הם יציעו שניקח עשרה ישראלים, נעמידם ליד הגדר עם עזה ונירה בהם ובתמורה חמאס ישחרר את גלעד שליט, האם מישהו יהיה מוכן לשקול את זה ברצינות? אבל לשחרר 1027 מחבלים ולקבל הרוגים את זה כן מוכנים לשקול, איפה ההיגיון.
מכל מי שדיברנו איתו קיבלנו גלים של עידוד ואמרו לנו - "אנחנו לא מסוגלים לצאת מול אביבה ונועם שליט, אבל אתם תמשיכו אל תפסיקו, זה חשוב מאד". וכך נותרנו בודדים במערכה שהיו לה תומכים רבים אבל כמו בפרסומת, ביישנים.
לאורך כל הקמפיין שלנו נגד העסקה, אמרנו שישראל לא עושה כלום למצוא דרכים חלופיות לשחרר את גלעד שליט, נכון להיום אחרי "צוק איתן" אני משוכנע שיותר מזה, ישראל עושה כל מה שביכולתה כדי לשמור את חמאס חזק ושולט, מאתרגת אותו כדי שלא יקרה לו כלום.
מה ניתן היה לעשות במקום העסקה? לפגוע בכסף המזומן. המטבע בעזה הוא השקל, החמאס שלא מכיר בישראל מכיר ומוקיר את השקל הישראלי, בלי זה איך ישלם משכורות או ישלם על הברחות ממצרים או על סחורות מישראל? מידי מספר חודשים ישראל מכניסה לעזה ברינקסים עם שטרות חדשים ומרשרשים ומקבלת שטרות בלאי. עצירה של אספקת מזומנים לעזה תוריד את החמאס על ברכיו ותביא לשחרור של כל שבוי/חטוף/גופה. אלא שלממשלה אין את האומץ הדרוש.
במהלך הדרך שמענו שנועם שליט שכר עו"ד שהכין בג"ץ נגד המדינה על העברת הכסף, הבג"ץ מעולם לא הוגש, השערתנו שכנראה מישהו בעל תפקיד נתן לנועם הרצאה מלומדת ואולי קצת איומים שירד מזה כי לא כדאי לו. לדעתי, התקשורת היום שכבר מדברת נגד עסקה דומה בעתיד, עדיין לא מדגישה מספיק את כמות ואיכות הסחורות שעוברת לעזה, אין מישהו שיפרט מי מרוויח מהסחר עם חמאס, מי מזרים דלק לעזה וגוזר קופון או מי החקלאים שמכניסים סחורה שיכולה להוריד את המחיר בשוק הישראלי אבל הולכת לעזה ונמכרת שם בזול כדי להחזיק את המחירים בארץ גבוהים. ובעיקר המזומנים. שאיתם אפשר היה לעשות פלאים, מלחץ מקומי זמני על חמאס ועד מיטוטו לגמרי.
בינתיים אנו סופרים שש לוויות (שלושת הנערים, ברוך מזרחי, דני גונן ומלאכי רוזנפלד הי"ד), ואנחנו יכולים רק לומר - אמרנו לכם! חייבים לעצור את הטירוף הזה. אסור שזה ימשך.
יוסי צור, אבא של אסף הי"ד שנהרג והוא כמעט בן 17 בפיגוע אוטובוס קו 37 ברחוב מוריה בחיפה ב-א אדר ב' תשס"ג, החמישי למרץ 2003.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.