פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עשור להתנתקות החילונית

      אני וחילונים אחרים שעמדנו מן הצד וצפינו כואבים בחרפה מבלי לעשות כלום, אשמים במידת מה בעוול הזה. הפקרנו את המאבק הצודק ואחת הסיבות לכך היא שלא חשבנו שזו זכותנו. הורגלנו והרגלנו את עצמנו לאורך השנים לא לדבר בשפה "יהודית", להתנתק ממנה

      תכנית ההתנתקות (GettyImages)
      (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      יום-יום בדרכי לגן הכובשים הממוקם בסמוך לשוק הכרמל ולבית הקפה השכונתי, אני נתקלת באנדרטה הניצבת בגן עליה חקקו בשנות ה-50 בגאווה ובגאון: "זכר למגיני תל-אביב ולכובשי יפו". האנדרטה מנציחה את עוז רוחם של לוחמי ההגנה והאצ"ל אשר במלחמת השחרור נפלו והגנו על תל-אביב מתקיפות הערבים וכבשו את הכפרים הערביים מסביב ליפו, וכך למעשה הביאו לכיבוש העיר כולה.

      מאז עברו להם כמה שנים. לצערי, מסופקני אם בימינו מישהו היה מציב אנדרטה כזו. המוסר המעוות לצד ההלקאה העצמית שהתפתחו לממדי ענק בשנים האחרונות היו מכשילים הקמת אנדרטה כזו לזכר הלוחמים.

      בכל דיון על ישראל והסכסוך, מנסים המתנגדים למדיניות ישראל להשתמש בקלף "הכיבוש" כאמתלה לחוסר המוסריות והצדק של ישראל. חייזר שינחת מחר ב-JFK עלול לחשוב שכל מדינות העולם קמו על בסיס קווים משורטטים עם סרגל שנקבעו תוך לגימת קפה. כאילו אין אף מדינה בעולם שקבעה את גבולותיה ותוך כדי פגעה בגבולותיה של מדינה אחרת. האירוניה אצלנו היא אפילו כפולה. לא רק שלא כבשנו את השטחים של מדינת ישראל, הרי ששיחררנו אותם. יהודה ושומרון לדוגמא לא ניתנים לכיבוש יהודי משום שהם במקור יהודים ועם זאת, יש בינינו כאלו הרואים בהם מקור כל הרוע העולמי.

      כך גם עם גוש קטיף. משום מה, חבל הארץ הזה נהפך למוקצה בשיח הישראלי ותושביו למוקצים גם כן. כשהוכרזה מלחמה מבית על ידי ממשלת שרון, את המלחמה על גוש קטיף נלחמו מעטים מאוד, רובם ככולם מהציבור הדתי-לאומי. אבי, חילוני למהדרין במקור ממושב נהלל, הצטרף למאבקם עם כמה מחבריו מעמק יזרעאל, אבל במקרה הזה המושג "בטל בשישים" מעולם לא התאים יותר. אני וחילונים אחרים שעמדנו מן הצד וצפינו כואבים בחרפה מבלי לעשות כלום, אשמים במידת מה בעוול הזה. הפקרנו את המאבק הכה צודק ואחת הסיבות לכך היא שלא חשבנו שזו זכותנו. הורגלנו והרגלנו את עצמנו לאורך השנים לא לדבר בשפה "יהודית". להתנתק ממנה.

      הביטוי ארץ אבותינו נתפס כלא מתאים עבורנו, שגדלנו בבתים חילוניים וחובבים את ספורט הישיבה בבתי-הקפה על ציר רוטשילד-כיכר הבימה. אבל בהחלט הולם את לובשות החצאית וחובשי הכיפה. כשזה יוצא מהפה שלהם זה קל יותר לעיכול. את הטענות אגב, אנחנו יכולים להפנות רק כלפי עצמנו – החילונים ששתקו, אך האמינו ומאמינים גם היום שזכותנו על ארץ ישראל היא היסטורית, חוקית ודתית. זוהי ארץ אבותינו וזה מה שמקנה לנו בין השאר כל זכות עליה.

      מתי הותר לכובשי יפו להתנחל ולהקים בתי קפה מלאי ארומה ושיק על הריסות העיר הכבושה ולמה אנו מונעים ומנענו זאת ממשחררי יהודה ושומרון וממגיני גוש קטיף? מדוע הפקרנו אותם במאבק על שמירת אדמות הארץ?

      חלקים בציבור הדתי-לאומי, מאשימים ומלקים עצמם עד היום על שלא עמדו במשימה של הגנה על הבית ואני לא יכולה לחוש עצב על כך שזוהי תחושתם. מקומי הוא גם מתחת למטריית האשמה. עמדנו מנגד כשהפנו להם כתף קרה. שביום כל-כך קשה עבורם ועבור מדינת ישראל לא הצטרפנו לזעקה שיצאה מפיהם. לכאוב את הפינוי ולהתנגד לו זה לא מספיק. היינו צריכים להצטרף למחאה.

      תכנית ההתנתקות (GettyImages)
      זוהי ארץ אבותינו וזה מה שמקנה לנו בין השאר כל זכות עליה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      עוול גוש קטיף לא יכול לחזור על עצמו. המלחמה על מה ששייך לנו לא יכולה להיות בידיהם של אנשים צודקים אך מעטים ולכן צריכה להתפתח פה תרבות חדשה שהציבור החילוני חייב לקחת בה חלק – ללכת למקומות בהם לא יצפו מאיתנו להיות. לדבר את שפת המסורת היהודית לצד שפת החילונות הכה מוכרת לנו. לקרב את תל-אביב ליהודה ושומרון ולבקעה. לספר את סיפורם של עקורי גוש קטיף. וללכת. לקחת את עצמנו ולטייל במקומות האלו, להכיר את התושבים. תכננתם צימר טבעוני בצפון? החליפו. הגיע הזמן לצימר טבעוני בשומרון.

      אני לא מתכוונת לעזוב את תל-אביב בקרוב. העיר הזאת עושה לי טוב לעור הפנים ולתחושה בפנים ואת האנדרטה לזכר לוחמי האצ"ל וההגנה אני אמשיך לראות יומיום כתזכורת לצדקת הדרך ולשינוי שאנו צריכים לעשות. אם אנו תופסים כמובמן מאליו את גן הכובשים, למה לא את נווה דקלים?


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.