פירוק השותפות עם לבני ופיצול הסיעה: מחיר הצטרפות הרצוג לממשלה

נתחיל מהסוף: גם אחרי כל המגעים, הגישושים, חילופי הקריצות וההכחשות המגומגמות מאוד של יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, סיכויי הכניסה של המחנה הציוני לממשלת נתניהו עדיין נמוכים לפי שעה. זה לא שאין רצון בשני הצדדים למהלך, להיפך. נתניהו הבהיר השבוע פומבית ובצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהוא רוצה בכניסת המחנה הציוני לממשלה. הרצוג עצמו יכול להמשיך ולהכחיש כלפי חוץ, אבל ברור לחלוטין שהנושא נמצא על שולחנו.

השאלה היא שאלת המחיר, ועל כך, שני הצדדים לא מצליחים להסכים מזה חודשים. הרצוג היה רוצה להיות ראש ממשלה ברוטציה, כאשר מפלגתו תקבל כמה תיקים בכירים, וכל זאת בתנאי שבנט ומפלגתו אינם בקואליציה. עבור נתניהו מדובר בתנאי פתיחה בלתי אפשריים. הוא מעוניין שבכל מצב יהיו לו 61 חברים בקואליציה לפני הצירוף של הרצוג. אחרת, יהיו בידיו של יו"ר המחנה הציוני המפתחות לפירוק הממשלה. בנוסף, מהלך כזה יפגע מאוד בבסיס התומכים, ה"בייס" של נתניהו, ועלול להתנקם בו בבחירות לאחר מכן ולהביא להתחזקות הבית היהודי. כל עוד אין שינוי במשוואה הזו, הדיבורים על ממשלת האחדות ימשיכו ללוות אותנו אבל ספק אם יתממשו בשטח.

נוסף על כל אלה, להרצוג יש גם שורה של מכשולים מבית. מילא הקרבות בוועידת המפלגה, נניח שאותם הוא יצלח בקלות יחסית. במפלגת העבודה יש לא מעט חברים כמו מיקי רוזנטל, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, יוסי יונה ואחרים, שלא צפויים להתיישר עם הסיעה במקרה שכזה, ויגרמו לכך שיהיו לו פחות אצבעות במליאה ממה שהוא יבטיח לנתניהו.

אבל המכשול הגדול באמת הוא התנגדותה המוצהרת של לבני. בהינתן שהשניים סיכמו שהם יקבלו כל החלטה במשותף, בחירה של הרצוג להצטרף לממשלה עלולה לפרק את השותפות בין השניים. המחיר המצטבר של פתיחת כל כך הרבה חזיתות פנים מפלגתיות - וזה עוד לפני שדיברנו על חלוקת השלל בין הח"כים שיסכימו למהלך - והמחיר הפוליטי שישלם בדעת הקהל, יגרמו לו לחשוב היטב לפני צעד שכזה. בקואליציה יש מי שמעריכים שהסיכויים יגדלו אחרי שיעבור תקציב הממשלה. אולי כאשר הממשלה תבטיח לעצמה עוד שנה של פעילות, המחיר של הרצוג, וגם של ליברמן, ירד.

אחד הסימפטומים של ההתכתשות הפנים מפלגתית במחנה הציוני הוא שובו של אהוד ברק למרקע. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהופעותיו בעת האחרונה אינן מקריות, אבל מפה ועד חזרה לפוליטיקה עדיין יש דרך ארוכה. ברק, כך מנתחים מי שמכירים אותו היטב, למעשה מבקש לאותת למערכת שהוא נמצא על המדף. שהוא אופציה. הוא מפציע אחת לכמה שבועות, בתדירות מבוקרת, כדי להזכיר שהוא בעל משקל בזירה המדינית והביטחונית. עם זאת, מקורבים אליו מעריכים כי הוא לא ישוב לפני שיידע מתי הבחירות הכלליות, בטח שלא עכשיו. וגם אם יחליט לשוב, כלל לא בטוח שזה יהיה למפלגת העבודה.

בינתיים, ועידת המפלגה השסועה שעסוקה באופן תמידי בזהות היו"ר הבא שלה, תתכנס ביום ראשון הקרוב בתל אביב. שם, צפוי הרצוג לשאת נאום חריף נגד נתניהו. גורמים בעבודה אומרים כי בוועידה גם יוחלט שבתוך שלושה חודשים יוכרע מה הוא תאריך הפריימריז. שעון החול לקראת עוד התנגשות במפלגה, יתהפך רשמית.

למרות כל ההסתייגויות, אם יש דבר אחד שיכול להביא את נתניהו והרצוג לשלב זרועות בקרוב, הרי שמדובר בפרישה של שני חברי תקומה, שר החקלאות אורי אריאל וחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', מסיעת הבית היהודי ומהקואליציה. הסיכויים לכך נמוכים מאוד, אבל אין לזלזל בכלל במשבר שמתהווה בגזרה הזו. השניים, ששייכים לסיעה עצמאית שאינה כפופה ישירות לבנט, החליטו שקצה נפשם בהקפאת הבניה מעבר לקו הירוק. בממשלה אמנם יש מי שטוענים כי השניים מגזימים, וכי ישנה בנייה בשטח והבעיה היא אך ורק עם קידום של תכניות חדשות, אבל את חברי תקומה זה רחוק מאוד מלשכנע.

בסביבת אריאל מספרים כי אפילו מכרזים אשר קיבלו אישור בעבר, וכעת מנסים להוציא אותם מחדש בשל בעיות טכניות כאלה ואחרות, נתקעים בצנרת. "יש הקפאה והיא לא מוכחשת", הם אומרים, "זו ממשלה לאומית, והיא לא מצליחה לגבש שום אמירה מדינית בצד הימני. לא בניה, לא תכנון. הקפאה מוחלטת. אי אפשר להמשיך ככה". בנוסף, בתקומה מאוד לא אהבו את התגובה של הממשלה לגל הפיגועים בתקופה האחרונה.

בשבוע הבא יתכנס מרכז המפלגה ויקבל החלטות. אז נכון, עוד מוקדם מדי לדבר על פרישה מהקואליציה. עם זאת, בליכוד יש מי שמתייחסים בשיא הרצינות לתרחיש ביניים. למשל, לכך שהשניים "יהיו חולים בכל ההצבעות בימי שני, או גרוע מכך, בימי רביעי שבהם עולה חקיקה פרטית של האופוזיציה", ובשל מחלות מסתוריות שכאלה קואליציית ה-61 תפסיד בהצבעות באופן תדיר. גורם בכיר מאוד במפלגת השלטון אמר אתמול כי "אם יש סיפור פוליטי אחד שצריך לעקוב אחריו ולשים אליו לב בתקופה הקרובה, זה הסיפור הזה".

ואם כבר מכשולים, גם גיבוש התקציב רחוק מלהיראות כמו פיקניק. גם פגישה מרתונית שנערכה אתמול בין נתניהו וראשי האוצר לא הובילה להתקדמות, והצגת התקציב בממשלה ביום ראשון שוב עומדת בספק גדול. גורם באוצר אמר כי המגעים שיאפשרו לכל סיעות הקואליציה להסכים על מסגרת תקציבית יימשכו בסוף השבוע, "אבל לא הייתי מהמר שזה יגיע ביום ראשון לממשלה", אמר.

הזמן חולף, והצדדים מתחילים לשקול את החלופות. החלופה שזוכה לפופולריות הגדולה ביותר, כמה מפתיע, היא הגדלת הגירעון ל-3.3% מהתוצר במקום 2.9%. המשמעות של עמידה ביעד הגרעון המקורי היא קיצוץ של כארבעה מיליארד שקל בתקציבים שעליהם הוחלט בהסכמים הקואליציוניים, דבר שיביא לעימות בלתי נמנע בין הסיעות.

הגדלת הגירעון היא הפתרון הקל: הצדדים יחליטו שלא להחליט, יגדילו את האוברדראפט הממשלתי וכך כולם יישארו מרוצים. באוצר העריכו כי נתניהו יבקש גם תוספת תקציבית משמעותית בהמשך עבור מערכת הביטחון, ובינתיים הפנו אצבע מאשימה כלפי בנט. לדברי גורמים המעורבים בגיבוש התקציב, "הוא חומק מתחת לרדאר בכל הסיפור הזה ומשאיר את החרדים לספוג את כל הביקורת שלא בצדק. הם מושכים אש בזמן שהם נאבקים על דברים כמו קצבאות ילדים וטיפולי שיניים שיחולו על כל ילד בישראל, בזמן שבנט לקח את התקציבים הכי סקטוריאליים שיש, להנצחת גוש קטיף וכספים למיגון רכבים ביו"ש ומסרב לקצץ". מלשכת בנט נמסר בתגובה: "ההיפך הוא הנכון. השר בנט מסיים בימים אלה מהלך היסטורי של סייעת שניה לגני הילדים בישראל, ומהפיכה בלימודי מתמטיקה ומדעים, ומשאיר רכילויות מוזרות למי שיש לו זמן פנוי לכך".

לפניות לכתב עמרי נחמיאס: omri_n@walla.net.il