אבי ואני הולכים לקבל בקרוב בדואר את אות המלחמה החדש שהוצא בעקבות מבצע "צוק איתן" בעזה בשנה שעברה. אבי (בן 76), שועל ותיק למוד קרבות, יקבל בכך את האות החמישי במסגרת הצבאית בה הוא לוקח חלק כבר עשרות שנים, גם בשבילי "הצעיר", זו כבר לא תהיה הפעם הראשונה והאות הזה יצטרף למקבילו ממלחמת לבנון השנייה.
אבי הוא אחד מהמילואימניקים הפעילים הבודדים שעונדים על חזיהם את כל אותות המלחמה מאז מבצע קדש, כמעט 60 שנה של מלחמות ומבצעים, אותות ומופתים. ואני, הצעיר, מביט בהשתאות ותוהה איפה ישנם עוד אנשים כמוהו, ומהם בעצם הקריטריונים לקבלת אות המלחמה? כשפעם מלחמה הייתה אקט ברור, מלחמת העצמאות, שחרור ירושלים, קרבות אלמותיים כמו אלה בעמק הבכא או בחוה הסינית, כולם סמלים לרגעים בהם התעצבה ונעצבה אומה אך גם לתקומתה ולחוסנה, מלחמה של צבא אחד במשנהו או בכמה בו זמנית, באוויר, בים או ביבשה, בטנקים, במטוסים או בקרבות חיילים פנים מול פנים, מה שפעם היה מאוד ברור, היום לוט בערפל.
כמעט בכל סבב שכזה קמה ההשוואה בין דור ה"ותיקים" לביננו. דורות הנלחמים בעוז, המוקפצים בצו 8, כאלה המגיעים מבית אל ואריאל, תל אביב, נחל עוז או דליית אל כרמל. בשיחות רבות עם אבי והשוואה הבלתי נמנעת אחרי עוד סבב עקוב מדם שכזה, עולה שאין הבדל ברוח הלוחמים בין הצוות שאבי פיקד עליו במבצע קדש לבין הצוות שאיתו לחמתי בקיץ האחרון.
אכן, הציוד שלנו השתפר פלאים, אין לנו מסטינג וגם רכב הזלדה הוא בעיקר אגדה מהעבר. אבא שלי וחבריו לא העלו לפייסבוק "סלפי" משעשע באימון לפני פעילות ולמרות זאת, אחוות הלוחמים והאמונה בצדקת הדרך הן זהות ביננו לבינם, גם במרחק של עשרות שנים
בשנים האחרונות אנו עדים בעיקר למבצעים, למעט "מלחמת לבנון השנייה" שגם הגדרתה שלה השתנתה תוך כדי תנועה, ובמה שונה מבצע "צוק איתן" מקודמיו בעזה בשנים האחרונות? מדוע חייל שהשתתף במבצע קודם ברצועה לא ראוי לאות? האם זו החלטה שרירותית בלבד של גנרלים סביב שולחן המטכ"ל שכיום עונדים את אות מלחמת שלום הגליל?
בתקופה של תהפוכות במזרח התיכון המשתנה לנגד עיננו, ככל הנראה שלא נחזה במלחמה קונבנציונאלית בשטח הסמוך לנו, המלחמה משנה את פניה במאה ה-21, המבצעים האחרונים, גם אם בשמות מכובסים קמעה, הן מלחמות ועלינו כעם שיש לו צבא, כצבא הבא מן העם, להחליט אחת ולתמיד, מהם הסטנדרטים לפיהם אנו קובעים את קבלת האותות ומה שעומד מאחוריהם, בין אם מדובר ביוקרה וכבוד אבל בעיקר כאשר מדובר בפיצויים ויכולת שיקום מהירה והסרת חסמים בירוקרטיים גם לנפגעים בכלכלתם ובמשלח ידם.
יש לי משאלת לב אחת, שאבי, אני וגם נכדיו של אבי שחלקם כבר משרתים היום ביחידות מובחרות בצה"ל, לא יצטרכו להתחבט בשאלות האלה, מלחמות או מבצעים, אני מוכן לוותר על אותות הכבוד מראש. "עשה עמי אות לטובה, ויראו שנאי ויבשו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני" (תהילים פו יז)
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.