הדי מסיבות העיתונאים ושלל המילים הריקות, נפנופי הידיים, והחיוכים הדיפלומטיים המאולצים, כשברקע תפאורה מכובדת ונוצצת אינם יכולים ברגעים אלה לערפל את הזיכרון ההיסטורי הארוך והכאוב של עמנו.
הרגע הזה מזכיר את הרגעים האפלים בהיסטוריה הלא רחוקה, בהם מעצמות ועמים נאורים, נתנו ידם, לרודנות ולמחרחרי מלחמה, ויצרו אשליה שהביאו שלום לעולם - כאשר הם טומנים ראשם בחול וסוללים את הדרך למלחמה שתבוא. עמים שהייתה להם היכולת אולם מתוך חולשה ומתוך אי רצון להתעמת בטווח הקצר, הם משכנו את בטחון העולם והעתיד. כך- במקום ההתעקשות והנכונות להפעיל כח מול הרשע הם מפריחים שלל של מילים יפות ומעורפלות.
האם זה מקרה שההתנהלות הערמומית של שליטי איראן מזכירה את שנות עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה? גם שם היו סימנים מעידים רבים למגמותיו, והם הלכו והתרבו לאורך השנים הראשונות, מאירוע לאירוע. לא היה צריך מודיעין מתוחכם כדי להעריך את מגמותיו וכוונותיו.
גם אז בעלות הברית נענו לדרישתו של היטלר והטראומה של מלחמת העולם הראשונה, על מיליוני הרוגי, עדיין הדהדה והרתיעה אותן מלהיכנס למלחמה נוספת. הטראומה ההיא גרמה להיווצרות הלכי רוח פציפיסטיים במדינות אירופה, שקראו למנוע את המלחמה בכל מחיר. מנהיגי בעלות הברית דבקו ב'מדיניות הפיוס' והשאיפה לשלום ובגדו באינטרס של העם הצ'כי. מנהיגיה עלו על הבמה והתהדרו בתוצאות ועידת מינכן, והבטיחו שאם החוזה יופר הם יפעלו. צ'מברלין נופף בהסכם והתפייט שהצליח להשיג "הסכם שלום". באופן פרדוקסלי גם כשכבר החלה המלחמה ולמרות מה שהתרחש בעולם, בחר נשיא ארה"ב רוזוולט להדגיש באותה עת דווקא את הזכות של כל עם להגדרה עצמית.
אולם כצפוי למרות הפרת הסכם מינכן וההערכה שהיטלר יכבוש גם את פולין, הם לא הכריזו עליו מלחמה. האם לא היה ברור לאותן מדינות שאם אכן אם הוא יגיע לאן שהתכוון הן יילחמו נגדו? אם כן מדוע לא עשו זאת מלכתחילה?
הסינדרום של ההכחשה, שהכרנו באותם שנים חוזרת. למרות הסכנה שהולכת ומתקרבת, שמחייבת לנקוט כנגדה באמצעים מרחיקי לכת ולשלם עליה מחיר - האנושות בוחרת לגייס את כליה התבוניים כדי להתעלם או לפרש אותה בצורה אלטרנטיבית, מרוככת ולא מאיימת. לספר לעצמה 'סיפור אלטרנטיבי', ובלבד שלא תתבקש לנקוט באמצעים מרחיקי לכת.
גישה זו מסכנת בלא מש?ים את העתיד על חשבון הנטייה שלא לשאת בעול בהווה. כבר היינו בסרט הזה. 'בסוף', התשלום הוא גדול וכבד הרבה יותר, ואז האנושות מצטדקת ומבקשת להרגיע את מצפונה בכך שלא היה ניתן לצפות זאת מראש, והכל רק 'חוכמה שלאחר מעשה'.
האנושות לא למדה את הלקח, אולם אנחנו היינו אלה ששילמו את המחיר. לא שכחנו ולא נשכח. אשרנו שזכינו שאיננו חסרי אונים אל מול המצב שנוצר, אשרינו שזכינו לתקומת עם ישראל במדינתו ולהנהגה שמסתכלת לרוע ולשקר בעיניים. הנהגה שלא ממצמצת ולא מנסה ליפות את המציאות. לצערנו,שוב הוכח, כי בהקשרים רבים אין לנו אלא לסמוך על עצמנו ועל אבינו שבשמים.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.