זונות שמחות יש רק בהוליווד

השנה צוינו 25 שנים ליציאה לאקרנים של הסרט "אישה יפה", סיפור סינדרלה מודרני: ג'וליה רוברטס, היא אישה בזנות, והנסיך שלה, ריצ'רד גיר, הוא מי אם לא - לקוח. הסרט מצייר סיפור אופטימי על אישה בזנות שנגאלת מהרחוב בזכות הכסף וה"אהבה", והוא הפך במרוצת הנשים לאחד הסרטים הנצפים בכל הזמנים, אבל המציאות שהוא מציג רחוקה מאוד מהמציאות של נשים בזנות.

הסרט לא מגלה לנו הרבה על חייה של ג'וליה רוברטס בעולם הזנות, אבל יש דבר אחד שלא מוזכר בו בכלל: לא מסופר בו על האלימות היומיומית שעוברות נשים בזנות מצד הלקוחות. הלקוח שמגלם ריצ'רד גיר מפנק אותה, קונה לה בגדים, לוקח אותה לארוחות עסקיות ומציג אותה בציבור כבת זוגו. הוא מכבד את הגבולות המיניים שלה ולא כופה את עצמו עליה. כל אישה בזנות תספר לכם שאין לקוחות כאלו ושדימוי כזה של לקוח חוטא למציאות שהיא אכזרית ונצלנית.

מחקרים מראים כי 82% מן הנשים סובלות מאלימות פיזית בתוך הזנות, וכי נשים ונערות בזנות נאנסות פי 200 ויותר מנשים באוכלוסייה הכללית - גם על ידי סרסורים וגם על ידי לקוחות. תוחלת החיים של נשים בזנות עומדת על כ-50 שנים בלבד. לא במקרה, הסטטיסטיקה מראה שכמעט תמיד מדובר במסלול שמתחיל בהתעללות מינית בילדות וממשיך בכניסה הדרגתית למעגל הזנות כבר במהלך גיל ההתבגרות.

האלימות שנשים בזנות נחשפות אליה מצד לקוחות אינה רק פיזית או מינית: לקוחות הזנות מרשים לעצמם להשפיל, לקלל ולממש את כל הפנטזיות שלהם על נשים בזנות, בין אם הן מעוניינות בזה או לא. מאחר והלקוח משלם לאישה, הוא זכאי לעשות בה כרצונו. כשלקוח משלם יותר, כך יש לאישה פחות ופחות זכות להציב גבולות ולהגן על עצמה ממין אלים או לא מוגן, שכן כידוע – הלקוח תמיד צודק. נשים בזנות גם נרצחות הרבה יותר מאשר חלקן באוכלוסייה הכללית – רק בתחילת החודש הוגש כתב אישור נגד אנדריי קיסטנוב, לקוח שרצח אישה בזנות בביתה, לא מקרה נדיר.


בסרט מתחילה ג'וליה רוברטס מזנות רחוב וממשיכה ל"זנות צמרת", כזו שבה היא מבלה שבוע שלם עם הלקוח, שעבורו היא מתוגמלת היטב . גם זה כמובן מיתוס – אין נשים שקונות לעצמן בעזרת הזנות חיי פאר ומותרות. נשים נדרשות למסור 50% משכרן לסרסור או לבית הבושת. כך למשל, שכירות של חדר הפונה לרחוב באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב עשוי להגיע ל-400 ש"ח ללילה – 12,000 ש"ח בחודש! – יותר משכירות של דירת פאר במגדלי Y או של חנות בשינקין.

אך לנשים באזור התחנה המרכזית הישנה אין ברירה – החדר הזה שאליו מגיעים הלקוחות הוא "הבית" היחיד שלהן ובעל הנכס הוא הסרסור. אחרי תשלום ה"שכירות" או "דמי ההשתתפות" לסרסור ילך חלק גדול מהכסף לסמים או לאלכוהול שרק בעזרתם נשים מצליחות להשכיח מעצמן את חווית הזנות ולשרוד 10-15 "לקוחות" בלילה. במקרים רבים נשים בזנות ינסו לפצות את עצמן על הסבל בקניות מופרזות ויפזרו במהירות את "הכסף המלוכלך" שהרוויחו, כדי לא להחזיק בו, תזכורת לדרך שבה הרוויחו אותו. מכאן קצרה הדרך לחובות כבדים ולתיקים בהוצאה לפועל. מרבית הנשים בזנות אינן מצליחות לחסוך או לקיים את עצמן, לא משנה כמה הן מרוויחות בזנות.

המציאות של נשים בזנות קשה פי אלף מונים מהסיפור היפה שמתואר ב"אישה יפה", ובדרך כלל אין לקוח שיגיע להציל את האישה מהזנות. הדרך שלהן לצאת מהזנות, במידה והן מצליחות לעשות זאת, היא ארוכה ומפרכת. כדי לעזור לנשים לצאת מהזנות על ידי הקטנת הביקוש לזנות, הפנו מדינות בעולם את הזרקור ללקוחות הזנות והחליטו לאסור על צריכתה- ביניהן אירלנד, שוודיה, מדינות בארה"ב, נורוובגיה ומדינות נוספות. מי שעובר על איסור צריכת הזנות עומד בפני קנס ובפני קורסים ב"בתי ספר ללקוחות" (Johns Schools) שבו מספרות נשים שהיו בזנות על המציאות הקשה שלהן, כדי למנוע מהלקוחות לחזור ולצרוך זנות.

בישראל חוק זה מקודם על ידי קואליציית ארגונים הנלחמים למען נשים בזנות, והוא הוגש בכנסות הקודמות וכלל סעיפים של הכנסת סל סיוע ייעודי לנשים שמעוניינות לצאת מהזנות ולהקמת יחידה בין-משרדית שתסייע לנשים לשבור את המעגל ולצאת מהזנות. אני קוראת לכל המפלגות לאמץ מודל זה ולתמוך בחוק בכנסת הנוכחית, כדי לעצור את הסבל של נשים בזנות וכדי להעביר מסר חד וברור: גופן של נשים אינו עומד למכירה.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.