כשמדובר בגרעין האיראני, ראש הממשלה נתניהו מתכוון ומאמין בכל ליבו לכל מילה היוצאת מפיו. השורשים החלו עוד בבית אביו, פרופסור בן-ציון נתניהו עליו השלום. ההיסטוריון המנוח הטמיע בבנו את תחושת הסכנה הנשקפת לעם היהודי, ואת המאורעות ההיסטוריים שנצרבו בתודעה הקולקטיבית ועיצבו במידה רבה את דמותו של העם היהודי בעת החדשה. הרבה לפני שנבחר לראשות הממשלה, ניהל נתניהו הבן שיחות ארוכות עם אביו בנושא. ואין ספק כי השואה הייתה האירוע המכונן, המעצב והמשפיע ביותר על ראש ממשלת ישראל.
נתניהו משוכנע בכל מאודו כי שלטון האייתולות באיראן הוא המקבילה המודרנית לגרמניה הנאצית, וכי נשק גרעיני בידי טהראן הוא איום קיומי ישיר על מדינת ישראל. האיראנים, מצדם, עשו הכול כדי להוכיח שלתחושותיו של נתניהו יש על מה לסמוך, כשלא טרחו להסתיר את כוונתם להשמיד את ישראל.
נתניהו יודע שהאיראנים לא הפכו למתונים יותר, אלא למתוחכמים יותר. המפלצת האיראנית מתחפשת לסבתא טובה, דוברת אנגלית רהוטה, בדמותו של ג'וואד זריף ואנשיו המעונבים. גרמניה הנאצית הייתה רוויה באינטלקטואלים משכילים, סופרים, רופאים, מדענים, מוזיקאים ואנשי רוח. בין 12 בכירי המפלגה הנאצית, שבעה היו בעלי תואר דוקטור. ההיסטוריה מלמדת שאין קשר בין תרבות והשכלה לחייתיות נוראה, להיפך - לעתים הן שלובות זרוע ובלתי ניתנות להפרדה.
קמרון וצ'רצ'יל רחוקים כבושהר ומנצ'סטר
אין זה מקרי שבכל יום לציון השואה שב נתניהו ומדמה את הצורר הנאצי לשלטון האייתולות. נתניהו מזהה ורואה נכון, נואם וזועק מעל כל בימה. והמעצמות? הן מנמנמות, מגמגמות, גוררות רגליים וכושלות. בהעדר מקל בדמות האופציה הצבאית, נותר בידי המעצמות רק הגזר שאותו זוללים האיראנים כמו ארנב מורעב.
בריטניה 2015 רחוקה מצ'רצ'יל כרחוק בושהר ממנצ'סטר, וקמרון עסוק בשיפור תנאי חברותה של ארצו באיחוד האירופי; הסינים לוגמים תה, מפהקים ונזהרים לא להרגיז את הדוב הרוסי; הגרמנים עניינים ומאופקים; הרוסים נוהגים כבני ברית של איראן, ורק הצרפתים מגלים לוחמנות ונחישות שכה חסרה להם באותם ימים חשוכים.
והאמריקאים? ובכן, זו השאלה הגדולה. במרכז התמונה נמצאים ארה"ב ונשיאה, וברקע היחסים הטעונים בין שני המנהיגים, אובמה ונתניהו. בשנים האחרונות הפך הבית ברחוב בלפור למעוז רפובליקני בעיני הבית הלבן. בקיץ 2010 הייתה "הדריכה" - נתניהו וברק דרכו את המערכות לקראת פעולה צבאית. ההערכה הרווחת הייתה שלא מדובר בהצגה, שכן מיליארדים הושקעו בדריכות שהצטיירה. אשכנזי, דיסקין ודגן נזעקו, משל נתניהו וברק היו לשני נערים פוחזים, הזקוקים להשגחת שלושת המבוגרים.
לא היה ברור אז אם מדובר בהצגה בסגנון "תתפסו אותי", שנועדה לגרום להחרפת הסנקציות או בכוונת אמת. בכיר ביותר סיפר לי השבוע: "כשהייתי ילד קטן, הייתי עולה על המקפצה הגבוהה על שפת הבריכה, מתקדם עד הקצה, מביט למטה ואז חוזר לנקודת המוצא. להגיד שרציתי לבלף? ממש לא, באמת התכוונתי לקפוץ...".
המכשולים לפני המקפצה רבים ומסוכנים: כיצד תגיב איראן? כיצד תגיב ארה"ב? איך יגיב העולם? ואיך בכלל פוגעים במספר גדול של מתקנים, הפזורים בשטחים נרחבים וממוגנים? במקביל, נדרכו גם היחסים בין שני המנהיגים. יש אומרים שהרקע בכלל הוא פלסטיני (היעדר מו"מ) וקשור גם לבנייה בהתנחלויות. חוסר הכימיה בין השניים לא תרם ליחסים. בעניין זה, ספרו של אהוד ברק שהועבר לאישור הצנזורה, עשוי להאיר פינות אפלות ולגלות עובדות חדשות.
במהלך 2011 המשיכו היחסים לגלוש. בירושלים היו שלחשו לנתניהו שלקראת שנת בחירות בארה"ב, יהיה הנשיא בידינו כחומר ביד היוצר, שכן לא יעז להתעסק עם הקול היהודי הנחוץ לבחירתו ועתידו.
ההבדל הבודד אך מהותי בין נתניהו לצ'רצ'יל
גורמי ביטחון מעריכים שב-2012 התהפך הפור, ואיראן נכנסה לתחום החסינות, בעיקר בנוגע למתקן בפורדו, השוכן בעובי ההר. במקביל, הקונספציה קרסה ואובמה נבחר לקדנציה שנייה. מאז יודעים היחסים מורדות ומורדות. מי "עבד" על מי בנושא האיראני? שר ההגנה ליאון פנטה האמין למטכ"ליסטים נתניהו וברק שבכוונתם לתקוף והפציר בהם לא לפעול. "היהודים מסוגלים לעשות מעשה וארה"ב אף ערכה הכנות...", אמר אז פנטה.
בקיץ 2014 נשלח לישראל היועץ לביטחון לאומי, טום דונילון, המטרה הייתה לבחון את כוונותיה האמיתיות של ישראל. הוא הדגיש את מחויבותה הבלתי מעורערת של ארה"ב לביטחונה של ישראל. בתמורה, ביקש התחייבות שישראל לא תתקוף עד לאחר הבחירות בארה"ב, בנובמבר 2012.
לעומתו, ד"ר מייקל דוראן, בכיר לשעבר בבית הלבן ובפנטגון, סבר שבעזרת ישראלים ויהודים אמריקאים בעלי השפעה, הקהה אובמה את עוקצה של ההאשמה שהוא עוין את ישראל ובדרך זו הרגיע והרדים את המבקרים.
ההערכות הרווחות הן שהברוגז הנוכחי בין נתניהו לאובמה, הוא רק הכנה לקראת העימות הגדול הצפוי בין השניים בתקשורת ובעיקר בקונגרס, שאליו יובא לאישור ההסכם הצפוי עם איראן.
עשרות שבועות, חודשים רבים, אלפי ימים, רבבות של שעות, לילות כימים, שבתות וחגים מקדיש נתניהו לנושא האיראני, שבחשיבותו קשה להפריז. איראן גרעינית תטיל צל על ישראל החל מחסות למדינות כסוריה ולבנון, ולארגוני טרור כמו החיזבאללה והחמאס שיחושו בטוחים מתחת למטריה האירנית הגרעינית, דרך ההשפעה על הכלכלה וכלה בהשפעה על העלייה.
נתניהו הוא זה שהעלה את הגרעין האירני על סדר היום העולמי. זהו הישג בלתי מבוטל שלא ניתן להמעיט בערכו. יחד עם זאת, סתיו 2015 מתקרב, הרוחות הקרות אז מתגברות, נתניהו כפי שצפה בעצמו יעמוד לבדו.
הוא ודאי יצית אז סיגר ריחני, אולי כדי לקבל השראה מווינסטון צ'רצ'יל שאותו הוא מעריץ ואליו הוא שואף להידמות. אכן, שני מנהיגים המיטיבים לצפות את פני הבאות, לראות ולזהות את המפלצות האמיתיות כשהן נולדות, המזהים בזמן סכנות אורבות ותהליכים חורצי גורלות. שני מנהיגים הנואמים בחסד וסוחפים את השומעים. רק הבדל אחד קטן בין השניים, צ'רצ'יל ידע גם לפעול ולעשות.
יוסי לוי, לשעבר עיתונאי בכיר ב"מעריב", שימש כיועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בשנים 2010-2008, וכן כיועץ האסטרטגי של חברי הכנסת אריה דרעי ואביגדור ליברמן