העימות הגורלי: בתוך הראש של ברכה, פינטו ויצחקי

(ההספד המרגש של ילדיו של תנ"צ אפרים ברכה)

אחד הרגעים המשמעותיים ביותר בפרשה שזכתה לשם "הרב והניצב" התרחש ב-12 בנובמבר 2012 – אז, התנהל העימות הדרמטי בין הרב יאשיהו פינטו לחוקר מספר 1 של המשטרה, אפרים ברכה. בעבר הם היו רב ותלמידו, אך הפעם היו השניים חשוד ומתלונן. את העימות ניהל ראש אגף חקירות, ניצב מני יצחקי. הוא הסביר לשניים איך זה הולך לעבוד: "אני אשאל שאלה, אתה תדבר אל אפרים והוא ידבר אליך", אמר לפינטו, שענה בתגובה שאין לו על מה לדבר עם ברכה. עם זאת, ברגע שהחל יצחקי לשאול, פנה הרב לחברו ותלמידו לשעבר. "אני נתתי שוחד פעם? ביקשתי ממך משהו תמורת משהו?", שאל פינטו, למרות שיצחקי ניסה להתנגד ולהמשיך בשאלתו. "הבאת לי כסף", ענה ברכה.

פינטו המשיך בשאלותיו: "כמה פעמים הבאתי לך כסף, שאלתי אותך אם מותר לך לקבל ואמרתי לך: 'תשאל (רשות) מיואב סגלוביץ' (ראש אגף החקירות במשטרה לשעבר, מפקדו של ברכה)?". ברכה טען שזו אינה אמת, אבל פינטו החל לצעוק שברכה משקר. "אתה שקרן, אתה משקר".

בשלב הזה הטונים בחדר כבר החלו לעלות. "אני נשבע בספר תורה שנתתי לך 60 אלף דולר", אמר פינטו. "שקר!", הגיב ברכה לרב, שלא נשאר חייב ואמר: "שקרן, רמאי נוכל... אני נשבע בקב"ה". בתום העימות התפרץ ברכה ואמר: "על הכסף שנתת לי, אם נתת לי שקל, אני אומר, שקל, כן? אני שם את ראשי תחת גרדום ומוריד אותו... ומתאבד". פינטו לא התרגש וקרא לעבר חברו לשעבר: "לך תעשה את זה". השבוע, נבואת הזעם התממשה.

את תמלולי העימות הסוער, אשר התפרסמו בעיתון הארץ בסוף חודש אפריל האחרון, נתנו לשלושה אנשים המומחים כל אחד בתחומו כדי שינתחו בנפרד את דברי שלושת הצדדים בעימות. סגן ראש היאחב"ל לשעבר, נצ"מ בדימוס אבי דוידוביץ, ינתח את מהלכיו של ברכה בעימות, בעוד הפובליציט והמשפטן החרדי, דב הלברטל, יציג את הכוונות שמאחורי צעדיו של פינטו. את הצד של האדם שניצח על העימות הדרמטי, ניצב יצחקי, ייצג אדם שמכיר מקרוב את כיסא החוקר - עו"ד יאיר רגב, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב''ל לשעבר.

בתפקיד אפרים ברכה: נצ"מ בדימוס אבי דוידוביץ, לשעבר סגן ראש היאחב"ל (היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה בינלאומית) ומומחה לפרופילאות פלילית

לפני שלוש שנים פנה אפרים ברכה לראש אגף החקירות, ניצב יואב סגלוביץ. זה היה שבוע לאחר שרבו הציעו לו שוחד. ברכה חיכה לשובו של סגלוביץ מחו"ל וכשחזר – נכנס אליו וסיפר לו כי רבו הנערץ הציע לו שוחד. בתור ראש יאח"ה, ברכה מבין בדיוק את המשמעות של הבחירה שעשה. הוא יודע שאחרי ש"פתח" על הרב פינטו, עימות הוא כמעט בלתי נמנע. הוא גם יודע כיצד הדברים ישתלשלו מעכשיו. את הרב פינטו הוא מכיר זמן רב. אבל הוא כבר לא חסיד של הרב, תלמיד שלו או חבר קרוב. הוא הפך לעד, למתלונן.

סגלוביץ מבקש להפעיל את ברכה ואשתו. מתן מאה אלף פרנקים שוויצריים מאשתו של פינטו לאשתו של ברכה תועד והוקלט. פינטו עדיין לא ידע דבר עד למפגש בחדר החקירות.
העימות ביניהם מתחיל בטונים גבוהים. "אתה שקרן, אני נשבע בספר התורה שנתתי לך 60 אלף דולר", צעק פינטו, שלאחר שהבין שהוקלט ותועד, טען כי מקרה זה היה רק אחד מני רבים בבחינת אם אני נופל – ברכה ייפול עמי. "שקר!" צעק ברכה בחזרה. "שקרן, רמאי נוכל... אני נשבע בקב"ה", גידף הרב.

עד לאירוע השוחד, מערכת היחסים ביניהם הייתה של סניור וג'וניור, של רב וחסיד, תלמיד ומורה. נכון, ברכה היה אדם מבוגר, קצין בכיר, אבל היחסים הם לא יחסים שוויוניים בסטטוס ובדינמיקה הפנימית שבהם. מתבקש שיהיו צעקות ופרץ רגשות אמוציונאלי.

זה רגע קשה – הרב בטוח שאפרים בגד בו, אפרים בעצם מבין שהרב הנערץ שלו ניסה להכשיל אותו, הכניס אותו לשדה מוקשים ועכשיו הוא ידאג שהמוקשים יתפוצצו עליו. שניהם פגועים אחד מהשני. בשלב הזה ברכה הפך ממתלונן לקרבן. במסגרת האמוציות הביטויים הם כבר לא רציונאליים. באותו רגע לא ישב שם תת ניצב, ישב שם קורבן שמי שקירבן אותו זה מי שהיה מעליו, מי שבו האמין ושיתף אותו.

חזרה לעימות. "נחמן כהן, אתה לא ביקשת ממנו 400 אלף דולר?", העלה פינטו את שמו של העבריין שברכה הכניס לכלא ועד היום שמו הילך עליו אימים. הוא ידע למה הוא מעלה את השם הזה, ברכה ככל הנראה שיתף אותו כי ישנה הקלטה עם הטענה הזו אצל עורך הדין ציון אמיר. "תתבייש... תתבייש", ענה לו ברכה בזעם. "איפה הקלטת שאצל ציון אמיר? איפה האיומים? איפה מה שדיברת איתי?", שאל פינטו. ואז הוא מעלה טענה נוספת שאמורה להפחיד את ברכה: "בן כהן (עבריין, ג"ג), לא אמרת לו 'תברח מהארץ, עומדים לעצור אותך?" וממשיך: "אתה שקרן. איך אתה יכול לשקר ככה. תוריד את הכיפה. שקרן".

פינטו כריזמטי, עם כוח עצום בידיו, אלפים נוהים אחריו. כשהוא צועק, זה הכול משחק. לא סתם הוא מזכיר כנראה את הדברים הללו. "אם נתת לי שקל", אמר ברכה, "אני שם את ראשי תחת גרדום ומוריד אותו... ומתאבד". "לך תעשה את זה", אמר לו פינטו. ברגע זה פינטו מטיל עליו קללה 'שזה יקרה לך'. כאילו סוג של הוראה, של נבואה.

בתפקיד הרב יאשיהו פינטו: הרב דב הלברטל, פובליציסט ומשפטן חרדי.

כשהרב פינטו נכנס לחדר החקירות כדי להתעמת עם תנ"צ אפרים ברכה, הוא הבין שהוא הולך לקרב חייו. המוניטין, הכוח, המעמד הגבוה, הקשרים עם קציני משטרה, מערכת היחסים עם הטייקונים ואילי ההון והקשר הרוחני עם מאות תלמידיו - הכול בסכנה, הכול עלול לקרוס והעימות יחרוץ את גורלו. האם כל מה שהשקיע במשך שנים רבות ירד לטמיון או יישאר על כנו?

פינטו בחר להשתמש בסמכותו הרוחנית שברכה רחש לה כבוד רב. הוא השתמש בכוחו המיסטי כדי להשפיע עליו - הוא נדר בקדוש ברוך הוא, נשבע בספר תורה, הוביל נגדו מסע דה-לגיטימציה קשה שלעיתים יצא מפרופורציות. הרב פינטו לא האמין שאפרים ברכה, שראה בו דמות רוחנית לאורך שנים רבות, ישב מולו רק כדי להפליל אותו, כדי להטיח את האמת בפניו ולספר דברים שחשב שלעולם לא יספר בצורה כל כך בוטה. הוא הרגיש נבגד ובשל כך הוא יצא מכליו – צעק, קילל וזרק לאוויר מידע מפליל לכאורה נגד ברכה. הכול כדי לערער אותו בחדרי החקירות.

"אני נשבע בספר תורה שנתתי לך 60 אלף דולר", אמר פינטו לברכה, ולאחר שזה הכחיש המשיך הרב בצעקות: "שקרן, רמאי, נוכל.. אני נשבע בקב"ה. מכונת אמת גם עשיתי". אף שפינטו נלחם בעימות הזה על מעמדו כרב, כסמכות רוחנית עליונה בעבור מאות תלמידים, התנהגותו בחדר החקירות הייתה רחוקה מכך. אדם חובש כיפה, חרדי או שאינו, לא נשבע כך בשמו של אלוקים. גם לא בשם התורה. פינטו וברכה ידעו את זה. למרות זאת, פינטו בחר לשלוח לו איום בדמות שבועה - מסר שממנו יובן שהוא דבק בגרסתו בכל מחיר. התנהלותו של הרב סתרה לחלוטין את מה שהוא אמור היה לייצג, מילותיו שידרו מצוקה שקשה היה להסתיר אותה. החשש שמעמדו ייחלש הכניס אותו ללחץ גדול.

פינטו ניסה לערער את מעמדו של ברכה כאדם אמין ומוסרי. הוא הציג אותו כאחד שפגע בכבוד המדינה ופגע בכבודה של המשטרה. הוא אף האשים אותו בשיתוף פעולה עם המאפיה המקומית: במהלך העימות הוא העלה את שמו של העבריין בן כהן, מראשי כנופיית רמת עמידר, וטען כי ברכה אמר לו לברוח מהארץ לפני שייעצר. המטרה ברורה: לגרום לו ולחוקר מני יצחקי לאי נוחות, אי צדק. פינטו האמין שבכיר במשטרה שעשה מה שנטען שעשה לא יוכל להישאר בתפקידו, וכך הוא רצה שגם אחרים יאמינו.

בהמשך העימות המשיך פינטו להטיח בברכה האשמות. "אתה שקרן. איך אתה יכול לשקר ככה. תוריד את הכיפה. שקרן". ברכה הוכיח שהיות פינטו מנהיג רוחני אינה מתירה לו להטיח בו האשמות כאלה. "אתה תוריד! אתה תוריד!", הוא ענה.

בעבור פינטו, הכניסה לחדר החקירות הפכה להשפלה כפולה. לא די בכך שתלמידו "דקר" אותו בגב, הוא גם סובב לו את הסכין עמוק. פינטו ראה עצמו כמנהיגם הרוחני של הקצינים במשטרה. מה שהוא הבין בעימות שהם גם אלה שפועלים להפיל אותו, להוריד אותו ממעמדו. הוא סירב לקבל את זה ונלחם בזה בחדר החקירות.

שיא העימות מבחינתו נרשם כשברכה פנה אליו ואמר שיתאבד אם נתן לו שקל, והוא בתגובה פסק לו גזר דין מוות. מילותיו של הרב לא היו שגרת לשון. רב שמנהל יחסי תלות מיסטית עם תלמידו ואומר לו "תעשה את זה", הוא לכאורה ממליץ לו לנהוג כך. אין דבר חמור יותר מהתאבדות. אלא שפינטו מבין שהפגיעה בו כל כך קשה, ממש כמו מוות, עד כדי שברכה הוא זה שראוי למוות במקומו.

בתפקיד ניצב מני יצחקי: עו"ד יאיר רגב, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב''ל לשעבר.

העימות הוא חקירה לכל דבר ועניין. נהוג לקיים אותו כאשר קיים פער בין גרסת החשוד וגרסת המתלונן, במטרה לקדם את החקירה ולחשוף בפני החשוד ראיות מפלילות בעוצמה גבוהה, אשר יש בהן יכולת לטלטל ולזעזע אותו, להקטין את יכולת ההתנגדות שלו להודות ולחלץ ממנו אמירות מפליליות. מאחר והעימות הוא תהליך התשאול הקשה ביותר כלפי החשוד, במשטרה מראש הכניסו את פינטו למלכודת: שמו אותו עם החוקר אסף וולפיש, שהיה פקוד של ברכה, ואת הפיקוח נתנו לחברו ומפקדו, מני יצחקי. המטרה הייתה לתת לפינטו תחושה שברכה מגיע לעימות כמו חבר של החוקרים, ובכך לשבור אותו.

החוקר צריך להקשיב לטענות של שני הצדדים, לתת לכדור לנוע כמו פינג פונג מאחד לשני, ולהזהיר את שניהם מפני הפללה עצמית ברגע שהדברים הופכים לחשדות פליליים. הצעקות של השניים זה משחק שלפיו מי שיותר כועס יותר צודק. אף חוקר לא מתייחס לכעס או לזעם והערות על העלבות לא עושות רושם. מי שצועק לא יותר צודק ומי שבוכה לא יותר משכנע. כשאתה חוקר אתה יותר מקצועי מזה.

פינטו ככל הנראה התכונן היטב. הוא ידע שמכניסים אותו לגוב האריות והחל לתקוף את ברכה אישית. מטרתו של האדם שמפקח על העימות היא למקד את השניים בעבירה שנחקרת, אך פינטו עשה את ההפך - הוא אמר "רגע, יש עוד דברים", והרחיב את היריעה. הוא התייחס לקשרים שקיים ברכה לכאורה עם עבריינים וזרק רסיסי דברים שלכאורה אמורים היו לפתוח חקירות נוספות, אך לא זו הייתה מטרתו של יצחקי בעימות.

במהלך העימות מנסה לא פעם יצחקי להשתיק את פינטו ולחזור לשיחה שקטה שבה ניתן יהיה לשמוע את שני הצדדים. כשפינטו מנסה לקחת את הדיון לכיוונים שנוחים לו, יצחקי מהסה אותו. "אתם, המשטרה, עשיתם בי מה שאתם רוצים. הרסתם אותי. שפכתם את דמי. תנו לי פעם לדבר גם אני", ענה פינטו ליצחקי והמשיך בשלו. כשמנסים להשתיק אותו, פינטו לא שותק ואומר את מה שהוא רוצה. הוא יודע להתמודד עם המשטרה.

יצחקי ניסה לכאורה לערוך עימות שיזעזע ויטלטל את פינטו, שלא מורגל בחקירות. הוא ניסה לגרום לו להיבהל מכך שאותו אדם שהאמין בו וראה בו חבר, תלמיד נאמן ושפוט פתאום מעז לצאת נגדו. פינטו אמור היה להרגיש את ההטחה בפניו, להיות מזועזע ומטולטל, לאבד את יכולתו לנסח תשובות, וכך הם היו מצליחים לחלץ ממנו אמירות. אבל פינטו לא פראייר - הוא ידע לבוא מוכן ותקף אישית את הבנאדם שמפליל אותו ברמזים לשחיתויות נוספות. אם יצחקי באמת היה רוצה לברר את טענותיו הוא היה שומע את פינטו ומבקש מברכה להגיב בצורה עניינית. את זה ככל הנראה גם ידע ברכה, שהגיב באמוציונליות להאשמות שהוטחו בו.