בוקר ה-15 לינואר 2013 היה חורפי במיוחד. שלג ירד ברחבי ישראל וכיסה שטחים נרחבים גם באזורי יהודה ושומרון. מדינת ישראל שמחה וצהלה לנוכח "חג השלג" שהופיע ללא התרעה. באותן שעות קרבו מספר נערים לגדר ההפרדה בסמוך לכפר בודרוס. חלקם השליכו אבנים לעבר הגדר וכוחות צה"ל ששהו במקום. אחד מהם, הנער סמיר עוואד אף חדר מבעד לגדר ההפרדה דרך פרצה שנפערה בגדר והחל משוטט באזור החיץ שבין הגדר הטיפשה והגדר החכמה. באותו הרגע זינק ממקום מחבואו כח של חיילי שריון שקיים במקום מארב יזום לתפיסת מפגעים אלו. הנער עוואד שנבהל החל במנוסה וכח צה"ל בפתח לעברו בירי, כפי שמתירים הוראות הפתיחה באש (להלן הפ"א) על פיהן כל אדם זר החוצה את גדר ההפרדה ושוהה באזור החיץ - מוגדר כחשוד בפשע מסוכן והנהלים מאפשרים ירי לפלג הגוף התחתון לאחר ירי אזהרה באוויר.
אירוע זה, המוכר בציבור כ"תקרית בודרוס" (ואשר נדון לאחרונה בעתירה שהוגשה לבג"ץ) מזכיר מאוד את התקרית האחרונה באזור קלנדיה בה הותקף באבנים מח"ט בנימין, אל"מ ישראל שומר, ובתגובה פתח בנוהל מעצר חשוד, כולל ירי שהוביל למותו של זורק האבנים. שתי התקריות מניחות על שולחן הניתוחים את סוגיית נוהלי הפתיחה באש ואת חשיפתם של חיילי צה"ל הן לסכנה קיומית בשטח והן לסכנה פלילית בדמות חשיפתם לחקירות מצ"ח ואף העמדתם לדין פלילי.
כשלעצמי, סבור אני כי החלטתה הגורפת של הפרקליטות הצבאית לפתוח בחקירות מצ"ח בכל מקרה של הרג תושב פלסטיני הינה נכונה ומוצדקת, והיא מחזקת את התחושה כי תקריות ירי אינן מטויחות על ידי צה"ל.
אולם מצד שני חשוב לזכור כי צה"ל והמשרתים בו, מטוראי זוטר בשריון ועד מח"ט בנימין, מצויים במצב כפוי נוכח המציאות היומיומית. החייל אינו "בוחר" האם להימצא באירוע שכזה. הוא אינו חופשי לבחור האם לשרת בצבא, וחמור מכך הוא מחויב לפעול על פי התדריכים והוראות הפתיחה באש כפי שהוצגו בפניו. אלו מנוסחים באופן כללי, ובהכרח אינם נותנים מענה לכל סיטואציה המתרחשת בשטח. לרוב המציאות אינה חופפת את התסריט שהוצג בנהלים, ואז בדיוק מתחילות הבעיות. המתח הקיים בין החובה לפעול בהתאם להפ"א ומנגד החשיפה האפשרית לחקירה פלילית - מחייב בחינה מחודשת של הסוגיה.
תחושתי האישית הינה כי אין זה סביר שחייל המצוי באירוע מבצעי בעל כורחו ייחשף מעצם תפקידו לחקירה פלילית, ואף ימצא עצמו נאשם בעבירה פלילית חמורה ביחס למותו של אדם. כל זאת שעה שהוא לובש מדים, משרת מכח הדין הישראלי ופועל בהתאם לנהלי הפתיחה באש. צה"ל אינו יכול להחזיק את המקל משני קצותיו. שהרי אם אלה הוראות הפתיחה באש - וחיילי צה"ל פועלים על פיהם - מה מקומה של חקירה פלילית מלכתחילה, לשם מה יועמד חייל בסיכון פלילי?
הציבור אינו ער לעובדה כי עצם פתיחה בחקירה פלילית מובילה לסיכון משפטי עצום. החקירה מעמיסה על כתפיהם של חיילי צה"ל מעמסה נפשית, מנטלית ואישית קשה ביותר, שאינה פחותה מהמעמסה של השירות הקרבי. נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי בכל שנותיי כסנגור צבאי חייל שאינו חש את הקושי הבלתי אפשרי להתמודד עם סכנה פלילית ממשית להמשך חייו כאזרח נורמטיבי במדינת ישראל. לרוב, אין החייל הפשוט זוכה לגיבוי תקשורתי רחב היקף, כפי שזוכה לו מח"ט בנימין בימים האחרונים, ולו בשל העובדה כי הוא אינו קצין בדרגה גבוהה. ולבסוף הוא מוצא את עצמו לבדו, מנהל את מאבק חייו מול מערכת משפטית איתנה.
הדיסוננס בין השירות הצבאי ונהלי הפתיחה באש למול היחשפות לחקירה פלילית אינו צודק ואינו ראוי. הסכסוך הישראלי פלסטיני הינו ארוך שנים וספק אם יימצא לו פתרון בשנים הקרובות. אולם החיילים שמאחורי הכותרות בעיתונים, אלה השוכבים במארבים ואלה הנדרשים לפתוח בירי בהתאם להוראות - הם אלה שמשלמים את המחיר בסופו של יום. על כן, שומה על הקברניטים, בצה"ל ומחוצה לו, להוביל לשינוי המצב - ויפה שעת אחת קודם.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.