פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גיור זה לא עניינם של חילונים

      הבעיה איננה שרבנים אורתודוקסים נוקשים מערימים קשיים על מתגיירים אלא שמדינת ישראל מתעקשת לפקח על הגיור במקום להשאירו עניין דתי פנימי. במדינה נורמאלית, המרת דת היא עניין פרטי, המדינה לא אמורה להתערב בזה

      ח"כ אריה דרעי, קבינט הדיור, יוני 2015 (נועם מושקוביץ)
      הוחלט להעביר את בתי הדין הרבניים בחזרה לזרועות ש"ס. אריה דרעי בישיבת הממשלה (צילום: נועם מושקוביץ)

      השבוע חזר הגיור לכותרות: ממשלת ישראל החליטה למנוע מרבני עיר אורתודוקסים שנחשבים ל"מקלים" (וכמובן למנוע גם מרבנים רפורמים וקונסרבטיביים) לגייר בלי פיקוח של הרבנות הראשית. פוליטיקאים חילונים, שספק אם הם חוגגים את ליל הסדר או צמים ביום כיפור, מחו על כך שהמפתח שפותח את דלת הכניסה לדת היהודית נמסר לחרדים מטעמים קואליציוניים.

      דווקא כמי שאין לחשוד בו שהוא אוהד במיוחד את החרדים או את הקואליציה, אני מתקשה להצטרף למחאה. במדינה נורמאלית, המרת דת היא עניינו הפרטי של מי שרוצה לקנות אמונה ומי שמוכר לו אותה. המדינה לא אמורה להתערב בתנאי העסקה שבין הקונה (המתגייר), המוכר (הרב), והיצרן (אלוהים). הבעיה, לכן, איננה שרבנים אורתודוקסים נוקשים מערימים קשיים על מתגיירים אלא שמדינת ישראל מתעקשת לפקח על הגיור במקום להשאירו עניין דתי פנימי.

      הוותיקן ויתר מזמן על מסעי צלב. התורכים חדלו מניסיונותיהם לאסלם את המיעוטים שתחת שליטתם עוד בתקופה העות'מאנית. רק מדינת ישראל – אוקסימורון יהודי-דמוקרטי (חשבתם פעם שאין שום דבר שמחבר דמוקרטיה עם כפייה דתית?) - ממשיכה להתנהג כאילו אנחנו בימי הביניים. רק אצלנו הטפה לעבור לנצרות או שכנוע להתאסלם נחשבות לעבירה פלילית, אבל חלוקת תפילין של חב"ד ושידול חילוניים לשמור שבת הוא הליך ממלכתי מסובסד בפיקוח של שר עם תיק.

      רוב רובם של המתגיירים (כחמשת אלפים לשנה – לפי נתונים רשמיים) אינם אנשים דתיים ואינם ממירים את דתם מטעמי אמונה. מדובר בדרך כלל באנשים שהתאזרחו בישראל בזכות חוק השבות (הבעייתי בפני עצמו – אבל זה עניין למאמר אחר), ומבקשים להתגייר כי "לא נעים להרגיש גוי בישראל", "מה יגידו ההורים של בעלי" ו"מה תאמר הגננת של הבן שלי, כשיהיה לי בן". אלו נימוקים שאין להם קשר לדת ובעיות שניתן לפתור אותן בטיפול פסיכולוגי תומך – אשר ינחה איך להתמודד עם לחץ חברתי.

      חבל שבמקום לספק טיפול כזה, הגופים הרשמיים ביותר - צה"ל ומערכת החינוך - מוכרים לצעירים נבוכים סיפורי מעשיות מהם ניתן להבין שרק יהודים עם חותמת כשרות הם אזרחים ליגה א' במדינת ישראל. האמת היא שדווקא החיים של לא-יהודים נוחים יותר, כי הם פטורים מהמכבש של בתי הדין הרבניים כאשר הם מבקשים להתגרש.

      אני מציע לחפצי הגיור נטולי האמונה להרים לרגע את הראש ולהסתכל החוצה אל מעבר לגבול. אין אף מדינה בעולם פרט לישראל שמשתמשת בהמרת דת כאסטרטגיה פוליטית. אפילו מדינות אסלאמיות דתיות במיוחד כמו ערב הסעודית או איראן – שלא לדבר על העולם המערבי הנאור – מבינות שהמרת דת יצאה סופית מהאופנה עם סגירתם של משרדי האינקוויזיציה המיתולוגית בשנת 1834.

      חבל שמדינת ישראל איננה מאפשרת למי שמעוניין לחיות ללא נוכחות של דת בחיי היום יום לעשות זאת. מצער שאין תחבורה ציבורית בשבת, שחנויות לא רשאיות להיפתח בחגים, ושמאפיות אשר רוצות למכור חמץ בפסח עוברות על החוק. עצוב שבחינת הבגרות בתנ"ך היא חובה בזמן שהבחינה במחשבים, שמועילה הרבה יותר בשוק העבודה, היא רק רשות.

      תחבורה ציבורית בבאר שבע (צילום מסך)
      מצער שאין תחבורה ציבורית בשבת. למצלומים אין כל קשר לנאמר בטור הדעה (צילום מסך)

      מקומם שמכריחים חיילי חובה להשתתף בכנסי התעוררות של הרבנות הצבאית, ושמאפשרים למשאיות של חסידי ברסלב למכור סחורה מיסיונרית ולהיות מפגע תחבורתי למרות שאין להן רישיון לנהל עסק. חבל עוד יותר שציידי הנשמות מטעם היהדות עושים את עבודתם על חשבון משלם המסים ולא על חשבונם הפרטי. כשלושת רבעי מיליארד שקלים שקל מתקציב המדינה מופנים בכל שנה למימון המנגנון הדתי. הרבה יותר מדי.


      אני תומך ללא היסוס בהפרדת דת ממדינה, אך כאתיאיסט אני נשאר אדיש לשאלת הגיור. לא איכפת לי אם רפורמים יקבלו רשות לעשות ברית מילה לגברים שמבקשים זאת, ואם רבנים קונסרבטיביים יורשו לערוך טקסי כפרות שכעת מנוהלים רק על ידי אורתודוקסים. קשה לי להבין מה מריץ אנשים חילוניים להתערב בפולחן פגאני שלא נוגע להם.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.