"יש אישור" כך נפתח יומן המבצעים של מבצע אנטבה, שפורסם היום (חמישי) על ידי ארכיון צה"ל. "3/7/76, 'כדור הרעם'", כתב החייל האחראי את שם המבצע לשחרור בני הערובה שנחטפו בידי מחבלים והוחזקו באוגנדה, ולימים שונה שמו. מה שנחשב לאחד המבצעים הנועזים ביותר של הצבא הישראלי, בסיוע מודיעיני של המוסד, תומצת לכמה עמודים בלשון לקונית של יומן מבצעי סודי. ללא תמונות וללא פסקול, המתח חסר התקדים של המבצע ניכר בכל שורה של 21 דפי היומן.
במסגרת פרסום המסמכים, התיר ארכיון צה"ל לפרסם גם חלופת פתקים בין ראש הממשלה דאז יצחק רבין, לבין הנשיא לשעבר שכיהן אז כשר הביטחון, שמעון פרס. באותו יום לפני 39 שנים, מטוסי חיל האוויר כבר חנו בסיני. "מטוסים נשלחו לשארם א-שייח בטרם התקבלה החלטת הממשלה, כדי לקצר זמן, אם הממשלה תאשר את המבצע", סיפר פרס לוואלה!NEWS. "אמרתי זאת לראש הממשלה, והוא אישר". באותו היום, כתב פרס לרבין: "איך מתחיל מבצע? 1. אומרים הוא בלתי-אפשרי 2. המועד אינו מתאים 3. הממשלה לא תאשר. השאלה היחידה שראיתי ואני רואה עדיין היא 'איך זה מסתיים'. שמעון פרס".
"נשארתי כמעט לבד בממשלה בדעתי שצריך לשחרר את החטופים במבצע צבאי", סיפר פרס. "תמך בי רק חיים צדוק (שר המשפטים, א"א). אמרו שיש להיכנע לחוטפים. הם רצו מאה אנשים שלהם, ואני אמרתי שאסור להיענות להם. שזו לא אופציה. הקמנו צוות קצינים צעירים שנקרא 'צוות הפנטזיות שלי' והם תמכו במבצע".
לדבריו, "היה מתח גדול מאד, הרי זה לא משחק ילדים. החבר'ה הצעירים (קציני סיירת מטכ"ל ו"צוות הפנטזיות") היו בטוחים בעצמם ואני קיבלתי ביטחון מהם". פרס הוסיף: "ידעתי את כל התירוצים לא לצאת למבצע, אבל אמרתי, הדרך היחידה הפתוחה היחידה היא רק מבצע צבאי, כי עם אנשים כמו שיש לנו, בורכנו בדור יוצא מן הכלל ואני נושא בלבי את גאוותם ואת גבורתם".
"אמור לאידי אמין שהוא יזכה בפרס נובל"
לשליט אוגנדה באותה העת, אידי אמין, היה עוזר ישראלי שכונה "בורקה". היה זה אלוף-משנה ברוך בר-לב, שיצא לאוגנדה בשנת 1968 כנספח צה"ל וכראש משלחת משרד הביטחון במדינה המזרח-אפריקנית. אמין עמד אז בראש הצבא, ובשנת 1971 הפך לשליטה, לא לפני שהכתיר את עצמו "הוד מעלתו, הנשיא לכל החיים, פילד-מרשל חאג' דוקטור אידי אמין, אדון כל חיות האדמה ודגי הים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה בכלל ובאוגנדה בפרט".
"נזכרתי שלאידי אמין היה עוזר ישראלי, בורקה, והזמנתי אותו כדי שיתאר אותו", סיפר פרס. "הוא סיפר עליו שני דברים שעשו עליי רושם: הראשון הוא שאמו אמרה לו: 'בני, אל תהרוג יהודים, אתה תשלם על כך ביוקר', והדבר השני - שאיפתו הגדולה לקבל פרס נובל. אמרתי לבורקה: 'אמור לו שהוא יזכה בפרס נובל ושיזכור דברי אמו'. בורקה היה אתו בקשר ודיבר אתו".
מאותה שיחה וממקורות נוספים נודע אז כי אמין יצא למאוריציוס לוועידה פאן-אפריקנית. "לקראת יום שישי, כשראינו שאידי אמין לא חזר, התכנית התגבשה יותר ויותר", שחזר פרס. הוא העביר אז פתק לרבין, יום לפני המבצע: "יצחק, השכלול האחרון בתכנון: במקום כלי רכב של השדה - ירד מרצדס גדול + דגלים. אידי אמין חוזר הביתה ממאוריציוס. אינני יודע אם זה אפשרי אבל מעניין. ש"פ". רבין ענה בפתק נוסף: "1. מתי חוזר אידי אמין ממאוריציוס? למה מרצדס? יצחק".
הסוף הידוע הוא מימוש הרעיון בהצלחה על ידי לוחמי סיירת מטכ"ל. ימים של התחבטויות אינספור הגיעו לסופם עם היציאה למבצע, וביומן המבצעים מפורט כי דקות אחדות לאחר הינתן האישור, הוחלט לאפשר לאנשי הרפואה "לקחת מבחינת משקל כל מה שדרוש מבחינה רפואית". לדברי פרס, לשיקולים המבצעיים באותם רגעים גורליים נוסף מטען רגשי, בגלל ששניים מהחוטפים היו גרמנים, ואלה הפרידו בין בני ערובה יהודים ללא יהודים. "אמרתי: אלה לעולם לא יראו את החיים. ראיתי בזה דבר נורא אחרי מה שקרה לנו", סיפר.
"לא למסור בניירובי שיש בני ערובה במטוסים"
בשעות שלאחר המראת המטוסים משארם א-שייח תועדו ביומן דיווחים מעטים על צוותי המטוסים ונקודות קוד שהצביעו על מיקומם. בשעה 22:30, מוצאי שבת, דיווח המטוס הרפואי על נחיתה בניירובי שבקניה. בשעה 23:02 דווח ביומן על נחיתת מטוס ראשון באוגנדה ולאחר מכן, ב-23:18, דווח כי נחתו כל המטוסים.
רגעי הקרב אינם מפורטים ביומן המבצעים. ב-23:40 נכתב "כרגע שקט", וכעבור שתי דקות דווח כי הכוח סיים את המשימה. "הפצועים בתוך מטוס המשוחררים", נכתב, ולאחר מכן דווחה החלטה לגבי מיקום נחיתת המטוסים בישראל, בבסיס חיל האוויר בלוד, בח"א 27, ובתל נוף.
באותם רגעים, תמונת המצב עוד רחוקה מלהתבהר. "בני ערובה - שני הרוגים. לכוחותינו - אחד פצוע", נכתב. רק מאוחר יותר יתברר כי לכוח צה"ל היה הרוג אחד, יוני נתניהו, ופצוע אחד באורח קשה, סורין הרשקו. פרס נזכר כי בשעה שהרמטכ"ל מוטה גור סיפר לו על נפילתו של יוני נתניהו הוא בכה. "זו הפעם היחידה שירדו דמעות מעיניי", אמר. מקרב בני הערובה נהרגו שלושה בני אדם - פסקו כהן, אידה בורוביץ' וז'אן ז'ק מימוני. בת ערובה נוספת, דורה בלוך, שפונתה עוד לפני הפעולה לבית חולים, נרצחה שם.
ב-23:59 המריא מטוס ה"הרקולס" ובו בני הערובה, בדרכו לניירובי. כעבור 19 דקות תועדה ביומן המבצעים הבקשה לצוות הרפואי בקניה "להכין תנאי חירום, כנראה פצוע קשה". עוד נכתב: "לא למסור בניירובי שיש בני ערובה במטוסים". ב- 00:28 תועדה בקשתו של הרמטכ"ל לדעת את שמו של הפצוע. שתי דקות לאחר מכן נכתב כי מטוס אחרון עזב את אנטבה. ב-00:46 נכתב: "שם הפצוע הרשקו".
בשעה 01:55, כשהכוח כולו, יחד עם בני הערובה שחולצו, עדיין בניירובי, נכתב ביומן: "מהקשר נודע כי יש עוד פצוע בשם יוני". ב-02:03 המטוסים המריאו מניירובי בדרכם חזרה לישראל. היומן מסתיים בבוקר יום ראשון, 4 ביוני 1976, בשעה 07:21. "החפ"ק נוחת בעוד כ-7-8 דקות", נכתב. "פצועים, זמן משוער ב-0800". מסע של 4,000 קילומטרים לכל כיוון הסתיים.
