הקורבנות השקופים של המשבר הכלכלי ביוון

על אף שנראה כי המשבר שפוקד את יוון אינו קשור לאנרכיה במזרח התיכון ולעלייתו של דאעש, המספרים מעידים אחרת. אלפי המהגרים הבלתי-חוקיים שמגיעים למדינה בהמוניהם נראים בכל מקום מרכזי באתונה, אולם בחצי השנה האחרונה מאז הבחירות, כשהמדינה החלה לעסוק נמרצות במשבר הפיננסי שלה ובעימות מול גוש היורו, הם ירדו מסדר היום. המהגרים, שנמצאים בתחתית הסולם החברתי ביוון, נמלטים ממדינות שבהן פועל דאעש, כמו בסוריה ובעיראק, וממדינות נוספת במזרח התיכון ובאפריקה.

נתוני האו"ם מעלים כי מתחילת 2015 הגיעו ליוון – המונה 11 מיליון תושבים בלבד – דרך הים 68 אלף מהגרים בלתי-חוקיים מאסיה ומאפריקה, יותר ממחציתם מסוריה. כלומר, למדינה נכנסו 372 מהגרים ביום, נתון עצום בהתייחס למספר המהגרים שנכנסו ליוון בשנת 2014 כולה - 43,500 בלבד. "אין לנו תשתיות לקלוט את המהגרים הבלתי חוקיים", אמר ראש השלוחה היוונית של הארגון הבינלאומי להגירה, דניאל אסדאס. "הקליטה שלהם תלויה לחלוטין במימון קרנות אירופית, וכעת כשיוון הפכה חדלת פירעון, אני לא צופה שהמימון ימשיך להגיע".

העלייה החדה במספרי המהגרים היא תוצאה הן של המלחמות והאנרכיה במדינות ערב ואפריקה, והן של הסכנה הטמונה בדרך המילוט שבה בחרו עד לחודשים האחרונים. שלוש סירות מהגרים טבעו בדרכן לאיטליה בחודש אפריל והביאו למותם של כ-1,200 מהגרים, כך שהם החלו לאמץ דרך בטוחה הרבה יותר – הפלגה של שלושה קילומטרים מטורקיה לאי קוס שביוון. הדרך הזו עולה לכל מהגר 2,000 עד 10,000 אירו, שמהווים תשלום למבריחיו. המבריחים לוקחים אותם בסירות של כמה עשרות בני אדם, משאירים אותם על חופי קוס וחוזרים לחופי טורקיה. רבים מהם מתחת לגיל 14, משום שהחוק האירופי מאפשר לילדים להישאר ביבשת לפי חוק ומבלי להעמידם לדין.

"המהגרים תופסים את אירופה כגן עדן", אמר פיטר סאתרלנד, שליח מיוחד של האו"ם לענייני הגירה בינלאומית, בריאיון לרשת CNN. "הם סבורים שבאירופה הם יתפתחו, ילמדו ויעבדו, יתקדמו בחיים ויפרנסו את משפחותיהם שנותרו מאחור ויהפכו בגיל צעיר למבוגרים האחראים. ביוון ובאיטליה, החלומות האלה לעיתים מתנפצים".

רוב המהגרים דוברים ערבית בלבד, מגבלה שמקשה על ההתאקלמות שלהם אפילו יותר במדינה מנוכרת שעוסקת בעיקר בבעיות הכלכליות שלה. "רע לנו פה", סיפר בערבית אחמד, מהגר שהגיע מסוריה בינואר. "קשה לנו פה מכל בחינה. למצוא עבודה זה כמעט בלתי אפשרי. האנשים מנוכרים ואנחנו מרגישים שלא רוצים אותנו, ויש גם את מחסום השפה".

ואסיליס (ביל) ניקולאידיס, בן 50, הוא מחנך ומורה להיסטוריה בבית ספר תיכון שבו לומדים מהגרים באתונה. לדבריו, צוותי ההוראה עדיין מתחבטים ומתווכחים סביב השאלה אם ללמד את המהגרים רק ביוונית, או להפוך את בתי הספר לדו-לשוניים. "זה ויכוח שנמשך עשור", אמר. "בינתיים, המהגרים מלפני עשור כבר ילדו ילדים שלומדים במערכת החינוך, והוויכוח נמשך".

כמו רוב המהגרים הצעירים הבודדים, אחמד ושניים מחבריו נשלחו על ידי משפחותיהם מסוריה, ששילמו עליהם בתקווה שבניהן יעבדו באירופה ויוכלו להעביר כסף למשפחתם. "אנחנו רוצים לעוף מיוון כמה שיותר מהר, ומחכים לרגע שנוכל לצאת מפה לגרמניה או לשבדיה ולהתחיל לעבוד ולחיות", הוסיף אחמד.

גם מוסא, כורדי שברח מעיראק לפני כשנתיים, סיפר שהוא מצפה לעזוב את יוון. "אני לא מכניס כמעט כסף", אמר. בשמונת החודשים האחרונים הוא עובד בדוכן בכיכר אומוניה, אלא שהעוברים והשבים ממעטים להיכנס. "אני חולם לעבור לגרמניה ברגע שתהיה לי הזדמנות", הוסיף. היעדים המועדפים של המהגרים הצעירים הם גרמניה, שבדיה, בריטניה והולנד. "אנחנו שומעים מחברים שלנו על מצב המהגרים בכל מדינה", הסביר אחמד.

ניקולאידיס, שנולד באוסטרליה להורים יוונים, וחזר למולדתם כשהיה בן עשר, הסביר כי על אף מספרם הגדול – לא מדובר בקהילה. "אין להם קהילות או ארגונים משלהם שיסייעו וידאגו לבני עמם שחולקים גורל דומה. המסגדים שלהם נמצאים בבניינים פרטיים ולא מורכבים מקהילות. הם רק מנסים לשרוד, כל אחד בדרכו. יש מעט עזרה הדדית", הסביר.

באי קוס מתגוררים רק 33 אלף יוונים, אולם רק בחודש האחרון הגיעו ליוון כמעט 30 אלף מהגרים דרך הים – רובם אל האי. "התושבים חיים בתחושה לא נעימה", הסביר העיתונאי המקומי פבלוס סחטוריס. לדבריו, בגלל התחושות הקשות של התושבים, הממשלה מעבירה את המהגרים בסירות מיוחדות לערים הגדולות.

באתונה, אפשרויות הלינה מצומצמות עבור המהגרים וזמן השהייה בכל מוסד שמוקצה עבורה הוא מוגבל. הם חולקים לעתים דירה אחת לעשר נפשות, או משתמשים בהוסטלים המיועדים למהגרים – צעד פילנתרופי שממומן בידי נורבגיה ואיסלנד. בגלל מגבלות השהייה, הם נאלצים לנדוד בין ההוסטלים.

המהגרים בעיר מרוכזים בעיקר בכיכרות אומוניה וויקטוריה, שתיהן במרכז העיר, ושתיהן מוזנחות ומלאות בפשיעה, כך שהמקומיים פוחדים להגיע אליהן בלילות. ואולם, דווקא בכיכר אומוניה מוצבת תחנת המשטרה המרכזית בעיר, בסמוך להתקבצות המהגרים. שם, מתחת לאפם של השוטרים, עומדים לאורך היום כעשרה מהגרים, רובם בני-עשרה, ועובדים כזונות ממין זכר. "ליוון יש בעיות בכל הקשור לארגון, פיקוח וסדר בכל תחום, גם במלחמה בפשיעה ובהתמודדות עם מהגרים", הסביר שוטר מקומי את ההתנהלות הרכה אל מול המהגרים והפשיעה באזור. "יש חוקים, אבל ביוון רובם לא נאכפים".

עבור המהגרים, לפני כשבוע יצאה מהפרלמנט בשורה משמחת - החוק השנוי במחלוקת יעניק לבני המהגרים שנולדים במדינה אזרחות אחרי שעד כה הם קיבלו רק תעודת לידה. החוק עבר אחרי ויכוח סוער, כשהאופוזיציה מימין עשתה הכל כדי לסכלו. היה דיון שנמשך יותר מחמש שנים ובכל שנה נדחתה ההצבעה על החוק. רק אחרי שמפלגת השמאל הרדיקלי סיריזה עלתה לשלטון לפני חצי שנה חל השינוי והיא הצליחה להעביר את החוק בהחלטה היסטורית.

אם יוון תחליט להשתמש בסוגיית המהגרים כנשק נגד ממשלת גרמניה, שמחזיקה בעמדה הנוקשה ביותר כלפי אתונה, אז הנה רעיון מקורי - לתת ויזות או דרכונים יווניים לכל המהגרים שמגיעים למדינה. מאותו רגע, לפי "אמנת שנגן" שמבטיחה תנועה חופשית בין מדינות אירופה, הם יוכלו לעבור מידית לגרמניה, כפי שהם מייחלים. בגרמניה, אגב, יש שיעור ילודה שלילי ובעיה קשה בריבוי טבעי, ולכן היא צריכה עוד כוח אדם בדמותם של מהגרים. הממשלה בברלין חישבה שעד 2020 יהיה לה מחסור של כשני מיליון ידיים עובדות. אותם המהגרים, שנתפסים בעיקר כנטל, עשויים להתברר כחיוניים לכלכלה ולדמוגרפיה האירופית.