התקפת הטרור אמש ליד שילה לא נראית כמו חלק מאותו גל של פיגועים מצד מפגעים בודדים שלמדנו להכיר בשנתיים האחרונות. המחבלים שירו אתמול לעבר המכונית בסמוך להתנחלות שבות רחל לא אלתרו התקפה על ישראלים כפי שקרה בפיגועי דריסה או דקירה שאירעו לאחרונה. היה כאן תכנון מסוים - כלי רכב שחילץ אותם מהמקום וכלי נשק, שעולים מן הסתם לא מעט כסף. המיקום של ההתקפה מצפון לרמאללה עשוי לרמז על קשר אפשרי לפיגוע במעין שליד היישוב דולב לפני כבשבוע וחצי, אז נהרג דני גונן. גם שם היה רכב מילוט, נעשה שימוש בכלי נשק חם והייתה הכרה מסוימת של השטח שנדרש לה תכנון מראש.
האם מדובר באותה תשתית? קשה לקבוע בשלב זה. ואולם, זו בהחלט אפשרות בעיקר לנוכח העובדה שתא השטח הכפרי שמצפון וממערב לרמאללה נחשב לאזור שבו לחמאס יש נוכחות צבאית וציבורית. האיש שאחראי להפעלת תאי הטרור של הארגון בגדה, סאלח אל-ערורי, שמקום מושבו כיום בטורקיה (אותה טורקיה שישראל מנהלת עמה עדיין מגעים לפיוס), הוא תושב הכפר ערורה במקור שנמצא קילומטרים ספורים בלבד ממקום הפיגוע אמש ומההתנחלות דולב.
עוד על גל הטרור בגדה
גורמים בפיקוד המרכז: "ייתכן שתשתית טרור אחראית לפיגוע בבנימין"
פיגוע חמישי ב-10 ימים: 4 פצועים קשה ובינוני מירי בבנימין
חיילת נפצעה קשה מדקירה ליד קבר רחל; המחבלת נעצרה
עם זאת, צריך להבהיר כי זו אינה אינתיפאדה מסוג חדש, לפחות לא בשלב הזה. הנטייה היא כמובן לתאר את שרשרת התקפות הטרור האחרונה כ"גל פיגועים", אך צריך גם להיות כנים ולהבהיר שזהו למעשה מחיר הסטטוס קוו. לכוחות הביטחון הישראליים והפלסטיניים שמשתפים פעולה בצורה הדוקה ביניהם במניעת פיגועים אין את היכולת למנוע לחלוטין פיגועים במציאות הביטחונית-מדינית בשטחים.
לראשי המתנחלים קל להאשים את ההסתה לכאורה ברשות הפלסטינית, אולם קשה להם להתמודד עם העובדה שלציבור הפלסטיני אין אופק מדיני, הכלכלה אינה פורחת והבנייה בהתנחלויות מסביבם נמשכת כל הזמן. רוב הציבור הזה אינו מעוניין בפיגועים ובמידה מסוימת נואש מאינתיפאדות למיניהן. הוא מעדיף לחפש אפשרויות כלכליות חדשות בשטחים, בישראל ובחו"ל. ואולם, במקביל, תמיד יימצא מי שיעדיף את הדרך הישנה והלא מוצלחת של המאבק המזוין.
התגובות של כמה מראשי מועצת יש"ע לפיגוע אמש מובילות ליותר מפרדוקס אחד - ראשית, הרשות הפלסטינית, שעכשיו מואשמת בליבוי היצרים בעיקר בזמן הרמדאן, משחקת תפקיד קריטי בכך שהגדה שקטה יחסית ומספר הפיגועים נמוך. אמנם בהשוואה לחודשים קודמים ושנים אחרות זו תקופה סוערת יותר, אך אם נשווה זאת למציאות הביטחונית שלפני עשור הרי מדובר בשקט יוצא דופן. הרשות ומנגנוני הביטחון שלה סיכלו עשרות פיגועים בשנים האחרונות, וגם קברניטי המתנחלים יודעים זאת.
הפרדוקס השני הוא הקריאה שלהם לביטול ההקלות שניתנו לאוכלוסייה הפלסטינית לרגל הרמדאן. גורם מרכזי משמעותי נוסף בשמירה על השקט היחסי בגדה בשנה החולפת היו אותן הקלות שעליהן החליטה ישראל כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. אישורי העבודה שניתנו בישראל ל-72 אלף פלסטינים 52 אלף פועלים ו-20 אלף סוחרים - לצד אותם עשרות אלפים שעובדים בישראל באופן בלתי-חוקי הם תרופת הרגעה ולא קטליזטור להסלמה. כך גם האישור הכולל שניתן לפלסטינים בני 55 ומעלה להיכנס לישראל באופן חופשי, כשמאוקטובר שעבר נכנסו לישראל 280 אלף פלסטינים. כל בר דעת מבין שפגיעה בהקלות הללו אולי תוריד את הווליום של ההצהרות המתלהמות מצדם של כמה מראשי יש"ע, אך בוודאי שלא תוביל לרגיעה בשטח.
הפרדוקס השלישי בסיפור, ואולי הגדול מכולם, הוא ההתעקשות של ישראל לדבר עם חמאס באופן בלתי-ישיר, עם אותו ארגון שמנסה לעודד ולתמוך בפיגועים בגדה בכל דרך אפשרית, ובמקביל להימנע מכל הידברות עם הרשות הפלסטינית. מה לא עושים כדי לשמר את הסטטוס קוו.