"ביום שישי בשלוש לפנות בוקר קיבלנו טלפון מיוני, חבר של גל, הוא התקשר ואמר שקרה משהו נורא, שהייתה תאונה ושנבוא מיד", כך שחזרה רותי בק, אמו של גל בק, את ליל התאונה שבה נהרג לפני עשר שנים בתל אביב. גל רכב על אופנוע עם חברו יוני, כשלפתע הגיחה לצומת במהירות נהגת צעירה. גל מת במקום והתיק נסגר לאחר חודש, לטענת הוריו, ללא חקירה משמעותית וללא גביית עדויות, "מחוסר עניין לציבור". בעשור האחרון בחרו הוריו של גל להתרכז בהחלמה ולא לפתוח את פצעי העבר, אלא שלאחרונה החלו לבעור בהם סימני השאלה. כשהצעירה שפגעה בבנם מתהלכת בחופשיות, ובלבם מקונן החשש שמא חל טיוח, פנו השניים למשטרה בבקשה לחדש את החקירה ולקבל תשובות.
"אף אחד לא בדק שום דבר, לא ברור לנו למה, אבל זה מה שאנחנו רוצים לדעת עכשיו, אנחנו רוצים לקבל תשובות ולהבין למה זה נסגר ככה?", אמר בזעם עודד, אביו של גל. "כולם אומרים לנו שאין תיקים שנסגרים בצורה כזאת".
בבוקר התאונה הייתה אמורה המשפחה לחגוג את בת המצווה של בתם הצעירה, אחות של גל. "ה-9 ביולי היה יום הולדתה של הבת שלנו וגם יום מותו של גל", סיפרה רותי. "גל היה על הרצפה ללא רוח חיים, הייתה התקהלות, ניסו להנשים אותו וגם אני ניסיתי לעזור. בשלב מסוים האמבולנס הגיע, ציפינו שינסו לעשות משהו, אבל ללא הצלחה". עודד, אביו של גל, סיפר כי האופנוע היה מפורק לחתיכות לאורך כל הכביש. "הוא עף 30-40 מטר באוויר מעוצמת המכה והרכב של הפוגעת היה במרחק של 150 מטר מאחורי הצומת. לא היו סימני חריקה או סימני בלימה בכלל. זה היה מאוד דרמטי לראות את הבן שלך שוכב ככה על הרצפה", הוסיף עודד.
מלבד תשאול שנעשה בשטח ונמשך פחות מחמש דקות, איש לא הוזמן לחקירה, לטענתם. "הערב נגמר וכאילו דבר לא קרה, אף אחד לא הוזמן לחקירה, לא חקרו את הנושא, לא בדקו, החבר שהיה איתו לא זומן לתת עדות במשטרה ואותה פוגעת צעירה עם האוטו מעולם לא נתנה עדות במשטרה". לאחר חודש הם קיבלו מכתב מהמשטרה. "קיבלנו טופס שבו נכתב 'אין אשמים בתאונה והתיק נסגר'", אמר עודד.
בליל התאונה גל וחברו חיכו ברמזור בשדרות קק"ל לכיוון מערב, לפני הפניה שמאלה לרחוב חיים לבנון, בשני קטנועים נפרדים. לפתע הגיעה ממערב נהגת צעירה. "על פי עדויות היא נסעה מאוד מהר", סיפר עודד. "נהג שהלך בעצמו להעיד במשטרה אמר לנו שעוד בצומת לפני כן הוא ניסה להזהיר אותה שהיא נוהגת בפראות, הוא גם הגיע אלינו הביתה לספר לנו בדיוק מה שהוא ראה". גל ויוני החליפו כמה מלים ברמזור, האור התחלף לירוק, וברגע שהחלו בנסיעה אירעה התאונה.
"היא עברה בצהוב-אדום מלא, עוצמת המהירות שלה הייתה גדולה, הוא עף באוויר והאופנוע התפרק לחתיכות", אמר עודד. להפתעתם, לאחר התאונה יצרה עמם הצעירה קשר וביקשה שישלמו על הנזק שנגרם לרכבה. "גם האוטו שלה ניזוק והיא עוד שלחה לנו בקשה לתביעה שאנחנו נתקן לה את האוטו בעלות של 90 אלף שקל. לנו היה אז ביטוח מקיף שמכסה את כל הדברים האלה, נתנו את מספר הביטוח והם לא הסכימו לקבל, התעקשו שאנחנו נתקן. היום אנחנו מבינים שאם היינו משלמים אז זה כאילו אנחנו מודים באשמה, אולי זה היה הרצון שהיה להם, כי כסף לא היה חסר להם".
"עשר שנים זה מספיק זמן להביע חרטה"
כמה ימים לאחר התאונה רמזו כמה עיתונאים לעודד כי ישנם גורמים שמנסים לטייח את החקירה. "אמרו לי מערוץ 10 'מטייחים את החקירה', לי לא היה כוח להתעסק בזה, זה בן בכור שלי שמאוד אהבתי, זה היה לי מאוד קשה וגם היום זה מאוד קשה לי", הוא אמר. "הזנחנו הרבה דברים, היה לנו עסק שהפסקנו לעבוד בו ומכרנו אותו, החיים שלנו פשוט נעצרו, לא יכולנו לגעת בזה. כל תמונה הייתה כואבת והשארנו את זה ככה". למרות הרצון של בני הזוג להחלים מהמשבר, לאורך כל הדרך ניכרה בהם התחושה שמדובר בעניין לא פתור. "תמיד הרגשנו שזה לא שלם, חיכינו לזמן המתאים, שנהיה מספיק חזקים להתמודד, אבל עשר שנים זה מספיק, זה גם מספיק זמן למי שעשה את המעשה להביע חרטה ולא להמשיך בחייו בגלל שלאבא ואמא שלו יש קשרים מפה ועד הודעה חדשה ואנחנו סתם אנשים פשוטים", הוא הוסיף.
רותי ועודד לא מוכנים לחשוף את שם הפוגעת, על אף שהם יודעים מי היא ואיזו משפחה עומדת מאחוריה. בשלב זה הכתובת שלהם היא המשטרה, ממנה הם דורשים תשובות. לאחר שיקבלו את מבוקשם הם ישקלו את צעדיהם. "לא יכול להיות שהם ימשיכו את חייהם כאילו כלום ויעשו חתונה עם 1,500 מוזמנים ואנחנו נשב באבל ונאשים את עצמנו שקנינו לילד שלנו אופנוע", אמר עודד. "היא אפילו לא נתנה עדות במשטרה, למה? כי אנחנו אנשים פשוטים, והם אלה שיש להם בעלי השפעה וכוח".
השניים צמאים להסברים. "אין לנו ספק שהמשפחה הזאת מקושרת במדינת ישראל וכנראה שמי שמקושר יכול לקנות את החופש של הילד שלו, ככה זה מתנהל פה, היא תרגיש קצת לא נעים בערב אחד וזהו", אמר עודד בזעם. "מי שחקר והגיע למסקנה שלא צריך לחקור יותר מחמש דקות את המקרה וחתום על זה, שיסביר לנו את ההחלטה שלו, למה דווקא בתיק הזה הכול נעשה בצורה כל כך חפיפניקית"?, תהה. רק לאחר שפנו למח"ש, הם גילו שמעולם לא נגבו עדויות. "פניתי לבחור ממח"ש, הוא הוציא את התיק ואמר לי 'אני רואה שבאמת התיק נסגר מהר מאוד', הוא אמר שאין עדויות בתיק ויכול להיות שהעבירו אותם למקום אחר'". החוקר הבטיח שיחזור אליו תוך כמה ימים אך השיחה מעולם לא הגיעה. "אף אחד לא רוצה לדבר איתך, כאילו אתה מטרד, 'מה אתה עכשיו עושה לנו עניינים?', אבל אנחנו בטוחים בצדקתנו, לא יכול לקרות דבר כזה במדינה מתוקנת", הצטרפה רותי לדבריו של בעלה.
"אם תיק כזה לא נחקר צריך לסגור את המדינה"
מי שהעלתה את הסיפור למודעות הציבור היא העיתונאית איילה חסון, שהזמינה את השניים לספר את סיפורם בתכניתה "הכול דיבורים" ברשת ב'. באותו יום הקשיב במקרה לתכנית נהג מונית ששמו דורון בן משה, שהיה עד לאירוע, ומיהר לעלות לשידור. "אני במקרה, יושב בבית ומאזין, ותוך כדי אני שומע על התאונה. מהר מאוד הבנתי שזו תאונת הדרכים שראיתי", הסביר בן משה בהתלהבות. "זה היה יום שבת לפנות בוקר, רמת אביב ג', באתי לחצות את רחוב רקנאטי עם זוג ילדים, והיא הגיעה מהים כמו סופה, במהירות ענקית שנעה בין 80 ו-100 קילומטרים לשעה. הוא היה על טוסטוס ורצה לפנות שמאלה, ואז היא זרקה אותו לאיזה 120 מטר ופירקה אותו לחתיכות", סיפר על המראות הקשים. "תוך דקות היו שם מאות אנשים, היה שם בן משפחה שהתחיל לזעוק כי הוא זיהה את הגופה".
בן משה נדהם כששמע שהתאונה מעולם לא נחקרה. "אם תאונה כזאת לא נחקרת צריך לסגור את המדינה, אני בהלם כל הגוף שלי רועד, היא קרעה אותו לחתיכות, היא נסעה במהירות, זה מחריד, וצריך לחקור אם היא הייתה קשורה לתיק הזה, כי אם תפסו גנב שפרץ לבנק אז הוא לא פרץ במקרה, הוא בטח פרץ כמה בנקים, אז שיחקרו את כל המעשים שלה".
בק נשאר נער נצחי, אך חברו יוני גלסנר, שהיה לצדו בליל התאונה, כבר בן 26. עד היום הוא לא מבין מדוע לא הוזמן למסור עדות במשטרה. בשיחה עם וואלה!NEWS הוא סיפר על אותו הלילה. "היינו אצל חבר ברמת החייל עד שלוש בבוקר, משם נסענו לכיוון השכונה, שנינו עם אופנועים, הגענו לצומת הרחובות חיים לבנון וקק"ל, שם בעצם עשינו את התאונה". השניים עצרו ברמזור אדום ושוחחו על תכניותיהם להמשך הערב, כשהם תוהים אם מתחשק להם לפגוש חברים, או לחזור הביתה. "כשהיה לנו אור ירוק נסענו, ואז הגיעה מכונית מכיוון הים במהירות מאוד גבוהה". להערכתו, המכונית נסעה במהירות של מאה קילומטרים לשעה.
יוני ניצל משום שהיה בנתיב הימני. "היא נכנסה בו בעוצמה, בלי שום ברקס. היא כמעט פגעה גם בי", סיפר. "אנחנו היינו על שני אופנועים והוא נסע לפני, וכל אחד מאתנו היה על נתיב משלו. הוא היה בנתיב הכי השמאלי". מיד לאחר התאונה התקשר יוני להוריו של גל.
לאחר התאונה, הוא סיפר, לקחו אותו כמה שוטרים לתשאול קצר בזירה ובכך הסתיימה מערכת היחסים שלו עם המשטרה בכל הקשור לאירוע. "אני לא זוכר את השאלות, אבל אלו היו שאלות פורמליות. 'מאיפה באתם?', 'שתיתם?', 'לא שתיתם?', ושם נגמר הסיפור שלי עם המשטרה". לאורך התחקור הוא ראה את הנהגת בזירה. "היא לא מתייחסת לסיטואציה, מנתקת את עצמה ולמיטב זכרוני היא התקשרה למישהו ובכך בעצם נגמר האירוע". עד היום, יוני לא מבין מדוע מעולם לא נחקר, ומדוע לא עשו לו בדיקת שכרות בזירת התאונה. "איך יכול להיות מצב שלא עשו לי בדיקת אלכוהול?, איך לא עשו לה בדיקת אלכוהול? מבחינה הגיונית אף אחד לא בדק, סתם טאטאו הכול מתחת לשטיח".
"לא ניתן לקבוע מי מהמעורבים נכנס לצומת באור ירוק"
מהמשטרה נמסר בתגובה: "מח"ש לא מתייחסת לשאלות הנוגעות לבדיקות או חקירות, אלא מקום שבו מתנהלים הליכים גלויים וזאת מטעמים ברורים".
מפרקליטות תל אביב נמסר: "תיק חקירת מותו הטרגי של גל בק מכיל את הודעותיהם של החשודה, חברו של המנוח, יונתן גלסנר, וכן חמישה עדי ראיה אובייקטיבים שלושה מהם תושאלו בזירת האירוע, מיד ובסמוך לו, ושניים אחרים אותרו בהמשך כחלק מחקירת האירוע. גרסאותיהם של העדים והמעורבים היו סותרות, ומהן לא ניתן היה לקבוע מי מהמעורבים נכנס לצומת באור ירוק ומי לא, ומה היה מיקום כלי הרכב בעת שהרמזור היה אדום. לאור זאת, משלא ניתן היה להוכיח מעל לספק סביר כי החשודה חצתה את הצומת באדום, הוחלט על סגירת התיק מחוסר ראיות מספיקות. אנו משתתפים בצערה הכבד של המשפחה".