תקופה לא קלה עוברת על מדינתנו הקטנה. כמעט הועפנו מפיפ"א, אגודת הסטודנטים הבריטית הצטרפה לתנועת החרם נגד ישראל, נשיא אורנג' העולמית הודיע שיביא לכדי סיום את ההסכם עם ישראל, וכעת דו"ח האו"ם על צוק איתן משווה את ישראל לחמאס. אם חייזר היה נוחת בארץ וקורא את העיתונים בשבועות האחרונים הוא היה משתכנע שהמפעל הציוני מגיע לכדי מיצוי וש"העולם אמר את דברו".
כן, אבל... אם באמת רוצים להבין את החוויה של החייזר, צריך לא רק להראות לו את העיתונות שאנחנו הישראלים קוראים. צריך "לשטוף" את החייזר בכל העיתונים המודפסים בכל הארצות, את כל האתרים, הבלוגים, הפלטפורמות הדיגיטליות הקיימות, כל תכניות הטלוויזיה וערוצי הרדיו. ואז להבין שהחייזר יצטרך לקבל החלטה: איזה מידע הוא בוחר לצרוך, ועל מה הוא מוותר. כי כיום יש עודף מידע ואי אפשר לקרוא הכל, אז מתחילים לוותר על מה שלא מעניין אותנו. כיום אנחנו גם לא רוצים לטרוח ולחפש את המידע אנחנו רוצים שהמידע יגיע אלינו. רבים מאתנו צורכים חדשות דרך הפייסבוק או הטוויטר, מה שעוד יותר מגביל את המידע אליו אנו נחשפים.
העובדה שאנשים מפלטרים את המידע אותו הם צורכים מהווה הזדמנות אדירה עבור שיפור התדמית של ישראל. כי בניגוד לתחושות הסובייקטיביות שלנו הישראלים, או של הקהילה היהודית בתפוצות, לא כולם קמים בבוקר ולפני שהם שותים קפה רצים לבדוק מה כתבו על ישראל ביממה האחרונה. לרוב האנשים ברחבי העולם יש נושאים בוערים הרבה יותר מאשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. דברים שרואים מכאן, לא רואים משם, תרתי משמע. על רקע הבנה זו של צריכת מידע במאה ה-21, כדי לשפר את התדמית של ישראל צריך להפנים כמה דברים:
1. אם כל סיפור שיצא מישראל יוצג דרך העדשה הצרה מאד של הסכסוך, היחידים שישתתפו בשיח שיתפתח יהיו אוהבנו ושונאינו, והם אינם הרוב, הם אפילו המיעוט השולי. במילים אחרות, כל עוד שמים את "ישראל" בפרונט, קהל היעד שלנו קטן באופן משמעותי.
2. על מנת ליצור ענין ולבדל מוצר, חברה, אדם או מקום מכל מתחריו, יש לשאול: מה אטרקטיבי ורלוונטי במותג שלי כדי למשוך את קהל היעד שאליו אני מכוון? כדי שלא נרכז את השיח על ישראל סביב הסכסוך בלבד, השאלה צריכה להיות: מה יש לישראל להציע לעולם שיעניין וילהיב קהלי יעד חדשים?
אם כן, המסקנה היא שאם רוצים לשנות תפיסות כלפי ישראל, צריך להאיר את האור על ההיבטים של ישראל שאטרקטיביים ורלוונטיים לקהלי יעד גדולים שאנו מעוניינים להשפיע עליהם. לדוגמא, השבוע נמצאות בארץ ארבע מוביליות דעה אינטרנטיות שכותבות על יזמות נשים. עוקבות אחריהן מיליוני נשים ברחבי העולם שצמאות להשראה וכלים כדי להיות יזמיות מוצלחות יותר. ישראל ללא ספק היא מקום שיכול לספק השראה וכלים כאלו, אחרי הכל, אנחנו ה"סטארט-אפ ניישן", לא? מובילות הדעה הללו הגיעו ארצה בהזמנת עמותת Vibe Israel, כדי להכיר את סצנת יזמות הנשים בישראל.
מה שמשך אותן הנה, חוץ מהסיור חינם (כי סיורי חינם על הסכסוך יש הרבה), הוא הנושא המשותף: יזמות. ומה שגורם להן ליצור אמפתיה ואכפתיות כלפי ישראל הוא הקשרים האישיים שהן מפתחות כאן עם נשים ישראליות מדהימות, יזמיות מוצלחות ומעוררות השראה.
בסיור אחר שקיימנו השנה שהתמקד בתיירות בוטיק, פרסמה אחת המשתתפות את הפוסט הבא: "בשבוע האחרון התאהבתי לא בישות פוליטית או במדינה, אלא באנשים, באוכל, במוסיקה, בחיים ובנופים". 800 אלף העוקבים של הבלוגרית הזו עכשיו מכירים את ישראל שאטרקטיבית ורלוונטית להם.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.