לא הכל נמדד במספרים

שנת הלימודים הסתיימה בבתי הספר התיכוניים, ובחלק גדול מהמוסדות האקדמיים כבר סיימו ללמוד בתחילת החודש האחרון. כעת מתקיימת תקופת הבגרויות וגם תקופת הבחינות במוסדות להשכלה גבוהה בכל הארץ. בנוסף לכל אלו, מצטרפת גם הבחינה הפסיכומטרית שתתקיים ממש עוד מעט בתחילת חודש יולי.

עיקרן של הבחינות באופן כללי, היא למדוד את יכולתו האינטלקטואלית של התלמיד/הסטודנט ולסווג את רמת הידע וההשלכה שלו בהתאם לציון שהוא יקבל. בבחינה הפסיכומטרית טוענים שהמספר מנבא גם רמת תפקוד תחת לחץ, וככל שהמספר יותר גבוה, ככה גוברים הסיכויים שתדע לפתור בעיות "אקדמיות" קשות בזמן קצר יותר. לדוגמא, תרגילי מתמטיקה מסובכים או יצירת סדר עדיפויות כאשר ישנו עומס במהלך הלימודים.

לפני מספר ימים שודרה בערוץ 10 כתבה על הורים שמלחיצים את ילדיהם ומחנכים אותם להישגיות, בעיקר בלימודים. כמובן שבסופו של דבר, המטרה החשובה והנעלה ביותר היא סלילת דרך ללימודים גבוהים, על מנת שהתלמידים שיהיו בעתיד סטודנטים, ימצאו בסיום התואר עבודה טובה שתהלום את כישוריהם.

אך האם הדרך שאליה מחנכים אותנו מגיל אפס, שבה המשוואה ציונים גבוהים=קריירה משגשגת, אכן תקפה בעידן החדש שלנו? עידן רווי בתכנים, אפליקציות, הודעות והרבה מאוד ידע נגיש, בכל מקום. יכול להיות שכן. אבל אולי לא?

אני חייבת להודות שאני קצת מיושנת בגישה שלי. אני מאמינה שבשביל להצליח, חייבים ללמוד ולעבוד קשה. מי שרוצה להגיע להישגים, חייב להקריב קצת ולהשקיע מחשבה בשינון החומר והידע. אבל ככל שעובר הזמן אני רואה שהציונים, הם לא המדד הטוב ביותר לניבוי הצלחה בקריירה. בימינו, נדמה שזה לא מספיק לגשת למבחן אחרי שחרשנו ללא הפסקה.

מה משותף לשמות הבאים: נתן זהבי, יאיר לפיד, רני רהב, פטריק דמפסי (הרופא החתיך מהאנטומיה של גריי), ג'וני דפ ואמינם? חוץ מזה שכולם מפורסמים ומוכשרים מאוד, לאף אחד מהם אין תעודת בגרות. וגם לא תואר אקדמי. אז נכון, הם יוצאים דופן ואי אפשר להשליך מהפרט אל הכלל. ובכל זאת – הם הצליחו בדרכם שלהם, להגיע אל הטופ.

מה זה אומר על החברה המערבית? האם ציונים באמת שווים הישגים? הישגיות היא דבר חשוב, אבל הציון לא תמיד מעיד על הכל. בעולם האמיתי, אדם שאינו עובד ולא מצליח לשמור על עבודתו לאורך זמן, גם עם אלפי תעודות ותארים, שום דבר לא יעזור לו להמשיך ולהתקיים כיצור אנושי.

אין ספק שלקבל 750 בבחינה הפסיכומטרית או 95 בבחינת הבגרות במתמטיקה, יכול מאוד להרשים את המורים ואת האוניברסיטאות. וכנראה גם את הבוחנים שממיינים את הסטודנטים המנסים להתקבל ללימודי רפואה (וגם זה לא בטוח, אגב). אבל בעולם שלנו, זה כנראה, כבר לא מספיק.

כי אדם שלא יודע להתנהל נכון כלכלית או ליצור קשרי חברות עסקיים (נטוורקינג) לא יוכל לעבוד ולהתפרנס בכבוד, גם אם הוא למד הנדסת חשמל בטכניון. ככה שעם כל ההשכלה הפורמלית שאנו רוכשים בתיכון, לצד הלימודים האקדמיים, יחד עם המבחן הפסיכומטרי, השיעורים הכי חשובים שתלמדו אי פעם הם השיעורים שעוסקים בכישורי חיים. ולא, זה לא אומר שצריך להפסיק ללמוד. זה רק אומר שלא הכל נמדד במספרים.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.