בשבוע הבא, אחרי 33 שנות שירות במשטרה ועוד ארבע שנים בצה"ל, רב ניצב יוחנן דנינו, מפכ"ל משטרת ישראל, יפשוט את מדי השוטר. משרת המפכ"ל, היא מהתפקידים הקשים ביותר בעולם. אתה צריך להתמודד עם אין ספור בעיות וצרות, מסכסוך שכנים בראש-העין לרצח בטייבה, ירי מרגמות ברמת הגולן לכוננות ביטחונית בנהריה, אירועי חומרים מסוכנים בחיפה ואונס באשדוד, שוד מזויין בראשון לציון לתאונות דרכים בערבה, הפגנות קהילת יוצאי אתיופיה בנתיבי אילון ועד פיגועי דקירה בירושלים, ירי קסמים בשדות נגב וחיסול פלילי באשקלון, הברחות קוקאין בנתב"ג ותג מחיר בכפר נחום, התמודדות עם ארגון פשע כזה או אחר בנתניה ואולי שכחתי איזו פרשת שחיתות ומתן שוחד ברשות מקומית ומשרד ממשלתי כזה או אחר. ואם זה לא מספיק, אז תמיד מגיע טלפון עם עדכון מודיעיני על התארגנות חבלנית או פלילית שעשויה לזרוע רצח והרג ברחובות ישראל.
תחלוף עוד תקופה ארוכה עד שניתן יהיה לקבוע אם רנ"צ דנינו הצליח כמפכ"ל, ועד כמה חולל שינוי. האם הוא ניקה את האורוות במשטרה? האם הוא נלחם בצורה נכונה באירגוני הפשיעה ובשחיתות הציבורית? האם הוא קידם את הלחימה בתאונות הדרכים? עד כמה הוא והמשטרה שעליה פיקד הצליחו להעניק לאזרח הישראלי את תחושת הביטחון ועד כמה היא זוכה לאמון הציבור? שזה הדלק המניע את מערכת אכיפת החוק. בלי האמון של הציבור, המשטרה לא יכולה לפעול.
אמון כזה נרכש בעשייה מקצועית של השוטרים בכל הרמות, מהסייר והיומנאי ועד הבלש וראש צוות החקירה בימ"ר ובלהב 433. אבל גם למערך ההסברה של המשטרה יש השפעה על תוצאת אמון הציבור.
בניגוד לצה"ל, השב"כ ואפילו המוסד, המשטרה לא פועלת בצללים אלא באור השמש מול האזרח. וכאן, אפשר לומר כבר עכשיו - רנ"צ דנינו נכשל. עזבו כרגע בצד את סיפורי ההטרדות המחפירים של הניצבים ואת את פרשת פישר ומלכה, מספיק להיזכר במבוכה של עד המדינה מהבר נוער ואת המחדל האיום במוקד 100 בפרשת חטיפת הנערים, שכל אחד מהם ריסק את הדימוי של הציבור במשטרה. בדיוק במקרים אלו משטרת ישראל ודנינו היו זקוקים להסברה, לדוברות, לתקשורת נכונה.
אבל, מהרגע הראשון ולאורך כל הקדנציה, התנהל דנינו מול התקשורת באגרסיביות. הוא החליף ארבעה דוברים, שמחלקם נפרד בכעס, ולהם הייתה בטן מלאה עליו. דנינו הסתכסך עם כתבים ועורכים, ופתח ערוץ דוברות של עצמו בכנסים ובפאנלים. לא פעם הוא פעל באימפולסיביות יחצ"נית, כך למשל המקרה האחרון - ההודעה המהירה על פיטורי השוטר שצולם מכה לכאורה חייל ממוצא אתיופי בחולון, אירוע שגרר מחאה קשה ואלימה של יוצאי אתיופיה. דנינו זרק את השוטר למרות שמאוחר יותר קבעו מח"ש והיועץ המשפטי לממשלה שהשוטר לא כשל.
דנינו אוהב כך נראה את זרקורי התקשורת, אבל לא ידע לשחק במשחק שלה. כשדנינו היה בתחילת דרכו כמפכ"ל, פרסמתי כתבה שזכתה לכינוי "פרשת מאסטר שייף" , שבה נטען כי לאחר אירוע תג מחיר בכפר טובא בגליל, שהה סגל הפיקוד ודנינו בראשו, במלון בזיכרון יעקב, ואף קיימו סדנאות בישול במקום להיות בזירת האירוע שהיה לו פוטנציאל נפיץ, בעקבות הכתבה החליט דנינו לצאת למלחמה נגדי ונגד עיתון מעריב. אחד המפכ"לים הקודמים אמר אז: "דנינו מתנהג כמו נהג שקנה אוטו חדש ומישהו שרט לו את הכנף. הוא צריך ללמוד שהאוטו עוד יישרט בעתיד". דנינו לא הפנים את דברי אחד מקודמיו. הוא לא ידע ולא השלים עד היום שמפכ"ל הוא השכפ"ץ של המשטרה מול התקשורת.
נראה עתה, כי בסירובו לנתק את התקשורת מסיקור פרישתו, הוא בא חשבון עם כתבי הפלילים שלא עשו לו חיים קלים "ושרטו פעם אחר פעם את מכוניתו החדשה". כשאיחר להגיע מחו"ל במבצע "שובו אחים", כשהדיח את השוטר בפרשת החייל האתיופי, כשנרצח תושב באר שבע שביקש להשתיק חבורת צעירים מרעישה, כששוטרי ערד לא קיבלו תלונה של אם שילדיה נחטפו ואחר כך נרצחו.
דנינו שכח שלצד הביקורת, החמיאה לו התקשורת לא פעם על ההישג שלו בפרשה 512 שהביא למעצר מרבית ראשי אירגוני הפשע, ואותם אחרים העדיפו לברוח מישראל מפחד המשטרה. על כך שסגר בצורה מעוררת כבוד את הברחות הסמים לישראל מצפון דרום ונתב"ג. שנילחם בצורה יעילה בשחיתות הציבורית שהצליח לשפר באופן ניכר את שכרם ורווחתם של השוטרים, שהגדיל את סדר הכוחות של המשטרה והכין את הארגון בצורה טובה לאירוע חירום ולחימה ועמד בשני מבחנים משמעותיים בצוק איתן ועמוד ענן.
עכשיו החליט דנינו לבוא איתנו חשבון וכנראה אחרון, לפשוט את המדים הכחולים מבלי להזמין או לדבר עם כתבי המשטרה זו זכותו, אך האם זה יסייע לדימוי והאמון של המשטרה בציבור?
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.