חנוך גמליאלי, נהג אמבולנס וחובש בכיר במד"א זוכה אתמול (ראשון) בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד מעבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס לפני שנתיים וחצי. על גמליאלי, תושב אשדוד, נגזרו 30 חודשי מאסר, אולם בית המשפט העליון עיכב את מאסרו וקבע כי יישאר במעצר בית. המחוזי זיכה את גמליאלי לאחר שקבע כי בעדותה של המתלוננות היו סתירות.
הפרשה החלה בדצמבר 2012. על פי כתב האישום, שהוגש על ידי פרקליטות מחוז מרכז, חזרו המתלוננת ובת זוגה מבילוי, כאשר כמה דקות לאחר הגעתן לדירה מצאה בת הזוג את המתלוננת מחוסרת הכרה והזעיקה אמבולנס. כעבור כמה דקות הגיע לדירה צוות מד"א, שבו היה גמליאלי ונהג אמבולנס נוסף שהחליט לפנות את המתלוננת לבית החולים אסף הרופא בראשון לציון. בת הזוג התיישבה במושב ליד נהג האמבולנס, בעוד שהמתלוננת וגמליאלי שהו בחלקו האחורי של האמבולנס.
במהלך הנסיעה, הרים גמליאלי, כך לפי כתב האישום, את חולצתה של המתלוננת שהייתה מחוסרת הכרה - מתח את חזייתה כלפי מטה, כך שחשף את שדיה ונגע בהם באמצעות ידיו. הוא חדל לרגע ממעשיו וכיסה את המתלוננת בחזרה, אך כעבור כמה רגעים חזר וחשף את שדיה ונגע בהם שוב. בהמשך, נכתב בכתב האישום, הכניס גמליאלי את ידו מתחת למכנסיה של המתלוננת ומישש את בטנה התחתונה במשך כמה שניות.
בכתב האישום נטען כי כאשר הגיע האמבולנס לבית החולים, הוכנסה המתלוננת לחדר המיון וגמליאלי הורה לבת זוגה להסדיר דברים בקבלה. לאחר שנותר לבדו עם המתלוננת, הכניס גמליאלי את האלונקה ועליה המתלוננת לתא במיון, סגר את הווילונות והעבירה למיטה. בעוד המתלוננת שוכבת על המיטה כשהיא אינה מגיבה, נכתב בכתב האישום, גמליאלי הרים את חולצתה וחזייתה כלפי מעלה, כך שחשף את שדיה ואז מישש ועיסה אותם באמצעות ידו. בנוסף לכך, נכתב בכתב האישום, הוא הכניס את ידו מתחת לתחתוניה של המתלוננת ועיסה את איבר מינה. לאחר מכן, גמליאלי הואשם כי פתח את רוכסן מכנסיו ושפשף את איבר מינו באמצעות ידה של המתלוננת. גמליאלי נאשם כי החזיר את ידה של המתלוננת למקומה, אך כמה שניות לאחר מכן חזר ושפשף את איבר מינו באמצעות ידה בשנית.
לפי כתב האישום, בעקבות מעשיו של גמליאלי נמלטה המתלוננת כל עוד נפשה בה מבלי לקבל טיפול רפואי. גמליאלי הכחיש את כל הטענות בדבר מגע מיני וטען כי מניע כספי עומד מאחור תביעת השווא של המתלוננת. שופטת בית משפט השלום בפתח תקווה איטה נחמן לא התרשמה בזמנו מדבריו. "עדותה של המתלוננת הייתה עקבית, קוהרנטית, צלולה ומדויקת", טענה. "אין מדובר בעדות מוגזמת והדבר אינו מתיישב כלל עם טענות הנאשם שגרס לכך שהיא מעלילה עליו. אילו הייתה מעלילה עליו, כטענתו, גרסתה הייתה מוגזמת יותר והיא לא הייתה מעמידה דברים על דיוקם, אלא בוחרת בדברים שיכול ויסבכו אותו יותר".
השופטת עוד כתבה כי "צפיתי בעימות בין המתלוננת לנאשם וראיתי כיצד לאורך כל העימות הנאשם לא הסתכל על המתלוננת ומבטו היה מושפל. זאת חרף דרישתה של המתלוננת כי יסתכל לה בעיניים, עמדתה הנחרצת וטענותיה החמורות נגדו". היא נימקה עוד את החלטתה בכך ש"המתלוננת כן הסתכלה על הנאשם והיו רגעים שבהם הייתה נסערת רגשית ובכתה עת תיארה את מעשיו. היא שללה כי מניע כספי עומד מאחורי תלונתה. אל מול כל אלו, הנאשם לא היה נינוח ונמנע מליצור איתה כל קשר עין. אם כוונתה של המתלוננת הייתה להוציא מהנאשם כספים, היא לא הייתה בוחרת להתלונן נגדו, אלא אולי הייתה בוחרת בדרך אחרת כגון סחיטתו".
"איננו מטילים דופי באמינותה של המתלוננת"
שופטי בית המשפט המחוזי התרשמו היום אחרת. "גם אנחנו איננו מטילים דופי באמינותה של המתלוננת", כתבו בפסק הדין. "עם זאת, ניתוח עדותה על רקע העדויות הנוספות מביא אותנו למסקנה כי קיים ספק אם תיאור זה אכן משקף נכונה את המציאות, ולמצער - האם תיאור זה אינו מערב מציאות ודמיון גם יחד". השופטים ציינו את הסתירות בעדותה של המתלוננת - העובדה כי חברתה לא ראתה דבר מהדברים שתוארו וכי עדותה סתרה את טענת המתלוננת כי בוצעה בה החייאה.
סתירה נוספת לכאורה שהעלה פרקליטו של גמליאלי, עו"ד אלון קריטי, והתקבלה על ידי השופטים, מקורה בכך שהמתלוננת טענה שהייתה עם עיניים עצומות כאשר גמליאלי שפשף את איבר מינו עם גב ידה. אם כן, תהה עו"ד קריטי, כיצד יכלה המתלוננת לדעת שמדובר באיבר מינו? השופטים קבעו כי "תמיהה זו במקומה ולטענתם דבר זה מהווה נדבך נוסף בביסוס הספק שנוצר בלבנו".
עו"ד קריטי אמר כי "בית המשפט המחוזי הפך הכרעת דין וזיכה את המערער ובצדק". לדבריו, "מקריאת פסק הדין של ערכאת הערעור מצטיירת תמונה של אישה שערבבה בין מציאות להזיה. אנו שמחים על פסק הדין וכולי תקווה כי המערער שפוטר מעבודתו במד"א לאור הכרעת הדין המרשיעה בשלום, יוחזר לעבודתו לאלתר. כמו כן, המערער שוקל צעדיו בכל הנוגע לתביעת פיצויים".
(עדכון ראשון: 23:15)