רגב עושה שירות מצוין לכל מתנגדי הכיבוש

השרה עושה שירות מצוין לכל מתנגדי הכיבוש והאפרטהייד בתוך הארץ, ומעוררת את השמאל הרדום. לפני שנה איש לא שמע על תיאטרון "אל מידאן" והיום הוא המדובר ביותר במדינה. תודה לרגב על השירות המצוין

עינת וייצמן
הצגה בתיאטרון אל מידאן (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

באמת, להיות יועצת במשרד התרבות? כי לפני רגע שוחחתי עם משרד החוץ, שהעביר לי אזהרה שנוגעת לעמדות הפוליטיות שלי. אבל מה יש לי לייעץ לשרה? הרי את עבודתנו היא עושה. בכמה שבועות מירי רגב עשתה יותר להטלת זרקור על האפרטהייד הישראלי ולהפצת החרם המוסדי על ישראל מכל מה שעשו פעילי ה-BDS בשנים של עבודה מאומצת.

ראשית, השרה הרי צודקת כשהיא מבקשת שתרבות לא תושפע מגבולות פוליטיים. אולי אנחנו, בשמאל, טעינו כשהכרזנו חרם על מוסדות תרבות מעבר לקו הירוק. אני מקבלת את דעתה. צריך לעודד את התרבות בכל האזורים תחת שליטת ישראל. אם נורמן עיסא צריך להופיע בבקעת הירדן, הרי שהצגת "גבירתי הנאווה" של הבימה צריכה לקבל סיבסוד כדי להופיע בתיאטרון החופש בג'נין, ו"שיער" צריכה להופיע בתיאטרון אל קסבה ברמאללה. המדיניות צריכה להיות עקבית. אם מדובר ב"לחם ושעשועים", יש לחשוף את כלל הציבור שחי תחת שלטון ישראל, לרבות נתיני הכיבוש הישראלי בשטחים, לתכנים קצת יותר, חיוביים, הלחם והשעשועים. ואם המדיניות עקבית, לא נראה את אסירי פלסטין וחייהם בכלא הישראלי, במחזה "הזמן המקביל" על פי מכתביו של וליד דקה מהכלא, ולא סרט תיעודי על יגאל עמיר המשוחח עם בנו ממקום כלאו בשיטה.

השרה עושה שירות מצוין לכל מתנגדי הכיבוש והאפרטהייד בתוך הארץ, ומעוררת את השמאל הרדום. כך למשל, בשבוע שעבר שמעתי ביומו האחרון של קפה תמר חברים שנחשפים לראשונה לעובדה שבקעת הירדן היא שטח כבוש (ואני לתומי חשבתי ששם ישב השמאל הישראלי). אבל ידיעת הארץ ניחא - כשלפני שנה התחלתי לשחק בתיאטרון "אל מידאן" איש לא הכיר ולא שמע על התיאטרון. היום זה התיאטרון המדובר ביותר במדינה. תיאטרון הבימה החדש. ולא רק במדינה, כי השחקנית סלווה נקארה - חנא רובינא החדשה - "מייצגת" בזכות זה את ישראל בכל העולם.

עוד בוואלה! NEWS

רגע לפני שאנחנו זקנים: יש משהו אחד שממש חייבים לדאוג לו

לכתבה המלאה
מעוררת את השמאל הרדום. השרה מירי רגב (צילום: ניב אהרונסון)

ומי היה מאמין לפני חודש שאנשי תיאטרון יתכנסו כדי לדבר פוליטיקה? בזכותה פתאום כולם התעוררו. מחליפים דעות, מתווכחים. תרבות התיאטרון הישראלית שהייתה א-פוליטית ומסחרית בעליל כפי שכתב מיכאל הנדלזלץ בהארץ, הופכת למין מעבדה ברכטיאנית שבה התיאטרון נושא שוב, אחרי כמעט 100 שנה, את תפקיד האוונגרד הפוליטי. מירי רגב הולידה מחדש את "מחזות הלימוד" ‏הברכטיאניים, שהתודעה הפוליטית של אנשי התיאטרון עצמם- שחקנים ובמאים - היא המטרה הסופית. מירי רגב, האמא קוראז' של התיאטרון הישראלי, הצליחה סוף כל סוף להחזיר את המדיום הזה, שברובו הדרדר ללא הרבה יותר מאשר תוכניות "תרבות יום א" לחיילים בדרך לבסיס.

ועכשיו, אחרי שהצליחה להפוך את התיאטרון הישראלי לפוליטי, היא עומדת להעיר גם את אירופה.


מתוך פרויקט: "גברתי השרה זאת התרבות שלי"

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully