מחקר חדש: בתי דין מניחים כי "גבר מפרנס, אישה מגדלת ילדים"

המחקר בחן פסקי דין הנוגעים לזכותם של אבות להקלות בעבודה עבור טיפול בילדיהם, וטוען כי תפקיד האב המטפל נתפס כתלוי ברצון טוב בלבד. בפסק דין נכתב: "קיימים גברים המוכנים לאפשר לבנות זוגם לפתח קריירה"

גם אם האב אינו עובד - האם נאלצת לשלב בין הורות לעבודה (צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

בית הדין לעבודה מעריך כי "תפקיד הגברים לפרנס; תפקיד הנשים לגדל את הילדים" – כך טוען מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה מאת עו"ד ד"ר יפעת מצנר-חרותי מאוניברסיטת חיפה, שבחן פסיקות של בית הדין לעבודה בנושא. במחקר, המתבסס על ניתוח סעיף 4 ב"חוק שוויון הזדמנויות בעבודה" שכותרתו "זכויות הורה", בחנה ד"ר מצנר-חרותי את התביעות שהגישו אבות על בסיס הסעיף וכן את פסקי הדין המעטים שניתנו עד כה בנושא בבתי הדין לעבודה.

מטרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה הייתה להילחם באפליה במקומות עבודה. סעיף 4 מונה ארבע זכויות בקשר להורות, שאם אחת מהן ניתנת לאם עובדת "בהתאם לתנאי העבודה הנהוגים במקום עבודתה", יהיו זכאים לה גם אבות שעובדים באותו מקום עבודה. הזכויות הן היעדרות מעבודה בשל מחלת הילד, יום עבודה מקוצר בשל היות העובדת אם לילד, זכות להשתמש בשירותי מעון שהמעביד מעמיד לרשות ילדי העובדים והשתתפות המעביד בעלות החזקתו של הילד במעון.

אלא שעל אף העובדה שהזכויות חלות באופן שווה על גברים ועל נשים, על אבות המעוניינים להשתמש בהן להראות כי הם האחראיים הבלעדיים על ילדיהם או כי בת זוגם לא השתמשה בזכות בעצמן. לפיכך, לדוגמה, אב שבמקום עבודתו נהוג כי אימהות לילדים קטנים מקבלות יום עבודה מקוצר, לא יוכל לממש זכות זו אם בת זוגו היא סטודנטית שאיננה עובדת. הדבר מצביע על הנחת המחוקק, שלפיה האחריות לטיפול בילדים היא בראש ובראשונה של האם, ללא כל קשר למצבו התעסוקתי של האב. לכן, גם אם האב אינו עובד, היא עדיין זו שנדרשת לשלב בין הבית לעבודה.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

על-ידי WE SURE חברה לביטוח
לכתבה המלאה

"גבר ששב הביתה מוקדם ומטפל בילדיו איננו חזון נפרץ"

שני מקרים שהגיעו לבית הדין לעבודה היו של תובעים שעבדו במשטרה, וביחידותיהם היה קיים הסדר שלפיו אימהות שוטרות שלהן ילדים מתחת לגיל 12, יוכלו לעבוד שעה אחת פחות ביום. במחקר מצוין כי אף שאת התביעות הגישו אבות שנאבקו על זכותם לשלב בין עבודה בשכר לבין גידול הילדים, טענותיהם לא עסקו כלל בפגיעה בהם כאבות עקב אי יכולתם לטפל בילדיהם, אלא התמקדו באפליית נשים, ובפרט אימהות, בשוק העבודה. אחד התובעים טען כי מניעת זכותם של אבות ליום עבודה מקוצר היא אפליה פסולה "מאחר שהיא מבוססת על הסטריאוטיפ כי תפקידה הראשוני של האישה הוא תחוזקת הבית והטיפול בילדים, וכי לעבודתה מחוץ לבית חשיבות משנית".

בשני המקרים התקבלו התביעות, אולם נימוקי השופטים הם שעמדו בבסיס המחקר של ד"ר מצנר-חרותי. השופטים קבעו כי יש לבחור בפרשנות המרחיבה של הסעיף, שלפיה אבות יוכלו לקצר את יום עבודתם כיוון שפרשנות כזו "תאפשר למקסימום נשים עובדות להאריך את שעות עבודתן מבלי שילדיהן ייפגעו". במחקר נטען כי בתי הדין תופסים את תפקיד האב המטפל כתפקיד וולונטרי בלבד, שתלוי ברצון הטוב של האב, ולא בחובה שמוטלת עליו. בפסק הדין באחד המקרים נכתב: "קיימים גברים המוכנים לשאת בעול המשפחה בנטל שווה או שונה מבנות זוגן, ומוכנים לאפשר להן לפתוח בקריירה". במקרה השני נכתב: "אישה זו, שבעלה מוכן להקדים לשוב הביתה ולטפל בילדים, יכולה לפתוח בקריירה מבלי לחוש שהיא מזניחה את ילדיה".

האחראית הבלעדית להורות? (צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

גישת בתי הדין מאפיינת את התפיסה הרווחת שלפיה אבהות נוכחת ומשמעותית היא עניין של בחירה עבור גברים. היא אינה נחשבת עבורם לחלק מזהותם הגברית, והם נחשבים למי שוויתרו על הקריירה שלהם. "בחברה שלנו, גבר ששב הביתה מוקדם ומטפל בילדיו, גבר המוכן לוותר על קריירה בעוד אשתו עושה חיל בעבודתה — איננו חזון נפרץ", נכתב במחקר.

"בתי המשפט מחזקים את נורמת הגבר המפרנס"

עבור בתי הדין, כך נטען במחקר, גם קיצור יום העבודה בשעה נחשב ויתור על קריירה. "תפיסה זו מדגימה היטב את הקשר בין גבריות לעבודה, או ליתר דיוק, את הקשר בין גבריות למחויבות כמעט טוטאלית לעבודה. בקביעותיהם מחזקים בתי הדין את נורמת הגבר המפרנס, שעל פיה תפקידו המרכזי של האב הוא לדאוג לכלכל היטב את משפחתו".

ד"ר מצנר-חרותי הסבירה במחקר כי חשוב שבתי המשפט יבינו כי יש להם חלק בלתי-מבוטל בשינוי או בשכפול נורמות חברתיות. "באמצעות תביעות נוספות של אבות ואימהות יוכלו לבחון מחדש נורמות מגדריות שנתפסו עד כה מובנות מאליהן", אמרה. היא הוסיפה כי לתפיסתה, המקור לבעיה הוא המקום ההולך וגדל שתופסת העבודה בחיינו, גם על חשבון המשפחה, והאבות הם לא היחידים שמשלמים על כך את המחיר. לדבריה, נשים שרוצות להתקדם זוכות לעידוד, גם מצד בתי המשפט, לחקות למעשה את דפוסי העבודה "הגבריים" ולעבוד שעות רבות, גם על חשבון הטיפול במשפחה.

"בעוד חופש העיסוק מוגדר זכות יסוד בישראל, הזכות להורות התפתחה בפסיקה, והיא מתמקדת בעיקר בזכות להוליד ילדים ולא בזכות לגדל אותם. דרישות העבודה בישראל הופכות טוטאליות יותר ויותר, בעיקר בכל הקשור לשעות עבודה - מלבד האפשרות להיעדר מהעבודה במצבים יוצאי דופן שקשורים להבאת ילדים לעולם ולטיפול בהם בחודשים הראשונים לחייהם או כאשר הם חולים, החוק בישראל כמעט ולא עוסק בשילוב המתמשך בין הורות לעבודה", אמרה ד"ר מצנר-חרותי וסיכמה: "רק כאשר יוכח, בין היתר, שאבות רבים משלמים מחיר אישי ומשפחתי כבד כתוצאה מנורמות אלה, עשוי להתממש הפוטנציאל להתאמתן למציאות חייהם של הורים עובדים שמהווים את רוב כוח העבודה בישראל".

לפניות לכתבת גלי גינת: gali.gnt@walla.com

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully